הטרגדיה של סנטי קאסרולה חושפת את הסיכון שעומד בפני כדורגלנים
הקריירה של כדורגלנים - שהם עובדים עליה מהגיל הרך - יכולה להסתיים מוקדם מדי בכל תאקל שהם נכנסים אליו. הסיכוי שרופא יגיד להם שהם לא יוכלו ללכת עם הילד שלהם בגינה אחרי הקריירה הוא לא קטן
ב-2012 החליט בית הספר לוגו שייאנרה, בבירת מחוז אסטוריאס שבצפון מערב ספרד, לסגור את מגרש הכדורגל בבית ספר. הסיבה היתה שיותר מדי ילדים נפגעו ונפצעו על המגרש הרעוע - שילוב של דשא, בוץ ובטון. עד כדי כך המגרש היה מסוכן, שהבית ספר מנע מילדים לעלות עליו ולשחק בו.
- NFL: חצי ליגה שוחקה, חצי ליגה פצועה
- כולם מחפשים את "האשם" אבל בכדורגל כמעט אף פעם אין אשם אחד
- ספורטאי! שריר הירך שלך ב־68%
"כילד סנטי רק רצה לשחק. כדורגל כדורגל כדורגל- כל היום כדורגל" סיפרה לולי, אימו של סנטי בכתבת פרופיל עליו ב"דיילי טלגראף". צילום: איי פי
וזה המגרש שגדל עליו סנטי קאסורלה, שלמרות גודלו - 1.68 מטר על עקבים - תמיד היה שחקן קשוח ואמיץ. קאסורלה הוא גם השחקן הטוב ביותר שיצא מייאנרה וריאל אוביידו, ונהפך לאחד מהשחקנים הגדולים של המחוז.
אביו של סנטי, שמת מהתקף לב בגיל 48, עבד במכרות הפחם של אסטוריאס. כל בוקר קם מוקדם כדי ללכת לעבוד בעבודה קשה, לא בריאה ומאוד מסוכנת. את מוסר העבודה הזה לקח סנטי לתשוקה שלו - כדורגל, משחק שלא הפסיק לשחק למרות התנאים הקשים. "כילד סנטי רק רצה לשחק. כדורגל כדורגל כדורגל - כל היום כדורגל", סיפרה לולי, אימו של סנטי בכתבת פרופיל עליו ב"דיילי טלגראף".
כדורגלן שהוא גם אוהד
סנטי, שמעידים עליו שהוא "אוהד כדורגל אמיתי", אף פעם לא רצה לרדת מהמגרש ואכן, בתחילת הקריירה שלו בוויאריאל, רקראטיבו, מלאגה וגם בהמשך בארסנל כמעט ולא החמיץ משחקים - אך ורק כאשר הפציעה היתה חמורה באמת. בין 2009 ל-2015 סנטי החמיץ 44 משחקים (כ-200 ימים) בגלל נקע בקרסול, קרע חריף בשרירי הבטן, ברך מסובבת ושוקית שבורה. ואולם, ב-2013 התחיל לסבול מסדק בפלאנטר פאסיה. הפלאנטר פאסיה היא רקמה קולגנית עבה שנמשכת לאורך כף הרגל ומחברת בין עצם העקב לחלק הקדמי תחתון של עצמות המסרק בכף הרגל ולחלק המקורב של עצמות בהונות כף הרגל. לרקמה הזו מספר תפקידים - כולל תמיכה בקשת האורכית של כף הרגל. הסדק קרה, ככל הנראה, בגלל תנועה חדה באימון נבחרת ספרד. הוא הפך לחמור יותר במהלך משחק ליגת האלופות נגד לודוגורץ הבולגרית. הדבר הצריך את סאנטי לעבור ניתוח. מאז, 13 חודשים עברו וסנטי לא חזר לשחק. יותר מ-420 יום היעדרות מאימונים. היעדרות שלבטח קשה מנטלית לאדם שכל חייו שיחק כדורגל כל יום.
אבל זה רק חלק קטן מהסיוט.
מאז אותו ניתוח, קאסורלה עבר כבר 8 ניתוחים וחלק מהפצעים באזור לא החלימו בגלל דלקות וסיבוכים. לפי ראיון עם סנטי שהתפרסם לפני כחודש ב"מארקה" הזיהום שם היה כל כך קשה שהוא "אכל" 8 ס"מ מגיד האכילס. הדלקת החמורה הובילה גם לפצע חיצוני שהצריך את הרופאים לבצע השתלת עור באזור כדי להציל את הקרסול שלו. סנטי ביקש, בשביל המזל, שיקחו חתיכת עור מיד ימינו - היכן שקעקע את שם בתו. המצב החמיר כל כך שבאיזשהו שלב הרופאים אמרו לו שהוא צריך לקוות שהוא יוכל ללכת שוב על שתי רגליים - מאחר שהם, בינם לבין עצמם, התחילו לדבר על כריתת האזור הנגוע. "אמרו לי שאם אני אצליח ללכת בגינה עם הילד שלי, אני צריך להיות מרוצה מכך", אמר קאסורלה למארקה.
סאנטי הצליח לעבור את הגרוע מכל וגם התחיל לעבור שיקום בעזרת "שעות של פילאטיס" ו"עבודה בבריכה" בספרד. בנוסף ,רכב על אופניים ובנובמבר קיווה שיחזור עד ינואר למגרשים. ואולם זה כנראה לא יקרה.
בסוף נובמבר כתב קאסורלה בטוויטר: "בגלל חוסר נוחות בגיד אכילס, אני צריך לעבור ניתוח פעם נוספת. אני לא אחזור בינואר. יש לי מוטיבציה ותקווה שאוכל לשחק וליהנות מהתשוקה הגדולה שלי - כדורגל".
כנראה כבר לא ישוב למגרש
"זו הפציעה הכי חמורה שראיתי", אמר מאמנו בארסנל, ארסן ונגר. בגיל 33 קשה לראות את קאסורלה חוזר למגרש עם הפציעה הזו ואחרי היעדרות של כמעט שנתיים. בפרופיל הווטסאפ של סנטי כתוב באותיות גדולות "אני אחזור" - אבל אחרי 9 ניתוחים, כולל השתלת עור וטיפולים חודרניים לקרסול ולכף הרגל, קשה מאוד לראות את זה קורה. הסיפור של סנטי יוצא דופן אבל מלמד עד כמה עדינה היא הקריירה של הכדורגלן.
כשמבכים את גודל המשכורות של הכדורגלנים הטובים בעולם, נוטים לשכוח כמה קשה כל אחד צריך לעבוד כדי להגיע לרמת משכורת סבירה וכמה מהר הכל יכול להילקח ממנו.
לפי מחקר של חברות הוקיס ופולר, 67% מכל הפציעות קורות במהלך משחק. קצב הפציעות (IFR) של כדורגלנים הוא 8.5 פציעות ל־1,000 שעות, כשה־IFR במהלך משחקים (27.7) הרבה יותר גבוה מאשר במהלך אימונים (3.5).
השער של המארקה עם הרגל של סנטי קאסורלה.
חלק מהמשחק
לפי חברות הביטוח שעוסקות בכדורגל באנגליה הקבוצות שם איבדו בעונה שעברה בין 319 ימי עבודה (ווסט ברומיץ') ל-1813 ימי עבודה (סנדרלנד); 614 נרשמו פציעות בסך הכל (יש 500 שחקנים בוגרים רשומים בסגלים לפרמיירליג) ואובדן של 20,576 ימי עבודה. בכלכלות מערביות, כל עובד מחמיץ בין 3.5 ימי עבודה ל-5.5 ימי עבודה בשנה בגלל מחלה או פציעה. כדורגלן באנגליה (וזה די דומה בשאר הליגות) מחמיץ כ-41 ימי עבודה בשנה בגלל פציעה או מחלה. לפי החישובים של sportingintellegence, הקבוצות משלמות כ-131 מיליון ליש"ט בשנה לשחקנים פצועים (סכום שבמקרים כמו של סנטי חברות הביטוח מכסות).
15% מכל הפציעות (לפחות בעונת 2016/17) היו בשריר האחורי (hamstring). זה יוצא 166 שרירים אחוריים קרועים (מתוחים בצורה קשה) בעונה. פציעות קרסול גם כן שכיחות - 161. פציעות ברכיים נמצאות במקום השלישי - 151 - 12 מהן היו של קריעת רצועה צולבת (פציעה שמסיימת עונה לשחקנים), 149 פציעות הן פציעות שריר שלא מצליחים לזהותו. זה שיעור גבוה מאוד שמלמד על כך שגם טכנולוגיה מתקדמת לא תמיד מסייעת בהבחנה מדויקת.
115 מהפציעות הן באזור המפשעה, 112 באזור השוקית ושריר התאומים, 59 מהפציעות הן בירך, 36 בגב, 35 בפנים או בראש, 14 בחזה או בבטן, 14 בכתף, 8 בשורש כף היד, 3 בזרוע או במרפק, 2 בצוואר. רק 89 פעמים דיווחו השחקנים על מחלה שהשביתה אותם.
מתי הפציעות מרחשות במהלך משחק? 2% בחימום, 24% במחצית הראשונה, 8% בזמן ההפסקה של המחצית (האנדרנלין יורד, מזהים פציעה), 66% במחצית השנייה. רוב הפעמים ששחקן מוחלף בדקה ה-90 זה בגלל פציעה כלשהי. קשרים - בגלל ריבוי שינויי הכיוון והעבודה המאומצת בהתקפה ובהגנה - נפצעים הכי הרבה. 39% מהפציעות משויכות לקשרים, 34% לבלמים, 22% לשחקני התקפה ו-5% לשוערים.
ישנו קונצנזוס מדעי שעייפות ושחיקה הן חלק מהגורמים לפציעות. זה נושא שלא התייחסו אליו ברצינות בשנים עברו, אבל כיום המודעות בקבוצות הרבה יותר גבוהה ולכן גם נמנעות פציעות. לפי מחקר בשם Sick Notes שפורסם ב-Bigfreebet.com, באופן כללי, מספר ההיעדרויות של שחקנים בשל פציעות נמצא במגמת ירידה (ירידה של כ-50% מאז עונת 2014/15), מה שמצביע על כך שהקבוצות מצליחות לנהל בצורה טובה יותר את השחקנים שלהן - או שהצוותים הרפואיים משתפרים.
עניין הפציעות משמעותי מאוד מבחינה כספית. כל קבוצת פרמיירליג "איבדה" עשרות מיליוני ליש"ט על תשלום לשחקנים שלא משחקים. מנצ'סטר יונייטד, לפי SickNotes, שילמה יותר מ-52 מיליון ליש"ט לשחקנים פצועים בשלוש השנים האחרונות. אבל המחיר הוא גם מקצועי.
קבוצות שלא יכולות להעמיד הרכב יציב, מאבדות יותר נקודות מאשר הקבוצות הפחות פצועות. צ'לסי, בעונה שעברה, סבלה 46 פציעות ואובדן 529 ימי עבודה. 20 מהפציעות היו רציניות יותר (העדרות ממושכת ל-358 ימים). אלו נתונים סבירים מאוד עבור צ'לסי כי בהשוואה לטוטנהאם, שסיימה את העונה במקום השני - צ'לסי היתה בריאה. לטוטנהאם היו 26% יותר פציעות מאשר צ'לסי (58), שחקניה החמיצו 94% יותר ימי עבודה (1,026), היו להם 37% יותר פציעות רציניות (27) שגרמו ל-140% יותר חיסורים (859). ניתן רק לשער מה היה גורלה של הפרמיירליג אם טוטנהאם לא היתה משחקת בליגת האלופות וצ'לסי היתה מתחרה בטורניר.
אחרי כל החישובים הללו, שנוגעים לאינטרס של הקבוצות בעיקר, חשוב לזכור שבסופו של דבר מי שנפצע הם הכדורגלנים. הקריירה שלהם - שהם עובדים עליה מהגיל הרך - יכולה להסתיים מוקדם מדי בכל תאקל שהם נכנסים אליו. הסיכוי שרופא יגיד להם שהם לא יוכלו ללכת עם הילד שלהם בגינה אחרי הקריירה הוא לא קטן.
