האנגליות הגדולות דורשות יותר כסף ממכירת זכויות שידור קולקטיביות

תומר חמד מול המצלמות. כל קבוצה מקבלת 39 מיליון ליש"ט בשנה מזכויות שידור מחוץ לבריטניה צילום: איי אף פי

מנצ'סטר יונייטד, ארסנל, ליברפול, צ'לסי, טוטנהאם ומנצ'סטר סיטי טוענות שהן מקור המשיכה העיקרי של הקניינים הבינלאומיים ולכן הן צריכות לקבל אחוז גדול יותר מההכנסות.

יו"ר הפרמיירליג ריצ'רד סקודמור הציע ש-35% מההכנסות מחוזי השידור החדשים יופצו ככספי זכייה לפי המקום בטבלה - במקום שיחולקו באופן שווה. בפגישה סודית של 14 המועדונים הנוספים הם דחו את ההצעה. בהמשך השבוע תתקיים פגישה של נציגי כל 20 הקבוצות כדי לדון שוב בנושא. על מנת שההצעה תאושר נדרש רוב של שני שלישים (14 מועדונים).

חוזי השידור הבינלאומיים של הפרמיירליג נתפסים כמקור ההכנסה בעל פוטנציאל הצמיחה הגדול ביותר, והחוזים שנחתמו עבור עונות 2018-22 כבר מצביעים על עליות. לעומת זאת, התחושה היא שחוזי השידור המקומיים שעומדים על 5.1 מיליארד ליש"ט נתקלו בתקרה.

מה יקרה אם הדרישות של שש הקבוצות לא יענו? לא צפוי פירוד בשל הסיכונים הנלווים והעובדה שזה כנראה ייטיב רק עם הליגות היריבות, אך בשל החשש לכך 14 הקבוצות צריכות לשקול ברצינות את העמדה שלהן.

חלופה אחת תהיה הביטול של המכירה הקולקטיבית של הזכויות הבינלאומיות, וכל קבוצה תהיה אחראית לזכויות שלה. אך גם הצעה זו חייבת רוב של שני שלישים כדי לעבור. 

כל שינוי בחלוקת ההכנסות עלולה לאיים על האיזון התחרותי בפרמיירליג, שאף שהיא נשלטת על ידי הקבוצות הבכירות, עדיין יש לה את היכולת לספק תוצאות מפתיעות בכל שבוע - נקודת מכירה משמעותית בשווקים שבהם השפעת ההימורים על חלוקת השידורים היא גורם משמעותי. על ידי שינוי האיזון על המגרש, המועדונים הגדולים עלולים לגלות שהם פוגעים בהכנסות שלהם.