חברים, לא חברים - מה זה משנה. העיקר תבקיעו
מערכת יחסים רעועה בין שחקנים בקבוצה לא אמורה לפגוע מקצועית בקבוצה. ואולם, בזמנים קשים, רק הקבוצות שמגובשות חברתית יכולות לשרוד
שחקנים בקבוצה מצליחה לא צריכים לאהוב אחד את השני. הם אפילו יכולים לשנוא אחד את השני. דוגמאות לא חסר. לותר מתיאוס ושטפן אפנברג שיחקו ביחד בבאיירן מינכן וזכו בתארים אבל שנאו אחד את השני בצורה קיצונית. אפנברג אף הקדיש פרק שלם לשנאה שלו למתיאוס בספרו האוטוביוגרפי. הפרק נקרא "כל מה שמתיאוס יודע על כדורגל" והוא כולל דף אחד. ריק לחלוטין.
- פריז סן ז'רמן רכשה את קיליאן מבאפה ב-180 מיליון יורו
- נכסים חיים ונושמים
- ניימאר עובר לפריז סן ז'רמן: איך ילד בן 25 שווה 222 מיליון יורו
קאבאני וניימאר. כבר לא חברים צילום: איי אף פי
ריבים בין שחקנים מתחילים במה שנתפס מבחוץ כשטויות. למשל, אנדי קול וטדי שרינגהאם, ששיחקו יחדיו במנצ'סטר יונייטד, הפסיקו לדבר זה עם זה בגלל שבמהלך משחקו הראשון של קול בנבחרת אנגליה שרינגהאם יצא מהמגרש ולא לחץ את ידו של קול, שעלה כמחליפו. "הייתי עצבני וכל מה שרציתי זו לחיצת יד, אולי מילה תומכת" אמר קול. "ברגע ששרינגהאם החליט לא ללחוץ לי את היד ידעתי שהוא לא בשבילי. לא אמרתי לו מאז מילה אחת. אני מעדיף לשבת עם האיש ששבר לי את הרגל בשני מקומות - ניל רודוק - מאשר עם שרינגהאם". השניים לא דיברו כבר יותר מ-15 שנה.
לעיתים האיבה או הקנאה דווקא עוזרות לשחקנים להוציא את המיטב מעצמם - התחרות הפנימית מעלה את הניצים לשיאים חדשים. למשל, כריס סאטון ואלן שירר כבשו יחדיו 49 שערים בעונת האליפות ההיסטורית של בלקבורן אבל היו בעלי מערכת יחסים "מאוד לא חמה" לפי סאטון.
הסיבות לכך היו כסף, מעמד, היררכיה וחברויות במועדון.
אלן שירר היה חברי טוב מאוד של מייק ניוואל, שהיה שותפו לחוד לפני שסאטון הגיע מנוריץ'. ניוואל, הוותיק יותר משירר, השלים את החלוץ במגרש ומחוצה לו: הוא אירח אותו בביתו, שיחק עימו גולף ולקח אותו לאימונים. כיוון שהיה שחקן וותיק יותר ורעב פחות משירר, וויתר ניוואל על מעמדו ושעריו עבור החלוץ הצעיר. שירר אהב מאוד את הסידור הזה שאיפשר לו להפוך לאחד מהחלוצים הטובים בפרמיירליג.
כשסטאון הגיע לבלקבורן הוא שבר את שיא העברות האנגלי - שיא שהיה שייך לשירר. סאטון הדיח את ניוואל מההרכב וגם נהיה לשחקן בעל השכר הגבוה ביותר בקבוצה (משהו ש"תיקנו" מיד בבלקבורן). בנוסף - לפי גראהם לה סו, מגן שמאלי ששיחק עם השניים בבלקבורן - "פתאום אלן היה צריך לשחק עם שחקן שרוצה להבקיע בדיוק כמוהו". סאטון, חלוץ אימתני אך בחור רגיש שסבל גם מדיכאונות לאורך הקריירה שלו, הרגיש ששירר מתנכל לו. הוא נראה זועם כאשר כבש שלושער והחלוץ שלצידו לא חגג עימו אף אחד מהשערים. ואולם, השותפות הזו, שכונתה SAS (השם של "סיירת מטכ"ל הבריטית") היתה קטלנית, כאשר לא מעט שערים הגיעו מהרמה שסאטון נגח ושירר השלים את המהלך לשער (או ההפך).
גן ילדים פריזאי
הסיפור השבוע בין אדינסון קאבאני לניימאר לא אמור להפתיע אף אחד. השניים התווכחו על מי יבעט פנדל נגד ליון ובמהלך המשחק דני אלבס מנע מקאבאני לקחת בעיטה חופשית ונראה שהעניק אותה לניימאר - חברו הברזילאי. אחרי המשחק, דווח על עימות בחדר ההלבשה בתום שריקת הסיום. ידוע שקאבאני יצא מהאצטדיון אחרי 20 דקות ונראה היה שהוא בסערת רגשות. ביום למחרת, ניימאר הפסיק לעקוב אחרי קאבאני באינסטגרם. גן ילדים פריזאי. הפנדל, אגב, הוחמץ.
יונאיי אמרי, מאמן פריז סן ז'רמן, התייחס לעניין ואמר: "הם צריכים להסתדר בינם לבין עצמם. אני חושב שהם יכולים לעשות את זה ואם הם לא יגיעו להסכמות, אני אחליט עבורם. אני לא רוצה שזה יהפוך לבעיה עבורנו".
אמנם, עדיין לא מדובר בבעיה חריפה אבל דברים כאלה יכולים להתפתח מהר מאוד לבעיה רצינית בחדר ההלבשה.
המתחים קיימים בגלל כמה סיבות. הראשונה: כסף. קאבאני מקבל 10 מיליון יורו בשנה על פי הדיווחים. ניימאר פי 3. זה כבר יכול ליצור מתחים אם קאבאני מאמין שהוא לא פחות שווה מניימאר.
כמו כן, לפי דיווח בל'אקיפ לקאבאני יש גם בונוס של 1 מיליון יורו אם בסוף העונה הוא הכובש המצטיין של פ.ס.ז'. לא ידוע אם ניימאר יש סעיף דומה אבל הברזילאי עזב את ברצלונה בשביל לברוח מהצל של ליאו מסי. כלומר להיות הכובש השני של הקבוצה זה לא בדיוק התכנון שלו. סיבה זו עשויה להסביר מדוע הפנדל היה כל כך טעון.
הסיבה השנייה: קאבאני מאורוגוואי ומאחר ששיחק באיטליה מחובר לקליקה של שחקנים שהגיעו מאיטליה - ביניהם מרקו וראטי. ניימאר ברזילאי ומחובר לקולוניה הברזילאית שנפתחה לאחרונה בפריז. השניים לא מסתובבים באותה קבוצת חברים.
הסיבה השלישית: קאבאני נרכש לפני 4 שנים עבור 64 מיליון יורו. למרות המחיר הגבוה לזמנו, הוא תופקד חלוץ משני או שחקן כנף לצד זלאטן איברהימוביץ', שהיה הדמות הדומיננטית בחדר ההלבשה ושל המועדון. בשנתו הראשונה ללא הצל של זלאטן, קאבאני נהפך לכובש המצטיין של הקבוצה.
הבאתו של ניימאר ב-222 מיליון יורו בקיץ שוב הורידה את קאבאני למעמד 'תומך סופר-סטאר'. הבאתו של קיליאן מבאפה, ילד מקומי שנחשב לעתיד של המועדון אחרי שנרכש בכ-180 מיליון יורו, הורידה את קאבאני מדרגה נוספת. כרגע הוא צלע שלישית בטריו קטלני - למרות שהוא עדיין הכובש המצטיין של הקבוצה העונה.
את חילוקי הדעות והאגואים עוד אפשר להחליק כאשר הקבוצה כובשת ומנצחת. אבל במצבים קשים השרשרת הזו יכולה להתפרק בקלות.
צ'אבי, קשרה האגדי של ברצלונה, הסביר כך את ההבדל בין ריאל מדריד לברצלונה בשנה האחרונה והמוצלחת במיוחד של ריאל. "ההבדל הוא שכשבריאל הדברים לא הסתדרו - האוהדים, המאמן, השחקנים ואפילו העיתונות התאחדו וגילו מטרה משותפת. אין באמת אופוזיציה לנשיא בריאל מדריד בשנים האחרונות וזה גם משפיע על חדר ההלבשה. בברצלונה תמיד יש אופוזיציה לנשיא ואף פעם לא מאוחדים שם. אני מאמין שזה המועדון הקשה ביותר להצליח בו בגלל הלחץ - ולא רק בשביל השחקנים. גם בשביל המאמנים והמנהלים". צ'אבי מדגיש שכשאשר חדר ההלבשה של ברצלונה כן מאוחד, ההצלחה המקצועית יכולה לבוא למרות הסערות הפולטיות התכופות שמתרחשות בקאמפ נואו.
בעקבות מאבקי האגו של החלוצים, בפריז יכולות להתפתח בקלות קליקות שיכולות להקריס כל חדר הלבשה למצב של חוסר היררכיה מוחלט וקבוצה מפורקת עם חלקים שלא עובדים אחד עם השני. כך שאם המצב יתדרדר, הקטארים, בעלי הבית בפריז, יצטרכו לקבוע מי חשוב להם יותר - ניימאר או קאבאני (בטוח שניימאר - בכל זאת, רכישה אסטרטגית ב-222 מיליון יורו) ואז להחליט מה לעשות עם השני (למכור אותו, כנראה).
עד אז, בקבוצה יצטרכו למצוא גורם מאזן שמיישר את כולם לקו אחיד. למשל, קנדריק פרקינס היה זה בבוסטון סלטיקס של פול פירס הקומיקאי, קווין גארנט הווינר הפסיכוטי וריי אלן שסובל מ-OCD - שלושה שהיו יכולים להרוג אחד את השני אם פרקינס לא היה מרגיע אותם.. אם בפריז לא ימצאו את הפרקינס שלהם, כנראה שהטריו הזה יספיק לאליפות צרפת - לא בטוח כמה מערכת יחסים רעועה כזו תשרוד את הגבהים של שלב הנוק-אאוט בליגת האלופות.
