5.9 מיליארד יורו בשוק פרוץ
הזינוק בהוצאות קבוצות הכדורגל הבכירות, בשיעור של 41%, מייצר יותר בעיות מאי פעם לכדורגל האירופי. הגדולה מכולן? חוסר תחרותיות
1. כסף גדול, פערים גדולים יותר
מאז 2010 גוף המחקר הגדול ביותר לכדורגל, CIES Football Observatory עוקב אחרי ההתפתחויות של שוק העברות השחקנים.
הדינמיקה של שוק העברות השחקנים מאפשרת לקבוצות הגדולות להפוך לגדולות יותר על ידי רכישת השחקנים הטובים ביותר מיריבותיהן הישירות בליגה, שאולי מקבלות סכומים גבוהים אבל בדרך כלל משקיעות אותן בחזרה בשוק וכמעט תמיד מתקשות לשחזר את ההישגים של השחקנים שנמכרו. צילום: twitter השוק הגיע לנקודת שיא ב-2017. השנה הוציאו קבוצות 5 הליגות הגדולות סכום של 5.9 מיליארד יורו על רכישת שחקנים - זינוק של 41% מהשנה שעברה לפי CIES. בהשוואה לקיץ בלבד, העלייה היתה רק מעט מתונה יותר. כלומר, הקבוצות בחמש הליגות הבכירות הוציאו הקיץ 5.1 מיליארד יורו על רכישת שחקנים - 38% יותר מאשר בכל 2016.
הקבוצות האנגליות הוציאו את הסכומים הגבוהים ביותר על רכש. 1.55 מיליארד יורו (פלוס 200 מיליון יורו בבונוסים עתידיים). כל מועדון, בממוצע, השקיע 89 מיליון יורו בשחקנים חדשים הקיץ. לשם השוואה, קבוצה איטלקית הוציאה בממוצע 55 מיליון יורו וספרדית 34 מיליון יורו.
ב-CIES מבחינים כבר הרבה שנים במגמה הולכת ומתחזקת של הישארות הכסף הגדול בשוק העברות בחמש הליגות הגדולות. 3.7 מיליארד יורו מתוך ה-5.1 מיליארד יורו שהושקעו ברכש ב-2017 הושקעו בקבוצות מחמש הליגות הגדולות. זה 71%.
37% מהסכומים הללו הולכים לקבוצות בתוך הליגות של הרוכשות (כלומר, החלשת יריבות מקומיות). 35% מהסכומים לקבוצות בחמש הליגות הבכירות ורק 5% לקבוצות מהליגות הנמוכות באותה מדינה של הקבוצה הרוכשת. 16% הולכים לקבוצות בליגות אחרות באירופה - בדרך כלל לקבוצות הגדולות באותן ליגות (שמתחרות בתחרויות אופ"א ויש להן חלון ראווה + כסף גדול מבונוסים להשקיע ברכש מקבוצות מקומיות). ב-CIES לא ממליצים לבטל את שוק העברות, בדומה לאיגוד שחקני הכדורגל, FIFPro, אבל כן ממליצים "לתקן" אותו על ידי העברת סכומים גבוהים יותר לקבוצות בשורשי המשחק שמגדלות את השחקנים. לפי CIES דמי סולידריות שילכו למאמנים ברמת השטח בכל מדינה יהיו הדבר הנכון לעשות מבחינת הכדורגל.
לפי CIES, נתון מעניין נוסף הוא ש-41 מ-98 הקבוצות בחמש הליגות הגדולות רשמו רווח בשוק העברות של קיץ 2017. הרווח הגדול ביותר היה של מונאקו (289 מיליון יורו) וההפסד הגדול ביותר הוא של פריז סן ז'רמן - 343 מיליון יורו. עם זאת, מונאקו, האלופה המפתיעה, אולי הרוויחה כסף אבל היתה ממש צריכה לבנות את הקבוצה מחדש בעוד פריז סן ז'רמן חיזקה את הקבוצה שלה בכמה שחקנים נהדרים.
הדינמיקה של שוק העברות השחקנים מאפשרת לקבוצות הגדולות להפוך לגדולות יותר על ידי רכישת השחקנים הטובים ביותר מיריבותיהן הישירות בליגה, שאולי מקבלות סכומים גבוהים אבל בדרך כלל משקיעות אותן בחזרה בשוק וכמעט תמיד מתקשות לשחזר את ההישגים של השחקנים שנמכרו.
אגב, מועדוני הכדורגל באירופה שילמו בחלון ההעברות האחרון בממוצע 30% יותר מהשווי של השחקן. פריז סן ז'רמן לשלם 180 מיליון יורו עבור חלוץ מונאקו קיליאן אמבפה הייתה המופרזת ביותר. השווי שלו ב-87.4 מיליון יורו מהשווי המוערך של השחקן.
המחקר מצא עוד כי מנצ'סטר סיטי שילמה מחיר מוגזם ב-29 מיליון יורו להחתמתו של בנג'מין מנדי, שעבר גם כן ממונאקו עבור 57.5 מיליון יורו.
השוער ג'ורדן פיקפורד (23) עזב את סנדרלנד לטובת אברטון עבור 34.3 מיליון יורו, וזומן בחודש שעבר לנבחרת אנגליה. עם זאת, לפי CIES הסכום הזה היה גבוה ב-27.5 מיליון יורו מהשווי המוערך של פיקפורד.
לפי המחקר, גם מנצ'סטר יונייטד חטאה בתשלום מופרז עבור שחקן. היא שילמה 20.1 מיליון יורו נוספים כדי להחתים את נמניה מאטיץ' מצ'לסי. אם כי, חלוץ אנגליה לשעבר ופרשן BBC בהווה איאן רייט טען כי הוא "החתיכה האחרונה בפאזל" עבור יונייטד.
לעומת זאת, המעבר של מוחמד סלאח ב-50 מיליון יורו מרומא לליברפול היה עבור פחות מהשווי של השחקן שנאמד ב-69.4 מיליון יורו.
הרשימה המלאה כאן.
מנצ'סטר סיטי. לא מעוותת את השוק יותר מברצלונה צילום: גטי אימג'ס
2. הלך מעמד הביניים
הפרמיירליג, כליגה הכי דומיננטית בשוק, ממש מכתיבה את ההכנסות של מועדונים רבים. חמישה מתוך שבעה יחסי הגומלין הדומיננטים ביותר בשוק (יחסי גומלין = רכישות שחקנים של ליגה X על ידי ליגה Y וההפך) הם של הפרמיירליג עם ליגה אחרת באירופה. האנגליות השקיעו נטו של 259 מיליון יורו בליגה הצרפתית, 112 מיליון יורו בליגה הספרדית, 108 מיליון יורו באיטלקית, 105 מיליון יורו בפורטוגלית ו-99 מיליון יורו בהולנדית. האנגליות שואבות כישרונות מכל אירופה ולמרות זאת הן לא מצליחות, בדרך כלל, לרכוש שחקנים מאחת מ-5-6 הקבוצות המובילות בחמש הליגות הגדולות (באיירן מינכן, פריז סן ז'רמן, יובנטוס, ריאל מדריד וברצלונה - ואולי אתלטיקו מדריד). עם זאת, הן כן - בדרך כלל - מצליחות "לשאוב" כישרונות מהקבוצות במעמד הביניים הנמוך-גבוה - מה שמחליש את התחרות של המועדונים הגדולים בשאר אירופה ומגדיל את הפערים עוד יותר.
במקביל, וזה ברור מהנתונים, הליגות הבינוניות של אירופה הפכו ל"חוות" כדורגלנים עבור חמש הליגות הגדולות, שאוספות את הכישרונות הגדולים מהליגה הפורטוגלית (הכנסה נטו של 259 מיליון יורו ממכירת שחקנים לחמש הליגות הגדולות ב-2017), הליגה ההולנדית (169 מיליון יורו), הליגה הבלגית (93 מיליון יורו) והליגה האוקראינית והשווייצרית (25 מיליון יורו כ"א). יש לציין שהליגה השנייה באנגליה, הצ'מפיונשיפ, הכניסה 138 מיליון יורו מחמש הליגות הבכירות. זה יותר מכל ליגה באירופה מלבד ההולנדית והפורטוגלית. הליגה הברזילאית, לשם השוואה, במאזן של הכנסה נטו של 134 מיליון יורו מחמש הליגות הבכירות.
3. מי משבש את השוק?
ג'וזפ מריה ברתמאו, נשיא ברצלונה, שחוותה חלון זוועתי בגלל חוסר חזון ודרך בהנהלה, התלונן על קטאר ואבו דאבי. "מדובר בשתי מדינות בבעלות שני מועדונים. אם באיירן מינכן, מנצ'סטר יונייטד, ריאל מדריד או ארסנל קונות שחקן - אז אנחנו יודעים שהכסף מגיע מכדורגל - אבל שני המועדונים הללו, פריז סן ז'רמן ומנצ'סטר סיטי, משבשים את השוק". ואולם האמת היא שלא הן מעוותות את השוק. הן חלק משוק כדורגל מעוות ופרוץ לחלוטין, בו ניתן לעקוף בקלות רגולציות פיננסיות ואין מוסר.
ברצלונה, שביחד עם ריאל מדריד, שואבת כמעט 50% מההכנסות של כל הליגה הספרדית, לא מעוותת פחות את השוק. כששיא העברות של ברצלונה וריאל מדריד הוא 100+ מיליון יורו, שיא ההעברות של הבאה בתור הוא של אתלטיקו מדריד (40 מיליון יורו) ושל ריאל בטיס הוא 31 מיליון יורו - מ-1998 (כן, דנילסון). ל-8 קבוצות העברת השיא היא פחות מ-10 מיליון יורו.
שיבוש השוק האמיתי הוא שקבוצה אחת בעלת תקציב שכר הגבוה יותר מכל הקבוצות יחד. זה שקטאר ואבו דאבי רכשו שתי קבוצות קטנות והפכו אותן לקבוצות גדולות על ידי קיצור הליכים היסטוריים עם הרבה כסף - לא משבש את השוק כמו הפערים העצומים שקיימים גם במקומות שבו קטארים לא יכולים לרכוש קבוצות (ע"ע גרמניה).
כמו כן, כל טיפול קוסמטי בשוק העברות השחקנים - כמו סגירת חלון העברות השחקנים לפני פתיחת הליגות - לא מטפלת בבעיות הגדולות שהשוק הזה מייצר. חוסר תחרותיות וכדורגלנים רבים ללא זכויות עובד.
4. מבנה שוק בעייתי
הרחבת הפערים הכלכליים וכיוצא מזה, הפערים המקצועיים (וכיום מזה הפערים הכלכליים), היא ממש נתון בשוק הנוכחי. קבוצות עשירות יותר לא יכולות לקנות רק את השחקנים הכי טובים, הן גם רוכשות כיום את מערכת ורשת הסקאוטינג הכי טובה, המאמנים הכי טובים ואנשי השיווק הכי טובים - וכולם עובדים ביחד כדי להגדיל את הפערים מהקבוצות הבינוניות והקטנות. אין שום מסגרת אמיתית להוצאות, קבוצות מעמד הביניים יותר קרובות לתחתית מאשר לפסגה והפערים הללו רק מתרחבים.
הסיכויים של קבוצה קטנה להוציא משהו ממשחק נגד קבוצה גדולה ירדו מ-45% עד 2010 לכ-30% ב-2017. הכדורגל, המשחק המפתיע ביותר בגלל שבדרך כלל רק שער אחד מפריד בין מנצחת למפסידה, התגאה במשך שנים שהקבוצות הגדולות לא יכולות לנצח תמיד את הקטנות (בכדורסל הפייבוריטית מנצחת ב-80% מהמקרים). קבוצות עם שחקנים גרועים יותר משל היריבה יכולות - בזכות עבודת צוות, קשיחות, וארגון או רעיון טקטי מבריק - להוציא נקודות ואף לזכות בתארים. זה אחד מהדברים הנהדרים במשחק הזה: לראות חבורה של שחקנים שיודעים שהם גרועים יותר מיריביהם מוציאים הישג כלשהו (ע"ע החגיגות הנפלאות של לוקסמבורג על הוצאת תיקו 0-0 מצרפת).
אבל הפערים העצומים שנפערים בכדורגל האירופי, אגירת האיכות והמוחות אצל הקבוצות הגדולות והרגולציה חסרת ההיגיון, הופכים את המשימה של האנדרדוג לעוד יותר קשה והכדורגל מאבד כך הרבה מהקסם שלו.
