"הפועל" ובעלות פרטית זה לא זה

רוב קבוצות הכדורגל של הפועל הוקמו במחצית הראשונה של המאה הקודמת על ידי התארגנויות של פועלים בערים השונות. בשנת 1926 התקיים בסניף הנוער העובד בתל אביב כינוס היסוד להקמת התאחדות הפועל. בכינוס נקבעה הסיסמה: "בריאות העובד ערובה לניצחונו", וכן נקבע סמל הפועל שמשלב דמות של ספורטאי הודף כדור ברזל עם סמלי הפטיש והמגל המייצגים את מעמד הפועלים - הפטיש את עובדי התעשייה, והמגל את עובדי השדה. הצבע האדום מייצג גם הוא את מעמד הפועלים ואת ההשקפה שכל בני האדם שווים ואותו דם זורם בעורקיהם. מועדוני הפועל שהוקמו והפכו לחברים קבועים בצמרת הכדורגל הישראלי היו הפועל תל אביב, הפועל חיפה, הפועל ירושלים, הפועל באר שבע, הפועל פתח תקווה והפועל כפר סבא. קבוצות נוספות כהפועל חולון, הפועל יהוד, הפועל חדרה, הפועל רמת גן, הפועל ראשון לציון ונוספות הגיעו להופעות זמניות בליגה הבכירה והיו גם הן לפרקים חלק מצמרת הכדורגל הישראלי.

לימים, במקביל לשינויים שהתרחשו בשלטון עם עליית הליכוד שהביא אתו את תפיסת השוק החופשי והקפיטליזם שקידש הפרטות, הועברו קבוצות הפועל המובילות לידיים פרטיות. הפועל חיפה הועברה לעמותה חיצונית להסתדרות (1988) ובהמשך לרובי שפירא. הפועל ירושלים נמכרה לקבלן יוסי סאסי (1995). הפועל פתח תקווה הועברה מגברי לוי לבעל ההון מאיר שמיר (1995). הפועל כפר סבא נמכרה לאלי טביב (1995) והפועל תל אביב הועברה מההסתדרות למושיק תאומים וחבריו (1997).

קבוצות הפועל שהיו דומיננטיות מאוד לאורך שנות המאה הקודמת המשיכו להתמודד וזכו להצלחות גם אחרי שהועברו לידיים פרטיות אולם ככלל, הגעתם של הבעלים הפרטיים סימנה את תחילת ההתרסקות של המועדונים.

תופעות כמו ריבויי בעלויות, כלומר העברת מועדונים מבעלים פרטיים כאלה לאחרים, ביחד עם כניסת אנשים לא ראויים שמעולם לא חויבו לדווח לאף אחד על התנהלותם הפיננסית ורגולציה מאוד חלשה שלא בדקה לעומק את כשירותם ויכולותיהם הביאו בתהליך ארוך לקריסתם של מועדוני הפועל רבים.

אוהדי הפועל תל אביב. ההקשר הרחב יותר של קריסת קבוצות הפועל נמצא בכך שתנועת הפועלים כולה נחלשה	צילום: עוז מועלם

הפועל באר שבע. יוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל צילום: איי אף פי

הכותב חבר ועד מנהל בארגון "היציע" ארגון