עד מתי ניגוד אינטרסים בכדורסל הישראלי?

מי שעוקב אחרי פרסומי איגוד הכדורסל בוודאי שם לב לשיווק המוקדם והאגרסיבי של היורובסקט (אליפות אירופה בכדורסל) שיתקיים בחלקו בישראל בעוד שנה. למה לשווק אירוע שיתקיים בעוד שנה בצורה כל כך אגרסיבית כבר מעכשיו לא ממש ברור, אבל מכיוון שהאיגוד בוחר להתהדר בחלון ראווה עתידי במקום לפתור את בעיות היום, יש להזכיר לו, מספיק זמן מראש, שעליו לטפל בנושא חשוב שלא משווק באגרסיביות על ידי אף אחד – נושא החלפת המאמן הלאומי שנמצא בניגוד עניינים.

ארז אדלשטיין וטוני וימס. מחזיק בשלל תפקידים צילום: ראובן שוורץ

ענף הכדורסל בארץ לוקה בבעיות מבניות קשות שעוצרות אותו מלהתפתח ולמעשה פוגעות בנבחרת הלאומית. הבעיה הראשונה היא ריבוי הזרים והמתאזרחים (שגם הם זרים), שהגעתם לכדורסל הישראלי משאירה מעט מקום להתפתחות שחקנים ישראלים. הבעיה השנייה היא בעיה של ניגוד עניינים, והכוונה לכפל התפקידים בהם מחזיק ארז אדלשטיין - מאמן נבחרת ישראל ובמקביל מאמן מכבי תל אביב, ששחקניה משחקים בנבחרת.

קבע כבר נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק שאין לשים אדם במקום בו יתקיים חשש לניגוד עניינים. העובדה שאדלשטיין מחזיק במקביל בשתי משרות, שתיהן תובעניות מאוד ובמשרה מלאה, שמה אותו במצב בלתי אפשרי של ניגוד אינטרסים.

אדלשטיין עצמו בוודאי מודע לכך ששיקולי קבלת ההחלטות שלו נחלקים בין קבוצתו לנבחרת, אבל מאמן מצליח ומוכשר כארז אולי מעדיף לעצום עיניים ולנצל את אפשרויות הפרנסה הנדיבות שניתנות לו. ייתכן שהוא גם רואה בעצמו אישיות שיכולה להתעלות מעל המצב המנוגד בו הוא נמצא. כך או אחרת אדלשטיין אינו אשם. אשמים אנשי איגוד הכדורסל שמינו אותו לתפקיד מאמן הנבחרת וממשיכים להעסיק אותו גם לאחר שמונה למאמן מכבי ת"א למרות שידוע להם היטב שהוא נמצא במצב שלא מאפשר לו לאמן בשני המקומות במקביל. למה? אולי כי הם חושבים שהוא המאמן הטוב ביותר ואין לו תחליף. אולי כי הם מאמינים שהוא יוכל להתעלות מעל הסיטואציה, ואולי יש סיבות אחרות.

על מנת להסביר כיצד ניגוד העניינים מתקיים הלכה למעשה יש צורך לרדת למגרש השיקולים של מאמן כדורסל שאמור לנווט בין שחקנים אותם הוא מאמן גם בקבוצתו וגם בנבחרת הלאומית.

בתום העונה שזה עתה החלה יתחילו אימוני הנבחרת לקראת טורניר היורובסקט המשווק לתפארת. שחקניו של אדלשטיין במכבי ת"א עומדים לעבור עונה מתישה מאוד שתכלול משחקים גם ביורוליג וגם במסגרות המקומיות, כ-60-70 משחקים בעונה, 8 ואולי יותר בחודש, שניים בשבוע. בסוף העונה יצטרך אדלשטיין להחליט את מי הוא מזמן לנבחרת, ובנקודה הזו הוא ייתקל בניגודי העניינים.

פניני כדוגמה ראשונה

ניקח למשל את גיא פניני. פניני כבר לא צעיר אבל עדיין בורג חשוב במכבי בעיקר בגלל החוק הרוסי. הוא יהיה מותש מאוד בסוף העונה ואולי גם יעבור פציעות. כמו כן התנהגותו לאורך הקריירה גרמה לכך שהוא אינו מקובל על אוהדי כדורסל רבים בארץ. מאמן מכבי ת"א עשוי לא לזמנו על מנת לתת לו מנוחה לקראת העונה הבאה או להפחית מדקות המשחק שלו בנבחרת.

 מאמן הנבחרת לעומת זאת עשוי כן לזמנו ואף לתת לו תפקיד מוביל שכן אחרי הכל מדובר בישראלי הטוב ביותר בעמדה מספר 3. דילמה. ומה עם יוגב אוחיון? גם יוגב כבר לא צעיר ומשחק שנים רבות גם בקבוצות וגם בנבחרת הלאומית. האם רצוי להפחית את דקות המשחק שלו בנבחרת כדי שלא ייפצע ובכך יפגעו הכנות קבוצתו מכבי ת"א לעונה שלאחר קמפיין הנבחרת או דווקא להגדיל את דקות המשחק שלו שהרי מדובר בשחקן מוביל ובעל ניסיון?

השחקן הבא הוא דגן יבזורי. יבזורי אינו מקבל דקות רבות במכבי. הנה הזדמנות לצ'פר אותו בדקות החסרות לו ובאותה נשימה להכין ולשפר אותו לעונה הבאה. גם בעניין איתי שגב ייתקל המאמן בהתלבטות. שגב שחקן צעיר ומוכשר אבל לאחר העונה המתישה שיעבור במכבי יתלבט המאמן - האם לזמן את השחקן הצעיר ולתת לו ניסיון משחק ברמות גבוהות, ניסיון שיחשל אותו להתמודדות מול אריות היבשת ביורוליג או אולי לא לזמנו, אם בגלל שיש טובים ממנו או כדי לתת לו מנוחה על מנת שיהיה כשיר לעונה הבאה במכבי. בהינתן חוק הצעירים חשיבותו של שגב גדולה מאוד למכבי וסביר להניח ששיקולי המאמן לגבי זימונו או אי זימונו לנבחרת ולגבי דקות המשחק שיקבל עלולים להתערבב עם שיקולי קבוצתו.

גם בשאלת המתאזרח שיצורף לנבחרת יתקל המאמן בניגוד אינטרסים. מכיוון שמותר לשתף מתאזרח אחד בנבחרת סביר שאדלשטיין ישאל את עצמו את מי לזמן. יש הרי מתאזרחים רבים בליגה. האם את אייזיק רוזפלט שמשחק בהפועל ירושלים, יריבתה המושבעת של מכבי ת"א או אולי את ריצ'רד האוול שעומד לקבל אזרחות השנה, הסתכסך עם מכבי ת"א לפני תחילת העונה ומשחק אצל יריבה מושבעת נוספת, הפועל תל אביב. או אולי את שחקן קבוצתו ג'ו אלכסנדר שהוא אמנם שחקן ראוי אבל מה יקרה אם יווצר מצב בו הוא לא ירצה לשחק בנבחרת, כמו מתאזרחים נוספים ממכבי לפניו. האם לסבך אותו עם בעיות משמעת שיפגעו בו ובקבוצתו או בעומס פעילות שעלול גם הוא לפגוע בתרומתו לקבוצה בעונה שלאחר הקמפיין.

ואם אלה לא מספיקים מרכיב נוסף נכנס למערכות השיקולים של המאמן המוכשר. מה יעשה אדלשטיין עם שחקני הקבוצות היריבות של קבוצתו מכבי ת"א. האם לזמן למשל את יותם הלפרין? הרבה דקות של הלפרין הוותיק בנבחרת יסבכו אותו בוודאות בעומס יתר שיגרע מיכולתו ברמת הקבוצה בעונה שאחרי הקמפיין ובכך יווצר יתרון למכתי ת"א במשחקי הליגה, או, האם לזמן את רביב לימונד? בקמפיין האחרון רביב היה דומיננטי בנבחרת אולם נפצע בתחילת משחקי הליגה ופציעתו פגעה בקבוצתו הפועל ת"א. האם לתת לו תפקיד דומיננטי שוב ולפגוע בקבוצתו או לא.

בפני אדלשטיין יעמדו סוגיות נוספות. למשל, בהנחה שיש בנבחרת מקום לשחקן צעיר. את מי לזמן? האם לקדם שחקן צעיר מקבוצתו מכבי ת"א או להעדיף שחקן צעיר מקבוצה אחרת? וכך הלאה.

כל אלה דוגמאות בלבד. מוסיף ומסביר השופט ברק: אי אפשר להותיר את ההחלטה בסוגיית ניגוד האינטרסים בידי האדם הנגוע בדבר וזאת מארבע סיבות: ראשית, האדם המצוי בניגוד עניינים אינו השופט המתאים לקבוע אילו עניינים עלולים לפגוע בשיקול דעתו. שנית, כפל העניינים בהם עוסק האדם עלול להשפיע על שיקול דעתו. שלישית, לעתים ניגוד העניינים הוא רק קצה הקרחון של התנהלות מושחתת ולכן אם נשאיר בידי האדם עצמו את הקביעה אם הוא בניגוד עניינים, יהיה זה כאילו נתנו לחתול לשמור על השמנת. רביעית, מעבר לחשש מפני ההשפעה בפועל על החלטותיו של האדם הנוגע בדבר, ישנו חשש מן האפשרות שהחלטותיו תעוררנה אי-אמון בנסיבות אלה.

ומה בחו"ל?

כשמאמנים כדורסל ברמה גבוהה כל השיקולים נשקלים, מהקטן ביותר לגדול ביותר, בטח אצל מאמן כאדלשטיין שידוע כאדם יסודי מאוד. השאלה היחידה שקברניטי ענף הכדורסל צריכים לשאול את עצמם היא האם המאמן אדלשטיין נמצא במצב בו הוא עלול להיות מושפע מניגוד עניינים או לא. התשובה היא חד משמעית כן. לו היה קיים בישראל בית משפט לניגודי עניינים כפל התפקידים בהם אוחז אדלשטיין לא היה עובר.

במקומות אחרים, מתוקנים יותר, עושים דברים בצורה אחרת. מייק ששבסקי מאמן נבחרת ארה"ב לאולימפיאדת ריו אינו מאמן ב- NBA, הליגה ממנה באים שחקני הנבחרת. סרג'יו סקריולו מאמן נבחרת ספרד הוא איטלקי שאינו מאמן בליגה הספרדית. מינויים כאלה הם מינויים כשרים שלא נודף מהם ריח רע של ניגוד עניינים.

לנבחרת ישראל בכדורסל אין משימות עד הקיץ הבא. על אנשי האיגוד שהנבחרת תחת אחריותם לפנות לארז אדלשטיין כבר עכשיו ולבקש ממנו בנימוס רב לבחור באחד משני התפקידים. במידה שלא יוכל לבחור, עליהם לפטר אותו לאלתר מאימון נבחרת ישראל ולמנות במקומו מאמן אחר שאינו נמצא בניגוד אינטרסים. זהות המאמן לא תשפיע בהרבה על מיקום הנבחרת בסוף המשחקים. היא כן תהפוך את איגוד הכדורסל לארגון שמנוהל בצורה תקינה יותר ותשפיע על אמון הציבור בנבחרת הלאומית שלו וכך, אולי, מאמצי השיווק המוקדמים יביאו לרכישתם של יותר כרטיסים.

הכותב הוא חבר ועד מנהל ב"היציע" - ארגון אוהדי קבוצות הספורט בישראל