מי צריך עמדה בכלל?

בראד סטיבנס היה כדורסלן תיכונים מצטיין בבית ספר בקהילת Zionsville (עיר ציון), פרבר של אינדיאנפוליס. אך בעקבות גובהו (1.85 מטר) לא קיבל הצעות מאף מכללה רצינית עם סיום לימודיו והגיע לקבוצה מהליגה השלישית של המכללות. אף שהיה שחקן סביר בעל יכולות מגוונות, הוא לא היה גבוה מספיק, וכשסיים את לימודיו ב־1999 מצא את עצמו מחוץ למשחק, בעבודה משרדית לא רעה בכלל בחברת תרופות. ואולם, אהבתו למשחק — הוא החל לנתח משחקים בגיל 5, לפי אמו — גרמה לו לעזוב את העבודה המכניסה אחרי שנה ולהתחיל להתנדב כעוזר מאמן בקבוצת כדורסל של קולג' קטן, באטלר. למחייתו עבד סטיבנס ברשת מסעדות ואת שאר הזמן הקדיש לכדורסל.

בראד סטיבנס. 14 שעות בניתוחי וידאו וסטטסיטיקות צילום: איי אף פי

רצה הגורל ובתוך שנה קיבל סטיבנס את המשכורת הראשונה שלו מכדורסל לאחר שהחליף עוזר מאמן, שנאלץ להתפטר לאחר שנתפס על שידול לזנות. הכסף לא היה גדול, 18 אלף דולר בשנה, אבל זה הספיק לסטיבנס, שכונה "סוואנט מתמטיקה וכדורסל"', כדי להתפטר מתפקידו במסעדה ולהשקיע 14 שעות ביום בניתוחי וידיאו וסטטיסטיקות עבור הבאטלר בולדוגס. ב־2007, כשהוא בן 31 בלבד, מונה סטיבנס לתפקיד המאמן הראשי של הקבוצה. כמאמן של קולג' קטן שמתקשה לגייס שחקנים בעלי כישורים טכניים או גופניים יוצאי דופן גייס סטיבנס שחקנים שיכולים לעשות הכל מהכל ברמה סבירה; כלומר לקלוט ריבאונד, לזרוק לשלוש, לשמור על גבוהים, לשמור על נמוכים, למסור את הכדור, לנוע הרבה ללא הכדור ולעבור בחסימות עד שיש זריקה חופשית.

סטיבנס הבין שבכדורסל המבוסס על כישרונות אינדיבדואליים הקבוצות עם הילדים החזקים והגדולים יותר ינצחו, ולכן ביסס הכל על עבודת צוות. הוא הכין לשחקנים תרגילים רבים שיתאימו לכדורסל הכולבויניקי, שבו אין שום גבוה דומיננטי ורוב השחקנים נמוכים מ־2 מטר. בבאטלר גם לא היו תפקידים מוגדרים לשחקנים. למשל גורדון הייוורד, שהיה אחד הגבוהים בקבוצה (2.03 מטר), שיחק כגארד או סמול פורוורד ולא כגבוה, מאחר שגדל כרכז ורק בתיכון חווה קפיצת גדילה שהפכה אותו לפורוורד עם כישורים של גארד.

שנה אחרי שנה הקבוצה של סטיבנס הפתיעה את כולם ואף היתה רחוקה כמה שניות מניצחון בגמר על דיוק הגדולה. מה שמעט אנשים הבינו אז זה שהבאטלר בולדוגס של סטיבנס שיחקו כדורסל מהעתיד. אחרי הצלחה בקולג' קיבל סטיבנס ב־2013 את ההזדמנות לאמן בבוסטון סלטיקס. עם המנדט מהג'נרל מנג'ר דני איינג' לשנות את תרבות המשחק של הקבוצה התחיל סטיבנס להנחיל את סוג הכדורסל של באטלר ב־NBA.

ג'ייסון טייטום נגד מרקל פולץ. "צריך לחשוב כמו שחקן כדורסל, לא כמו בעל תפקיד ספציפי" צילום: איי פי

תסריטאים על המגרש

באותה התקופה כבר דיברו בקהילת הכדורסל האמריקאי על מהפכת עמדות (Positional Revolution). ב־2010 נכתב בבלוג בשם FreeDarko: "צריך לוותר על התפקידים המסורתיים ב־NBA ולתת לשחקנים ולכישורים הייחודיים שלהם להגדיר את תפקידם על המגרש. האחריות במגרש תפוזר ביחס ליכולות של השחקן ולא ביחס לתפקוד שלו". כלומר, התפיסה שלפיה הסנטר (5) והפאוור פורוורד (4) צריכים להתנחל בצבע ולתפוס ריבאונדים, הסמול פורוורד (3) צריך לרוץ להתקפה, הפוינט גארד (1) צריך לארגן את המשחק ולמסור לשוטינג גארד (2) שיעשה סל — היא תפיסה אנרכוניסטית. "הבעיה היחידה בתיאוריה היתה שבשביל להוציא אותה לפועל צריך היה לשנות את כל התפיסה של המאמנים לגבי כדורסל", כתב עורך הבלוג נת'ניאל פרידמן במגזין GQ לפני כמה שבועות. "הכדורסל הזה גם מצריך שחקנים מגוונים שלא היו אז, מאחר שכדורסלן תמיד פותח כדי להתאים לתסריט של המאמן".

לברון ג'יימס הוא האב־טיפוס של שחקן בלי תפקיד מסורתי שכתב את התסריט בעצמו. "הוא יכול לשחק כל תפקיד, מ-1 עד 5, בלי שום בעיה", לפי אריק ספולסטרה, מאמנו לשעבר במיאמי היט. ואכן, לברון הוא אחד מהיחידים שיכול להוביל את הכדור בהתקפה ולסיים אותה בפוסט־אפ של סנטר. אך הוא נחשב למיוחד ובעל IQ כדורסל גבוה במיוחד. רוב הקריירה שלו התמודד נגד קבוצות מסורתיות גם ושיחק בכאלה.

הדברים החלו להשתנות ב־NBA עם הזכייה הראשונה של גולדן סטייט באליפות. חמישייה קטלנית של שחקנים מ־1.91 מטר ל־2.01 מטר שיחקה כדורסל שמבוסס על שלשות, ולכן גם פתח את המגרש לחלוטין וביטל את יתרון הגובה של היריבות. זה שינה את מה שחושבים על כדורסל בארה"ב. היו קבוצות סמול בול לפני גולדן סטייט, אבל שום קבוצה לא היתה מלאה בטווינרים (tweener) והיתה כל כך דומיננטית. מה זה טווינר? מקורה בביטוי In Between, שמתאר שחקן שגבוה מכדי להיות גארד, אך נמוך מכדי להיות פורוורד או סנטר. פעם זו היתה מילה גסה בדראפט ה־NBA. "הוא שחקן טוב, אבל הוא נמוך לעמדה שלו", היו אומרים. "הוא טווינר", אך היום זה המצרך הכי מבוקש בשוק השחקנים.

הטווינר הטוב ביותר בליגה כיום הוא דריימונד גרין, שגבוה רק משלושה שחקנים בסגל של הווריירס, אך מתפקד כ"גבוה" ויש לו תפקיד קריטי באחת מהקבוצות הגדולות בהיסטוריה.

כאמור, הקונספט של כדורסל ללא עמדות (Position-less Basketball) התפתח רבות מאז הזכייה של גולדן סטייט באליפות, והליגה כולה עברה אבולוציה. הכדורסל הוא משחק הרבה יותר זורם עכשיו, השלשות מרחוק הפכו לכלי נשק רציני שפותח את המשחק, מרוקן את הצבע משחקנים ומאפשר לכישרון כדרור וזריזות לבוא לידי ביטוי. כיום הערך של טווינרים פשוט אדיר. אם פעם שחקן כמו גרין נבחר במקום ה־35 בדראפט כי "לא התאים לאף עמדה", היום הדראפט מלא בשחקנים שמתאימים לכמה עמדות. "אין יותר חמש עמדות", מסביר סטיבנס, אחד מאבות המהפכה. "אנחנו במצב של שלוש עמדות — מישהו שיודע לכדרר, מישהו שיודע לרוץ ואולי מישהו 'גדול'. אבל מה שחשוב הוא הגיוון. ככל שהשנים עוברות צריך מגוון רב יותר של כישורים".

לברון ג'יימס. יכול לשחק בכל עמדה צילום: איי אף פי

עידנים חדשים

מרקל פולץ, הנבחר הראשון בדראפט האחרון, הוא בדיוק שחקן כזה. 1.93 מטר, מנהל משחק, זורק לסל, עושה הגנה ונלחם על ריבאונדים. "אין לי תפקיד", הסביר, "המוח שלי הוא של שחקן כדורסל לא של בעל תפקיד מסוים. אם צריך אותי בלי הכדור, אהיה בלי הכדור. אם צריך שאוביל את הכדור, אעשה זאת". ג'ייסון טייטום, 2.03 מטר, שנבחר במקום השלישי בדראפט על ידי בוסטון, גם עשוי להיות מוגדר כטווינר, שחקן שיכול לשחק בעמדת הפאוור־פורוורד אבל גם כגארד. "לסטיבנס חשוב שהשחקנים שלו יוכלו לשמור על כמה סוגי שחקנים ותפקידים", הסביר טייטום.

בעידן של פיק אנד רול בכמעט כל התקפה יש הרבה מאוד סוויצ'ים (החלפת שחקני הגנה), ולכן צריך שהשחקן הגבוה יידע לשמור על קו השלוש ושהשחקן הקטן יידע להתמודד מול שחקן גבוה ממנו. בעידן כזה שחקנים בגובה 2.10 מטר שלא יכולים לשמור על רכז קטן וזריז לא יהיו יעילים. וזה עובד גם הפוך, שחקן 2.10 מטר שלא יודע לקלוע מהשלוש ולגרום לשחקן הנמוך יותר לצאת מהצבע ולהיצמד אליו (וכך "לפתוח" את המגרש) הוא שחקן שפוגע בהתקפה. העניין הוא שאין הרבה שחקני 2.10 מטר שיודעים לעשות את הדברים הללו, מאחר שלא לימדו אותם לעשות את הדברים הללו. בכל זאת, "סנטר צריך לקחת ריבאונדים ולתת דאנקים, לא לזרוק מהשלוש".

עומרי כספי. זאק לואו, פרשן ESPN: עמרי כספי מצוין לכדורסל המודרני — שחקן גבוה יחסית שיודע לרוץ ולקלוע, בדיוק מסוג השחקנים שגולדן סטייט צריכה" צילום: איי פי

מהפכת האנליטיקס (שימוש בסטטיסטיקות מתקדמות שגילו, למשל, שזריקה משלוש שווה 50% יותר) חיזקה את מהפכת העמדות: קבוצות זורקות הרבה יותר משלוש, מה שמקטין את הצורך בנפילים מתחת לסל מאחר שהריבאונדים יותר רחוקים מהסל. זה גם פותח את המשחק (מה שמגדיל את הצורך ביותר שחקנים זריזים ובעלי קואורדינציה גבוהה) והופך את ה־5 לכמעט מיותר ובטח לבעל שווי קטן יותר. כך שכרגע אנחנו בעידן של דומיננטיות של הטווינרים, וספולסטרה כבר אומר שהוא שוקל לוותר על "כל הקונספט של 1-2-3-4-5".

עומרי כספי הוא גם חלק מהמהפכה. "שחקן שיכול לעשות לך נזק במשחק המעבר עם זריקה מהשלוש הרחוק, אנחנו יודעים שזה נכס מאוד חשוב ב־NBA של היום", לפי זאק לואו, פרשן הכדורסל של ESPN. "כספי הוא מצוין לכדורסל הזה, ובגלל זה רצו אותו בגולדן סטייט. שחקן גבוה יחסית, שיודע לרוץ ולקלוע — זה בדיוק הסוג שהם צריכים בקבוצה. זה בדיוק השחקן שצריך ב־NBA".