חייבים להשקיע יותר בכדורגל נשים
במשך שנים התנכלו והזיקו לכדורגל הנשים, עכשיו זה הזמן לשלם על חטאי העבר
בזמן מלחמת העולם הראשונה, הגברים הבריטים נלחמו בשדות הבוץ ובשוחות באירופה ואת העבודות שלהם, גם הפיזיות ביותר, עשו הנשים שנשארו מאחורה.
זה קרה גם בכדורגל.
התאחדות הכדורגל האנגלית החליטה להשעות את כל משחקי הגברים בסוף עונת 1914/15, אך בעונות שלאחר מכן נשים החלו לשחק במגרשים הריקים ומילאו את הוואקום האדיר שנותר בהם. הן אמנם שיחקו עם חצאיות ורבות מהן היו חסרות ניסיון בסיסי בכדורגל, אבל הן הביאו המונים למגרשים. למשחק הבוקסינג דיי בין גברות סנט הלנס נגד קר ליידיז בגודיסון פארק, הגיעו 53 אלף צופים וצופות.
- כדורגל נשים: הקבוצות המצליחות ביותר הן אלה עם הכי הרבה שחקניות זרות
- סקר: ילדות שמשחקות כדורגל הן בעלות ביטחון עצמי גבוה יותר
- ברצלונה מגבירה את המאמצים לחדור לשוק האמריקאי
ליל פאר היתה הכוכבת הגדולה ביותר באותן תקופות ושיחקה בקר ליידיז, הקבוצה הטובה ביותר במדינה מ-1917, אז הוקמה. פאר כבשה יותר מאלף שערים והיא האישה הראשונה בהיכל התהילה של הכדורגל האנגלי. כדורגל נשים שוחק באנגליה מאז המאה ה-19 וימי מלחמת העולם הרשונה היו שיאו הגדול מבחינת אהדת הציבור.
הרשויות עודדו את כדורגל הנשים. אמנדה מייסון, היסטוריניות במוזיאון המלחמה האימפרילית, אמרה לאינדיפנדנט: "במלחמת העולם הראשונה, יותר מ-900 אלף נשים עבדו במפעלים שרובם העסיקו קצין או קצינת רווחה שדאגו לבריאות ולהתנהגות העובדות. ספורט, במיוחד כדורגל, היה משהו שעודדו". בספר The Munitionettes: A history of Women’s Football in the North-East during the First World War" נכתב ש"במשחקים הללו, כולם היו יכולים לברוח ממחשבות על אימת המלחמה".
ואז בא האיסור
עם זאת, ב-1921 החליטה ההתאחדות לכדורגל האנגלית לאסור על נשים לשחק כדורגל.
ההחלטה נבעה מחשש מהפופולריות של כדורגל הנשים, שלפי ראשי ההתאחדות היתה עשויה לפגוע במשחק הגברים, שהתאושש ממלחמת העולם הראשונה. "המשחק לא מתאים לנקבות", כתבו בהחלטת ההתאחדות לכדורגל האנגלית, שגם אסרה על מועדונים לאפשר לנשים לשחק במגרשיהם ולבתי ספר לאפשר ללמד את המשחק לילדות. מן הסתם, כל אגורה שחוקה שהועברה מהציבור לכדורגל הלכה למשחק הגברים. נשים המשיכו לשחק בליגות "מחתרתיות" על מגרשי בוץ ללא ציוד כדורגל.
החוק היה קיים באנגליה עד 1971 (!) והנשים המעטות ששיחקו את המשחק ועשו זאת ברמה גבוהה יחסית, מצאו עצמן בליגות זרות. סו לופז, אחת מהשחקניות שיצאו לשחק בחו"ל (איטליה) אמרה למגזין "פור-פור-טו": "גם אחרי שהחליטו להוריד את ההשעייה, הם לא רצו לעזור, הם לא רצו לעשות דבר לטובתנו. ב-1993 החליטו בהתאחדות הכדורגל האנגלית לסייע למשחק הנשים. וב-2013 חגגו את יום השנה ה-20 של כדורגל הנשים באנגליה. זה הפך את הבטן שלי. זה עשה לי רע".
עד שנות ה-2000 המאוחרות קבוצות כדורגל רבות באנגליה פשוט לא השקיעו במשחק הנשי. מנצ'סטר יונייטד, הקבוצה הגדולה באנגליה - מבחינת כסף והיסטוריה - עדיין לא הקימה קבוצת נשים. "אני בשוק שזה לא קרה עדיין", כתבה רייצ'ל בראון, שוערת נבחרת אנגליה לשעבר, באתר BBC.
שיאים חדשים
משחק הנשים כיום מגיע לשיאים חדשים. ב-2014 נבחרת כדורגל הנשים של אנגליה הביאה יותר אנשים לוומבלי למשחק רשמי מאשר הגיעו למשחק ידידות של נבחרת הגברים של רוי הודג'סון נגד נורבגיה. הנבחרת של הנשים גם מוצלחת יותר ובשנים האחרונות, המועדונים האנגלים מוצלחים יותר באירופה עם הנשים שלהן מאשר עם הגברים.
כמו כן, יותר מ-50 אלף איש מגיעים למשחקי האביב-קיץ של הסופרליג, ליגת הנשים של ההתאחדות האנגלית ויותר נשים מאי פעם משחקות את המשחק על האי הבריטי. יותר ממיליון איש צופים בטלוויזיה במשחק גמר הגביע האנגלי לנשים.
צילום: מור ארקדיר צילום: מור ארקדיר, חלוצות נוצצות אפשר רק לדמיין מה היה קורה לו הרשויות לא היו מנסות להשמיד את המשחק הנשי מ-1921 עד 1971 ומתעלמות ממנו לחלוטין עד 1993. תחשבו איזה יתרון יש לגברים - שנים על גבי שנים של השקעה וניהול המשחק.
הסיפור של כדורגל הנשים לא שונה במיוחד במדינות אחרות. בספרד נשים החלו לשחק כדורגל מסודר רק ב-1970. בגרמניה אישרו לנשים לשחק באוקטובר 1970 וגם בישראל הליגה לנשים קמה לראשונה רק ב-1998. הכסף הציבורי שהגיע לכדורגל נשים בישראל במשך השנים הוא פחות מכ-1% מהסכום שקיבלו הגברים. וגם הכסף הזה הלך לעיתים לעסקנים שהחזיקו בכמה קבוצות יחדיו ושלטו בזכויות שחקניות.
במדינות מתקדמות יותר מבחינה חברתית (הסקנדינביות), ביפן ובארה"ב, כדורגל הנשים צמח, אך ברמה הגלובלית הוא עדיין מקבל מעט מדי.
נכון ל-2015 - הפעם האחרונה שערכו מחקר בנושא - נשים מחזיקות בתפקידים השוליים ביותר ברמות הארגון והניהול של המשחק, ומייצגות 8% בלבד מחברי הדירקטוריון או הוועד הפועל של ההתאחדויות הלאומיות. בתוך אזור CONMEBOL, הכולל את דרום אמריקה, נשים מהוות 1 מתוך 50, כלומר 2% מהמינויים לוועדות של ההתאחדויות, ואילו באזור אופ"א, שמכסה את אירופה, הנתון עומד על 6% בלבד.
לפי גוף מחקר הכדורגל הגדול באירופה (CIES Football Observatory), בעולם ישנן למעלה מ-30 מיליון שחקניות כדורגל, יותר ממחציתן בארה"ב ובקנדה. ההשקעה השנתית של ההתאחדויות שהשתתפו בסקר בכדורגל הנשים עומדת על 156.6 מיליון דולר, כלומר בסביבות 5 דולר לשחקנית. מעט פחות מ-100 מיליון דולר מההשקעה הזו בוצעה באירופה.
ההשקעה הממשלתית עמדה על 18.5 מיליון דולר, כשמימון פרטי הסתכם ב-5.4 מיליון דולר. עם זאת, בכל ההתאחדויות בדרום אמריקה אין ולו ספונסר אחד לכדורגל נשים. התוצאה הטובה ביותר בקטגוריה הזו דווקא באזור אוקיאניה, שבו למחצית מההתאחדויות החברות יש ספונסרים לכדורגל הנשים.
כספיי הזכייה לנשים בכדורגל גם כן מגוחכים. לפי ה-BBC, הנבחרת שזוכה במונדיאל הנשים מקבלת רק 2 מיליון ליש"ט, לעומת האלופה של נבחרות הגברים שמקבלת 35 מיליון ליש"ט.
כמו כן, ריאל מדריד הרוויחה 13.5 מיליון ליש"ט עבור הזכייה בליגת האלופות, ואילו ליון, שזכתה במהדורה הנשית, הרוויחה 219,920 ליש"ט בלבד.
כשהיחס של הרשויות הוא כזה, היחס התרבותי גם כן לא משתנה. התפיסה היא ש"כדורגל זה לא לנשים" וכדורגלניות מקצועניות הן נדירות, שלא לומר "מוזרות" ביותר.
אשרת עיני, קפטנית נבחרת ישראל, כתבה בטור ל"כלכליסט" שעד היום אנשים תוהים "מה העבודה שלה" כשהיא עונה שהיא כדורגלנית מקצוענית. "אני כדורגלנית. גם אם זה לא משתלם כלכלית", היא כותבת, "גם אם זה לא מביא אותי למעמד חברתי גבוה וגם אם זה לא מסדר לי חוזה ענק וחבר דוגמן. אבל התפיסה החברתית לא מגדירה אותי. והיחס של הרשויות (בתקציבים, במתקנים ובחשיפה) והתקשורת (חוסר היחס) לא ימנע ממני ואחרות לראות עצמנו ככדורגלניות".
נבחרת ארה"ב במונדיאל צילום: איי אף פי
הפערים הם לא תוצאה של "רייטינג" או "חוסר עניין בכדורגל נשים". הפערים הם תוצאה של שנים על גבי שנים של אפלייה ותרבות שמדכאת את הרצון של הנשים לשחק כדורגל.
אבל הזמנים - הם משתנים.
סקר שבו השתתפו 4,000 בנות אישר את הטענה כי בנות עשרה שמשחקות כדורגל נהנות מביטחון עצמי גבוה יותר. יתרה מזו, הסקר מצא כי לכדורגל יש השפעה חיובית גדולה יותר על הביטחון של בנות עשרה מאשר ענפי ספורט פופולאריים אחרים.
אופ"א ערכה את הסקר, הגדול ביותר מסוגו, שנועד לחקור את ההשפעה שיש לכדורגל על מצבן הפסיכולוגי והרגשי של בנות ובחורות צעירות באירופה. המחקר הביא בחשבון את ההשפעה של הכדורגל על הביטחון העצמי, ההערכה העצמית, הרווחה הכללית, תחושת האחדות, מוטיבציה וכישורי חיים, והשווה בין התוצאות שהתקבלו בכדורגל לענפי ספורט פופולריים אחרים. הנתונים נאספו בשש מדינות: דנמרק, אנגליה, גרמניה, ספרד, פולין וטורקיה. הנתונים נאספו מ-4,128 נערות בגילאי 13 ומעלה.
המחקר הצביע על כך שעל אף שכדורגל הנשים נמצא בשלבים שונים של פיתוח ברחבי אירופה, ישנם קווי דמיון רבים בכל הקשור להשפעה על הביטחון העצמי.
הגורם המרכזי הוא שלא משנה היכן הן חיות ובאיזו רמה הן משחקות, בנות שמשחקות כדורגל הן בעלות ביטחון עצמי גבוה לעומת בנות שלא משתתפות בשום ספורט. מעבר לכך, בנות המשחקות כדורגל הן בעלות ביטחון עצמי גבוה יותר מאשר בנות המשחקות בענפי ספורט אחרות.
וגם מועדונים מתחילים להבין את הכוח השיווקי שיש לכדורגל נשים. ברצלונה, למשל, הודיעה במאי כי היא מתכוונת להכניס קבוצה לליגת כדורגל הנשים בארה"ב (NWSL). קבוצת הכדורגל הזו תסייע לברצלונה במאמצי השיווק שלה בארה"ב.
לכדורגל נשים יש פוטנציאל מסחרי גדול ביותר, במיוחד ברמת הנבחרות - מבחינת נותני החסות ובעלי זכויות השידור. צריך ארגון טוב יותר, ליגות קטנות ומהודקות, השקעה גדולה בגילאים הצעירים ומציאת שותפות טובות למיצוי הפוטנציאל הזה. הכול יכול להתחיל עם זה שהרשויות - אלו שנלחמו נגד הכדורגל הזה במשך עשרות שנים - יעלו את תת סכומי כספי הזכייה לנבחרות המשתתפות ולקבוצות, מה שיגרום ליותר מועדונים לרצות יותר להגיע לזירה הזו, וזה, אולי יסייע להפוך את הענף ליותר תחרותי ויותר מקצועי. והתאחדויות צריכות להשקיע יותר בכדורגל הנשים לא רק בגלל שזה עשוי להשתלם, אלא בעיקר בגלל שבמשך שנים הן עשו נזק אדיר למשחק.
