הלוחמים הרגועים
העיר קליבלנד וקבוצת הכדורסל שלה, קליבלנד קאבלירס, עשו הכל נכון כדי לנצח את גולדן סטייט ווריירס, אבל זה לא הספיק מול הרוגע והניסיון של האורחים מסן פרנסיסקו. האורחים, אגב, משדרים ששום דבר לא גמור - אפילו אם הם מובילים 0-3 בסדרת הגמר
המוטיב החוזר במסיבת העיתונאים של מאמן קליבלנד קאבלירס, טיי לו, לקראת המשחק השלישי בסדרת גמר ה-NBA, היה הפער בין הסטטיסטיקה המחמיאה של שחקניו במשחק השני לבין ההפסד ב-19 נקודות.
- שלוש הערות על הטרילוגיה של גולדן סטייט ווריירס וקליבלנד קאבלירס
- הדמוקרטיה היחידה...
- פרק נוסף באופרת הסבון של הקליבלנד קאבלירס
קווין לאב רשם ממוצעים של 21 נקודות ו-14 ריבאונדים בשני המשחקים הראשונים, במשחק השני קליבלנד קלעה 20 נקודות יותר מגולדן סטייט ווריירס בתוך הצבע, והקבוצה מאוהיו גם שברה שיא מועדון בחטיפות ועדיין - הווריירס ניצחו בכמעט 20 נקודות. לו, קצת נבוך, הסביר שגולדן סטייט קלעה היטב מהשלוש ושלמרות ההפסד, הקאבס השתפרו מהמשחק הראשון הגרוע - אבל הספק ניכר מגרונו.
מה שנתן לקליבלנד ביטחון היה שאת משחק מספר 3 בסדרה מול גולדן סטייט ניצחו הקאבס בשתי סדרות הפלייאוף האחרונות.
למעשה, בעונה שעברה הקאבס הפסידו את שני המשחקים הראשונים בהפרשים אסטרונומיים באוקלנד, אבל עם תמיכת הקהל הביתי ניצחו ב-30 הפרש, חזרו לסדרה וזכו באליפות. "זאת בערך אותה הסיטואציה", אמר לו לפני המשחק השלישי, "הפסדנו בהפרש מצטבר של 48 נקודות בשני המשחקים בגולדן סטייט, חזרנו הביתה ועשינו כמה התאמות. אנחנו משחקים בבית ואנחנו יודעים שיש לנו אוהדים נהדרים".
קיירי איירווינג ולברון ג'יימס. הקהל של קליבלנד באמת מורכב מהאוהדים החמים ביותר שיש ב-NBA. החיבור בין הקבוצה לקהילה מרגיש אותנטי צילום: איי אף פי
הקהל חם, העיר מוכנה
הקהל של קליבלנד באמת מורכב מהאוהדים החמים ביותר שיש ב-NBA. החיבור בין הקבוצה לקהילה מרגיש אותנטי. שילוב של השימוש בסיסמת Defend the Land, עם תחושת "אנחנו נגד העולם" גרם לאווירה מחשמלת באצטדיון Q. האליפות בעונה שעברה קצת מחקה את תדמית הלוזריות של העיר, אבל אז באו הקליבלנד אינדיאנס ואיבדו יתרון 3:1 בוורלד סיריז וראו את שיקגו קאבס שוברת קללה וחוגגת אליפות ראשונה מזה יותר מ-100 שנה אצלם בבית.
ההייפ לפני המשחק מורגש בכל העיר. משעות הבוקר אזור הדאונטאון, בו נמצא האולם, עמוס מאוד. בחדשות המקומיות סופרים אחורנית למשחק ומדברים עם מאמן התיכון של לברון ג'יימס, ומחוץ לקוויק אנד לואנס ארנה יש פאן-זון עם להקות משעות אחר הצהריים וכל מיני פעילויות שמעצימות את חוויית הצפייה המשותפת עבור אוהדים שלא הצליחו להשיג כרטיסים.
גם הפעם 20,562 האוהדים שהגיעו לארנה יצרו אווירה מיוחדת. צוות הווידאו של קליבלנד היה קריאטיבי במיוחד כשהוא משלב בלדות רוק לפני המשחק עם קליפים של הקבוצה מעונת האליפות ובפסקי זמן מקרינים נאומי מוטיבציה מסרטי פוטבול, רוקי, והסרט 300.
כדי לעודד שריקות בוז כשגולדן סטייט על הקו, מוקרנות תמונות של "ניקלבק", להקת הרוק הקנדית השנואה, ושל היריבות הגדולות של קבוצות העיר, פיטסבורג סטילרס, בן רות'לסברגר או אוניברסיטת מישיגן. האוהדים מגיבים בבוז קולני.
מתמודדים נגד הזיכרונות
בגולדן סטייט זכרו היטב את התסריט הדומה משנה שעברה, בו הגיעו לקליבלנד עם יתרון 0-2 והובסו. "זה שאתה ביתרון 0-2 לא אומר שום דבר, אתה חייב לנצח בחוץ כדי לקחת פיקוד על הסדרה. שנה שעברה הם הביסו אותנו אז הפעם היינו יותר מוכנים נפשית", אמר סטיב קר בסיום, "מה שאני זוכר משנה שעברה זה שההגנה שלהם תקפה אותנו במחצית המגרש והם היו פיזיים מאוד עם הקלעים שלנו. ובכן קצת יותר קל לעמוד בלחצים כשיש לך את קווין דוראנט כמובן".
דוראנט (31 נק') באמת עשה את ההבדל בקלאץ', כשמפיגור של שש נקודות שלוש נקודות לסיום הוביל ריצה של 0-11 של גולדן סטייט שסגרה את המשחק, כולל שלשה על הפרצוף של לברון ג'יימס, שהחזירה את היתרון לווריורס. "זאת כנראה הקבוצה עם הכי הרבה כח אש ששיחקתי נגדה בקריירה", אמר ג'יימס בסיום. לברון סיים (39 נק', 11 ריב' ו-9 אס') וקיירי איירוינג (38 נק') קלעו כמעט 40 נק' כל אחד; הצוות המסייע תרם רבות; הקהל עודד; ועדיין זה לא הספיק. תחושת התסכול הזו, שקליבלנד משחקת טוב ועדיין גולדן סטייט מצליחה למצוא את הפתרונות, בלטה מאוד גם עם ג'יימס ואירוינג שתיארו את הווריורס כ-"Juggernaut" (כוח בלתי ניתן לעצירה).
לא הרבה פעמים יצא בפלייאוף הזה שקבוצה כפתה על גולדן סטייט משחק צמוד ואף הובילה עליה בדקות הסיום, אבל גם כשהמשחק נטה לכיוון קליבלנד סטיב קר לא רצה לעשות שינויים מרחיקי לכת. "הדברים הלכו בשביל קיירי ולברון אבל זה שוחק לשחק אחד על אחד משחק שלם. הם היו מדהימים עם 38 ו-39 נק', אבל יש לזה מחיר. פשוט המשכנו להגיד לבחורים שהם יתעייפו. 'תישארו איתם, תכריחו אותם לזרוק מבחוץ אם אפשר', העייפות תשחק תפקיד".
השקט, הרוגע והאמון בשיטה הם חלק ממה שהופכים את גולדן סטייט לקבוצה המיוחדת שהיא. בעוד טיי לו וקליבלנד הכינו שיטות ואסטרטגיות מיוחדות לפלייאוף, סטיב קר לא דוגל בשינויים מרחיקי לכת כי לשחקנים הכי נוח בשיטה שהם מכירים. הוא הסביר שלכל היותר עובדים על הוספת תרגיל חוץ חדש. הרוגע הזה מחלחל גם לשחקנים שנשארים על הקרקע.
בשנה שעברה הווריורס שברו את שיא הניצחונות בעונה הסדירה, אבל את סדרת הגמר הם הפסידו, חלק מהמסקנות היו להישאר מפוקסים במטרות הקרובות. "אני חושב שגדלנו והתבגרנו מנטלית לגבי איך שאנחנו מכתיבים את הקצב של עצמנו לאורך השנה הארוכה ולוקחים כל יום כחוויה חדשה שאתה יכול לשלוט בה", אמר סטף קארי, כוכב הווריירס בסיום, "אנחנו מנסים לשלוט בנרטיב והשיחות בחדר ההלבשה ובאימונים, בעיקר בשלושת החודשים האחרונים היו על מה המטרה שלנו ואיך אנחנו רוצים להגיע לשם יום אחרי יום. אז הגענו לסיטואציה הזו עכשיו וברור שזה עובד ואנחנו צריכים לשמור על אותה המנטליות של 'מה הלאה?'". גם קווין דוראנט שרחוק ניצחון אחד מזכיה בטבעת ראשונה הדגיש את החשיבות של "להישאר ברגע".
כך שלמרות שהווריורס מלאי ביטחון אחרי שסופסוף ניצחו את קליבלנד במשחק השלישי בחוץ, ולמרות שהקאבס מפקפקים, ולמרות שאף קבוצה ב-NBA עדיין לא חזרה מפיגור 3-0, גולדן סטייט, שעם כל השיאים ההיסטוריים שלה גם היתה הראשונה להפסיד סדרת גמר בה הובילה 3-1, משדרת שהסדרה לא גמורה. "זה לא העניין ההיסטורי של 0-16", אמר קארי על המעמד, "אנחנו יודעים כמה קשה לזכות באליפות ואנחנו רוצים 16 ניצחונות בפלייאוף. זה לא משנה איך נגיע לשם, אבל אנחנו עכשיו בסיטואציה הזו אז למה לא לסיים העבודה".
