שלוש הערות על הטרילוגיה של גולדן סטייט ווריירס וקליבלנד קאבלירס
הטוסטר של קליי, האחוזים של לברון והרצון של סטף קארי להיות כמו לארי בירד הם רק חלק מהסיפורים שילוו את סדרת הגמר השלישית ברציפות בין הקאבס לווריירס
- לא משנה מי יהיה בגמר ה-NBA, נייקי ניצחה בפלייאוף
- לברון ג'יימס מתוודה: דחה הצעה בשווי 10 מיליון דולר מריבוק בגיל 18
- פרק נוסף באופרת הסבון של הקליבלנד קאבלירס
ואז קרה רגע מוזר. מישהו ביקש מקליי תומפסון לחתום על טוסטר. קליי עשה זאת ב-13 במרץ ומאז הווריירס רשמו 14 משחקים ללא הפסד עד ה-10 באפריל. אך ההפסד ליוטה ג'אז לא באמת עצר את הקטר הצהוב. מאז החתימה על הטוסטר, הווריירס במאזן 27-1. וניצחו 12 פעמים ברצף בפלייאוף (הקבוצה השלישית בהיסטוריה שעושה זאת מאז שכל הסדרות בפלייאוף נהפכו לטוב מ-7).
בארה"ב זה נקרא "toaster streak". רצף הטוסטר.
"כנראה שזה עובד", אמר קליי תומפסון לפני המשחק הראשון בסדרה נגד קליבלנד, "הטוסטר עובד".
ויודעים מה? יש מצב שזה מה שעובד עבור גולדן סטייט ווריירס. כולם יודעים איך אמונות תפלות מלוות ספורטאים ברגעים החשובים של העונה. שחקנים לא מתגלחים (כל ה-NHL בפלייאוף, בערך) או שרים את אותו שיר במקלחת (צרפת במנדיאל 1998 ו-2006), או סתם מתפללים באותה צורה. וזה עשוי להיות משמעותי ביותר עבורם.
במחקר שנערך בשנת 2000 בקוריאה על ידי פרופ' ג'ואנג קון פארק מאוניברסיטת הוסקאו. הוא גילה שספורטאים שמתפללים/שומרים על אמונה תפלה קבועה לפני תחרות מתמודדים טוב יותר עם לחץ וחרדות. במחקר בצ'כיה שנערך באותה שנה גילו החוקרים כי "אתלטים נוצרים משתמשים בתפילה כמכניזם התמודדות עם לחץ". גם מחקר של ראלף ורנקיה מאוניברסיטת וושינגטון הראה שספורטאים בעלי אמונות תפלות התגלו ככאלה שיכולים להתמודד עם ספקות ולחץ טוב יותר.
זה נקרא אפקט הפלצבו, שנודע כאפקט בעל השפעה אדירה בעולם הרפואה וככל הנראה יש לו השפעה גם בספורט.
כמה ההשפעה של האפקט אדירה? ב־1944 שהה הרופא הצבאי הנרי ביצ'ר תחת מצור עם כוחות בעלות הברית באנציו, צפון איטליה, במשך שבועות. בתוך כמה ימים אזלו כל סמי ההרדמה ומשככי הכאבים. בגלל המצב הקשה הוא ביקש מהאחיות להראות לנפגעים שמזריקים להם תמיסת מלח, וישר הבחין שהחיילים הפצועים, שחלקם איבדו איברים וחלקם גססו, נרגעו. חלקם אף עברו ניתוחים קשים בלי "חומרי הרדמה אמיתיים". לאחר המלחמה כתב ביצ'ר את המאמר "העוצמה של אפקט הפלצבו", ומאז ממשיכים ללמוד את האפקט בכל מיני צורות, כי הוא מלמד רבות על המוח האנושי.
אפקט הפלצבו תלוי בהקשר המציאות. אותם חיילים לא היו נרגעים אם מישהו שאינו רופא היה נותן להם את תמיסת המלח אך זה עבד כי הם חשבו שניתנו להם סמי הרגעה. אם זה עובד, זה עובד. ואם הווריירס מאמינים שהטוסטר החתום עוזר, אולי זה מה שיעזור להם לזכות באליפות.
2. אם כבר עוסקים באמונות תפלות - אז לברון ג'יימס לא יזכה השנה באליפות. כי אלבמה לא זכתה באליפות הפוטבול מכללות עם ניק סבן. ולברון זוכה באליפויות רק בשנים בהן ניק סבן מוביל את אלבמה לאליפות (ב-Reddit עלו על הנתון החשוב). אבל זה באמת שטויות. מה שבטוח זה שג'יימס מנצח בגמר רק בשנים שבהן הוא מוביל את הליגה בקליעה מ-2 נקודות במהלך העונה הרגילה. ב-2012 הוא הוביל עם 567 סלים, ב-2013 הוביל עם 662, ב-2016 הוביל עם 650. בשאר העונות הוא לא הוביל את הליגה בקליעות מ-2 נקודות והוא לא זכה באליפות. העונה הוא לא הוביל (אנתוני דיוויס הוביל בליגה הרגילה) אבל הוא כן מוביל בקליעות מה-2 בפלייאוף הנוכחי (119). למה בכלל זה קריטי? כי כשלברון בריא וחד, הוא חודר לסל וזה כוח כמעט בלתי ניתן לעצירה. גם אם יש לך חמישייה הגנתית מצוינת.
במהלך הפלייאוף הזה הוא חודר פנימה או זורק משלוש - באופן כמעט "יוסטוני" (יוסטון של דריל מורי מתמקדת בעיקר בזריקות מהשלוש או חדירה לסל). לברון כמעט ולא זורק מחצי מרחק בפלייאוף הזה. הוא זורק מהשלוש או הולך עד הסוף. ועם 42% מ-5.8 ניסיונות מהשלוש, הוא יעיל מטווח זה כפי שלא היה מעולם. וזה מושך אליו שחקנים כשהוא רחוק מהסל, מה שפותח את המשחק ומאפשר לו לעבור אותם ולהיכנס לסל או למסור לאחד מהקולעים המצוינים שאיתו. זה פשוט גרם לקריסה של כל הגנה ששיחקה נגד קליבלנד.
בנוסף, קליבלנד גרועה העונה במשחק מעבר (הקבוצה הכי פחות מהירה - מקום 29 מ-30 בעונה הרגילה). אך במשחק על חצי אחד, בגלל לברון, יש לה יתרון וגם קיירי אירווינג, שני שחקני הבידודים הטובים והיעילים ביותר בפלייאוף הזה.
בכל מקרה, אם לברון וקליבלנד רוצים לנצח בסדרה הזו, הם יצטרכו להאט את המשחק, להשיג ריבאונדים בהתקפה ולמנוע מגולדן סטייט לרוץ, ולקוות שלברון ימשיך באחד מהפלייאופים הטובים ביותר שלו. והיו לו כבר כמה טובים
3. הרבה תלוי בלברון ג'יימס, אבל לא מעט תלוי גם בסטפן קארי, כוכב גולדן סטייט. סקוטי פיפן אמר עליו לאחרונה שהוא לא "דומיננטי" אבל סטף שומע את זה כל הקריירה שלו. גם אחרי שזכה בשני תארי MVP והוביל את קבוצתו לאליפות. דומיננטי או לא, קארי נכנס לסדרת הגמר עם ממוצעים של 50% מהשדה, 43% מהשלוש ו-90.7% מהקו. כשהוא קולע 28.6 נקודות למשחק. אם הוא ישמור על הממוצעים הללו בסדרת הגמר וגולדן סטייט תנצח אותה, הוא יהיה השחקן הראשון מאז לארי בירד שעושה פלייאוף של 50-40-90 עם 20+ נקודות וזוכה באליפות. וסביר להניח שאם הוא ישמור על הממוצעים הללו, גולדן סטייט תזכה באליפות (אולי אפילו ללא הפסד) וקארי יזכה בתואר ה-MVP של הגמר (משהו שלא עשה עדיין).
הערה נוספת:
ערב סדרת הגמר, ונדליסטים גזענים כתבו הערות גזעניות על ביתו של לברון ג'יימס בלוס אנג'לס, הבית שבו הוא מבלה את חופשת הקיץ שלו. לברון לא לקח את העניין בקלות אבל הסתכל על הצד החיובי. "אם צריך מישהו שיכתוב על שער הבית שלי ביטוי מעליב, השנאה הזו, אליי, למשפחה שלי - כדי שיאירו אור על הנושא האמיתי, אז בסדר, שיהיה", הוא אמר, "זה כואב, זה לא נעים אבל זה תזכורת שלשחורים יש הרבה לאן להתקדם עד שיהיו שווים במדינה הזו".
לברון ג'יימס לא הסתיר את דעותיו הפוליטיות אף פעם והוא מקדם אותן ואת הקהילה השחורה שסביבו - מה שהופך אותו למטרה. אך הוא רק סמל של הליגה.
באופן אירוני משהו, זו הפעם הראשונה מאז 1975 ששני מאמנים שחורים יהיו על הקווים בגמר ה-NBA, אז מייק אטלס (גולדן סטייט) אימן נגד קיי.סי ג'ונס (וושינגטון). מייק בראון אמנם לא המאמן ויש מצב שסטיב קר עוד יעמוד על הקווים (ככל הנראה לא) אבל ביחד עם טיי לו, מדובר בשני מאמנים שחורים על הקווים במשחקים שישיגו רייטינג גבוה בשל היריבות שנרקמה בין שתי הקבוצות.
ה-NBA היא ליגה שחורה וליברלית - ההפך מהכיוון שאליו הלכה ארה"ב בבחירות האחרונות. תמיד יהיו השונאים שיזכירו את זה. מופע בלתי נשכח בניצוחם של שחקנים שחורים ומאמנים שחורים, עשוי להיות בדיוק "הפאק יו" לכל הגזענים באשר הם.