תיאום לא קונים בכסף

את רפא בניטס כינו שחקני ריאל מדריד, El 10 ("מספר 10"), שם כינוי אירוני ומזלזל למאמן שאף פעם לא שיחק ברמה הכי גבוהה אבל העיר לשחקני המועדון, הטובים בעולם - כל אחד בתפקידו - איך לעשות פעולות טכניות שהם מתמחים בהן. בניטס היה מנסה להסביר לכריסטיאנו רונלדו איך לבעוט בעיטות חופשיות וללוקה מודריץ' אמר שהמסירה "עם הפאלש", מסירה סיבובית עם החלק החיצוני של כף הרגל שמודריץ' מתמחה בה, היא לא "דרך יעילה למסור את הכדור".

זינאדין זידאן. דאבל ללא שינויים גדולים בסגל צילום: איי אף פי

בניטס לא שרד יותר מחצי שנה בתפקיד מאמן ריאל מדריד. הכוכבים הגדולים פשוט לא כיבדו אותו. מי שהחליף אותו היה זינאדין זידאן, שלא הדריך את רונלדו איך לבעוט בעיטות חופשיות, אך התחרה נגדו באימונים (וניצח), ואת מודריץ' לא הגביל למספר מסירות פאלש במשחק אלא שיבח אותו עליהן. באופן טבעי השחקנים הטובים בעולם כיבדו את המאמן שלהם שגם היה אחד מהשחקנים הטובים בעולם. וכך, בתום החצי העונה הראשונה של זידאן, ריאל ־ קבוצה שתחת בניטס נראתה דיספונקציונלית לחלוטין ־ זכתה בגביע אירופה. בקיץ הצטרף שחקן אחד משמעותי, שחקן האקדמיה של ריאל, אלברו מוראטה ואחד נוסף, שחקן שהושאל שנה קודם לכן (מרקו אסנסיו). ללא שינויים גדולים בסגל, ריאל מדריד של זידאן זכתה בדאבל גביע אירופה וליגה, כבשה בכל משחק שלה ואין ספק שהיא הקבוצה הטובה באירופה.

ריאל מדריד לא היתה צריכה חיזוק משמעותי כי היה לה סגל מצוין ויותר חשוב - הסגל המצוין הזה רץ הרבה זמן ביחד. ממוצע הזמן של שחקן בסגל של ריאל הוא 4.86 שנים. בחמש הליגות הגדולות, רק שחקני ברצלונה בילו יותר זמן במועדון מאשר שחקני ריאל (4.97 שנים). יש שיאמרו שברצלונה סיימה שנייה לריאל בעיקר בגלל צירוף של חמישה שחקנים בקיץ. "הסוד שלנו הוא אחווה וחוסר אנוכיות, כולם אוהבים אחד את השני" הסביר הקפטן של ריאל מדריד, סרחיו ראמוס בחגיגות הדאבל. ופלורנטינו פרס, נשיא ריאל מדריד, שביסס את כל המודל העסקי של המועדון על רכישת כוכבים גדולים מדי קיץ אמר ש"לא בהכרח צריך להוסיף שחקנים חדשים לסגל הקיים". המסקנה? זמן ביחד הוא המלך החדש של שוק העברות השחקנים ויותר ויותר מועדונים, חכמים, הבינו שלא ממש צריך להעמיס את הסגל בשחקנים חדשים. ההפך, לעיתים כדי להצליח על הדשא, לא צריך לצרף אף שחקן - אלא רק לשנות משהו בתוך הסגל. מאמן, למשל, או תפקוד של שחקן או שניים.

.

בפרמיירליג לא הקשיבו

לפי גוף מחקר הגדול של הכדורגל, CIES Football Observatory: "יציבות בסגל מעניקה לקבוצות יתרון על פני היריבות — ברמה הספורטיבית (תוצאות טובות יותר בטווח הבינוני והארוך) וברמה הכלכלית (חיסכון כספי ואפשרות קלה יותר לשילוב שחקנים צעירים). היציבות נמדדת בהתאם לזמן שהייה ממוצע של כל שחקן בסגל ואחוז השחקנים החדשים בסגל". עוד ב־2001 אוניברסיטת סאות'המפטון הוכיחה במחקר לתוך סגלים של הפרמיירליג ש"יציבות מובילה להצלחה". הפסיכולוגים החברתיים של האוניברסיטה חישבו את היציבות בכל סגל ביחס למיקום הקבוצה בטבלה וגילו שקבוצות עם תחלופת שחקנים קטנה הצליחו יותר מאשר קבוצות עם תחלופת שחקנים גבוהה. "כדורגל הוא עבודת צוות מסובכת" אמר ד"ר מארק ואן ווגט, מנהל המחקר. "הכדורגל לא בנוי על כישרון אינדיבדואלי אבל בעיקר על הכישורים של השחקנים לעבוד יחדיו עם שחקנים אחרים כצוות שמנסה לנצח את הצוות שמולו". לפי ואן ווגט: "שחקנים שסומכים אחד על השני והיכולות של חבריהם לקבוצה מוכרות להם, כלומר הם מבינים לעומק את היתרונות והחסרונות אחד של השני, ביחד עם אמונה חזקה והדרכה נכונה, יצליחו - גם כנגד כל הסיכויים". ואן ווגט מסכם: "במקום להשקיע בשחקנים חדשים ולשנות את הסגל, מועדונים צריכים לפתח יכולות קבוצתיות של השחקנים שלהם ולהבטיח שכולם יכירו זה את זה".

בפרמיירליג, אגב, לא ממש הקשיבו להצעות. מאז 2001 הקבוצות בליגה הוציאו יותר מ-12 מיליארד יורו, כ-5 מיליארד יותר מכל ליגה אחרת.

תיאום שווה המון

למען האמת, לא צריך מחקרים כדי להבין שתיאום הוא קריטי בספורט קבוצתי. מסירה היא הפעולה הנפוצה ביותר שעושה שחקן כדורגל במהלך משחק עם הכדור. 80% מסך כל פעולות השחקנים על המגרש עם הכדור הן מסירה. כל סוג של מסירה: קצרה, ארוכה, עם הראש, עם הרגל, עם הברך, עם החזה, הרמה וכו'. קבוצה שמוסרת את הכדורגל טוב עושה זאת לא רק בגלל שכל שחקן שלה יכול לפגוע בקרמבו מ־80 מטר, אלא בזכות תנועה מתמדת של שחקניה על המגרש, שמייצרת זוויות נוחות למסירה. משחק מסירות טוב תלוי קודם כל בתנועה טובה ללא כדור. ומשחק מסירות יעיל דורש תיאום בין כל השחקנים. פעולות הגנתיות - יציאה מסונכרנת לנבדל, משחק לחץ קבוצתי, שמירה על עמדות - דורשות תיאום רב עוד יותר. עכשיו, תיאום לוקח זמן. וכשמערכת היחסים בין המאמן לקבוצה ובין שחקני הקבוצה לשחקני הקבוצה, טובה - אז התיאום מתחזק מדי עונה בנוסף לניסיון המצטבר של כולם. מה זה אומר לגבי תוכניות לשוק העברות של המועדונים הגדולים? שלעיתים עדיף לוותר על הוספת שחקן כדי לפתח שחקן צעיר או לרוץ עם סגל טוב שרץ ביחד ויש לו לאן להתפתח יחדיו.

יש לציין, לא כל קבוצה שרצה הרבה יחדיו מסיימת גבוה בטבלה. וזאת מאחר שהקורולציה בין תקציב השכר במועדון למיקום בטבלה עדיין ברורה יותר. לפי מספר מחקרים, תקציבי השכר קובעים 80% עד 90% מהמיקום הסופי של כל קבוצה בטבלה. עם זאת, בטבלת היציבות כן ניתן לראות שהקבוצות היציבות יותר מצליחות מעבר למצופה מהן. בורנמות', בעלת אחד מתקציבי השכר הנמוכים בפרמיירליג, סיימה את העונה בחלק העליון של הטבלה - הרבה בזכות העובדה שהיא אחת מהקבוצות עם הסגלים היציבים ביותר באנגליה. כך גם ווסט ברומיץ' (סטוק היציבה יחסית, איכזבה). קבוצות בעלות תקציב גבוה ויציבות נמוכה קורסות. גרנדה בספרד, מארסיי בצרפת, מילדסבורו באנגליה. ישנן יוצאות מן הכלל (ניס בצרפת, אטאלנטה באיטליה, לייפציג בגרמניה) אך הן יוצאות דופן ומבנה המועדון בנוי לתחלופה גבוהה של שחקנים.

קיליאן מבאפה. אוהדים מתייחסים לרכישות שחקנים כמתנות אך ייתכן שהן בדיוק ההפך צילום: איי פי

הערבות 'לא חשובות'

כפי שישנה קורולציה בין יציבות סגל ותקציב גבוה להצלחה ספורטיבית, תחלופה גבוהה של שחקנים היא חלק בלתי נפרד מאסונות ספורטיביים. בין 2009 ל־2013 יותר מ־34% מהקבוצות שהביאו יותר מ־15 שחקנים בשנה לא נמצאו בליגה הראשונה בשנה שלאחר מכן. הסבירות לירידת ליגה כשמחתימים בשנה 10–15 שחקנים גבוהה פי שלושה מהסבירות של קבוצות שהחתימו פחות מעשרה שחקנים לרדת ליגה. השורה התחתונה: פעילות יתר בשוק ההעברות בעלת אימפקט שלילי מבחינה ספורטיבית, ועל פי הבדיקה גם לא מעניקה שום יתרון כלכלי בטווח הארוך.

על פי CIES, "אוהדים של קבוצות שהסגל שלהן לא יציב צריכים להיות חרדים לעתידן". אוהדים, בעידוד המועדונים, חוגגים החתמות של שחקנים. אך ייתכן מאוד שפעילות מרובה בשוק העברות עושה בדיוק ההפך מלחזק את הקבוצה. היא מחלישה את הקבוצה. וייתכן מאוד שזה בגלל אינטרסים שלא קשורים כלל לכדורגל.