מהו הפרופיל הרצוי של מנהל ספורטיבי במכבי חיפה?

כאשר מגייסים עובד, בוודאי כאשר מדובר במשרה ניהולית בכירה, צריך לאפיין את האתגרים שבעל התפקיד יידרש להם, לגזור את מאפייני התפקיד ודרישות התפקיד ולאורם לחפש את המועמד המתאים.

קרלסן. כאשר הבעיה לא מוגדרת נכון, המועדון ממנה מאמנים ומנהלים לא נכונים, נופל איתם שנה אחר שנה, וכל שנה הנפילה כואבת יותר ועולה יותר כסף לבעלים. צילום: ראובן כהן

מהו האתגר הגדול ביותר שהמנהל הספורטיבי במכבי חיפה צריך להתמודד איתו? אם בוחנים את המינוי של טור-כריסטיאן קרלסן הידוע כאיש סקאוטינג מעולה, האתגר שהמועדון הציב היה בהבאת שחקנים איכותיים. אבל האם זהו אכן האתגר הגדול ביותר של מכבי חיפה? אם הביאו איש מקצוע מעולה והבעיה לא נפתרה, יש מצב שזאת לא בדיוק הבעיה? וכאן קבור הכלב; כאשר הבעיה לא מוגדרת נכון, המועדון ממנה מאמנים ומנהלים לא נכונים, נופל איתם שנה אחר שנה, וכל שנה הנפילה כואבת יותר ועולה יותר כסף לבעלים.

אז מהי הבעיה של מכבי חיפה ומהו הפרופיל הנדרש מהמנהל הספורטיבי?

הסימפטומים ידועים: מגיעים שחקנים בכסף גדול שלא מצליחים לבטא את איכות המשחק שלהם על המגרש ודורות של שחקנים צעירים ומוכשרים של מחלקת הנוער עטורת ההישגים לא מצליחים להשתחל לקבוצה הבוגרת. רגע, חלק מהשחקנים שעזבו למועדונים אחרים די מצליחים שם (מישהו אמר איתי שכטר?) ורובם גילו יכולת משחק גבוהה יותר לפני בואם למועדון (מישהו אמר ניקיטה רוקביצה?). למה השחקנים לא מצליחים במכבי חיפה? למה הקבוצה לא מצליחה בעיקר באצטדיון הביתי שלה ולעיני אלפי האוהדים? לכאן נכנסים נושאים כמו מערכת לחוצה שמלחיצה את עצמה לרמות בלתי אפשריות, קשר לא מספיק חזק בין מחלקת הנוער לבוגרים ובעיקר מחסור בדברים בסיסיים שלא עולים כסף כמו חיבוק ולטיפה כאשר הם כל כך נדרשים.

למה שכטר חזר לעצמו דווקא עכשיו? כל מי שסובב אותו מדבר על היחס, האהבה והתמיכה בבית"ר שהרימה אותו. שחקנים הם קודם כל בני אדם לפני שהם "מקצועניים שמקבלים הרבה כסף כדי להתמודד עם הלחץ", כמו שאנשי מקצוע אוהבים לומר. צריך להפסיק להאשים את השחקנים ולהבין שהבעיה במכבי חיפה היא מחסור משווע במנהיגות שמשפיעה על האווירה. ועוד לא דיברנו על קידום שחקן נוער לבוגרים בתוך כל הלחץ הזה. זה כמעט חסר סיכוי.

וזה בדיוק האתגר של המנהל הספורטיבי במכבי חיפה - להרגיע את הבעלים שרואה שנה אחר שנה איך הכסף שלו יורד לטמיון, להיות אשף של יחסים בינאישיים ובעל אינטליגנציה רגשית גבוהה כדי לגעת בשחקנים ולטעת בהם את הביטחון, לחזור לשורשים של קבוצה עם סגנון משחק יוזם ויצירתי שמבליט כוכבים, מנהל שרוצה בכל מאודו לקדם שחקני נוער ולהיות סובלני לתהליך אבל גם חכם מספיק לא להגיד בתקשורת שהוא מוביל תהליך (...), להגדיר קו מקצועי אחד לפיו מחלקת הנוער וקבוצת הבוגרים משחקות (אטרקטיבי, כבר אמרנו) ולהוות אוטוריטה מקצועית עבור מאמן הבוגרים שבאמת ירצה להתייעץ ולהקשיב לו. עכשיו אתם מוזמנים להשוות את דרישות התפקיד לאלו של קרלסן שמתמקד בעיקר בסקאוטינג. סליחה, אבל לא ממש רלוונטי.

אברם גרנט. חרוץ מספיק? צילום: ראובן שוורץ

השם שעולה בזמן האחרון כמחליף אפשרי לקרלסן הוא אברם גרנט. בין אם זה ריאלי או לא, מעניין לבדוק את מידת ההתאמה שלו לתפקיד כדי להבהיר את הנושאים הנ"ל. גרנט אכן מכיר את ה-DNA של המועדון מקרוב ולא שכח את התרבות הישראלית, הוא מהווה אוטוריטה מקצועית בכירה מול הבעלים ובעיקר ידוע בכישורי האינטיליגנציה הרגשית שלו שכל כך חשובים בתפקיד הזה. בין אם אני צודק או לא לגבי גרנט (הוא לא הסיפור המרכזי כאן, כן?), הדוגמא שלו מסייעת להבהיר את הפרופיל הנדרש במועדון – מבוגר אחראי שיודע להרגיע, מאפשר לכוכבים לבוא לידי ביטוי ויכול להשפיע בעיקר על דבר מאוד חשוב שקשה לכמת אבל קל להרגיש - על האווירה. אבל יש לפחות עוד משהו אחד חשוב בתפקיד.

בואו נמשיך להיעזר בדמותו של גרנט כדי לגעת בנקודה נוספת בתפקידו של מנהל ספורטיבי. בהנחה שגרנט בכלל רוצה לחזור לארץ, ובהנחה שהוא אכן מוכן להיפרד ממקצוע האימון, עולה שאלה מרכזית לגבי מידת הנכונות מצדו לעבודה קשה והיכולת שלו לנהל בצורה שיטתית. כדי להבהיר את הנושא אתן דוגמא שזכיתי לראות מקרוב - ברוכים הבאים ליום בחייו של חוסה לואיס קמינרו, המנהל הספורטיבי של אתלטיקו מדריד. היום נפתח בשיחת בוקר מוקדמת במשרדי המועדון עם קלמנטה וילארדה, חבר דירקטוריון המועדון, במהלכה קמינרו מעדכן אותו לגבי שחקנים, מצב האימונים והלך הרוח הכללי.

לאחר מכן קמינרו מזדרז להגיע לאימון הבוקר של הקבוצה הבוגרת בקומפלקס האימונים הנמצא מרחק חצי שעה נסיעה. בזמן האימון הוא בוחן את השחקנים ועם חלקם מדבר לפני/ אחרי האימון כדי להרגיש את הדופק מקרוב. לאחר מכן הוא מתפנה לשמוע מאחראי הסקאוטינג על התקדמות המעקב אחר שחקנים בתפקידים בעייתיים בקבוצה שהוגדרו על ידי צוות קבוע שהוא מוביל. בסיום האימון הוא נוסע חזרה למשרדים כדי לחזור שוב לקומפלקס האימונים אחה"צ לצפות באימון של האקדמיה ובשחקני נוער מובילים. במהלך האימון הוא מנהל שיחה עם מנהל מחלקת הנוער בה הם מחליטים מי משחקני הנוער יתאמן יום למחרת עם הקבוצה הבוגרת ומשתף את מנהל מחלקת הנוער בביצועי שחקני הנוער שנטלו חלק באימון הבוקר עם הבוגרים.

הבנתם את הרעיון? זה להיות הדבק, כזה שמחבר את כל המערכים ועושה את זה 24/7 כי הצלחה מושגת לא רק בעבודה קשה על המגרש אלא גם בעבודה קשה מאחורי הקלעים. ועוד לא דיברנו על האחראי על המתודולוגיה במועדון שצריך לוודא שהיא מתורגמת בשטח, תפקיד אותו צריך לבצע מן הסתם המנהל הספורטיבי במכבי חיפה. וכאן הבעיה המרכזית במינוי של ישראלי לתפקיד. את גרנט אני לא מכיר ברמה האישית מעבר לשמועות על "המאמן הכי עצלן שהיה לנבחרת גאנה", אבל מהיכרות עם לא מעט אנשים בכירים בכדורגל שלנו, למרות הביקורות והציניות שמוטחת בהם אני מתרשם שיש לא מעט אנשים מוכשרים עם הבנה מקצועית טובה ואינטואיציות בריאות אבל לא פשוט למצוא גם כאלה שמוכנים לעבוד קשה וגם מסוגלים לנהל בצורה שיטתית. זה שילוב שלא פשוט למצוא גם במגזר העסקי.

לסיכום, מנהל ספורטיבי במכבי חיפה צריך בעיקר יכולות של בגרות, הכלה ויכולת ניהול משברים אבל גם צריך לעבוד קשה ולהיות מסוגל לנהל בצורה שיטתית. הזוכה המרכזית ממציאת מנהל ספורטיבי מתאים היא כמובן מכבי חיפה אבל גם הכדורגל הישראלי שיזכה חזרה בקבוצה מלהיבה ובשחקנים איכותיים בנבחרת הבוגרת.