איך אפשר לשבור את הכללים בעולם בלי כללים? במכבי תל אביב כדורסל הוכיחו שזה אפשרי

התחום של "מערכות מורכבות" (complexity theory) מהווה את אחד הנושאים המובילים כיום בעולם הארגוני; הארגון הוא מערכת המורכבת מחלקים רבים ללא יחסי סיבה-תוצאה ברורים ולכן קשה לניבוי וחיזוי. קחו לדוגמא בניית קבוצה חדשה – נדרש לא רק סקאוטינג מדויק המתבסס על ניתוחי סטטיסטיקות מתקדמות כדי להביא את השחקנים הנכונים, אלא גם מלאכת אומנות והסתמכות על ניסיון מקצועי ותחושות בטן כאשר מרכיבים קאדר של שחקנים חדשים מתוך ניסיון ליצור כימיה ביניהם. 

הרבה משתנים לא ידועים והפתעות בדרך, כמו פציעות יכולות לשנות את התמונה כולה. נכון, יש את הכללים הידועים של בניית קבוצה מאוזנת בין קו קדמי לקו אחורי, שילוב צעירים ומבוגרים או יצירת קאדר רחב להתמודדות עם פציעות ועומסים, אבל במקרים רבים, רב הנסתר על הגלוי. זה לא סותר את הצורך לתכנן, אבל כל תוכנית היא כידוע בסיס לשינויים. הצלחות גדולות היו כחוט השערה מכשלונות מפוארים שהיו יכולים לשנות קריירה שלמה, תשאלו את דיוויד בלאט רגע לפני שכמעט פוטר ממכבי והוביל בסופו של דבר לזכייה באליפות אירופה, או את כל כוכבי נס ז'לגיריס. גם פקטור של כסף שבדרך כלל מהווה ערובה להצלחה ספורטיבית מוכח השנה במכבי כלא רלוונטי - בעונה של תקציב שיא, נשבר כל שבוע שיא ספורטיבי שלילי חדש. כך גם במגזר העסקי, מנכ"לים נדרשים לתפקד במציאות משתנה ודינמית שיכולה להתהפך ברגע אחד, ועל בסיס קבוע.

לא פשוט, אבל האם אפשרי לניהול? האם יש דרכים לנהל מערכת מורכבת ולא צפויה? התשובה היא חיובית, והתשובה היותר מעניינת היא שבמכבי תל אביב שברו העונה את כל הכללים האלה.

דייויד פדרמן, בעלי מכבי תל אביב צילום: ראובן שוורץ

חשיבה לא מערכתית

נתחיל במילה הראשונה של מערכות מורכבות – "מערכת". החלפת מאמן בקצב לא ייאמן נשענת על הנחת העבודה שהבעיה היא נקודתית בעמדת המאמן ולכן שינוי בעמדה זו יוכל להוביל לתוצאה המקווה. זוהי דוגמא לדרך חשיבה לא מערכתית ששמה את האשם במקום אחד בשעה שמערכות מורכבות פשוט לא עובדות ככה. נכון שעמדת המאמן חשובה, אבל כאשר מחליפים מאמנים בכזה קצב ושום דבר לא עובד, כנראה שהבעיה היא מערכתית. ואכן, מחקרים רבים לאורך השנים ובענפי ספורט שונים מראים כי החלטה על החלפת מאמן במצבי משבר מסייעת במקרה הטוב רק לטווח הקצר ואינה מטיבה עם המועדון לטווח הארוך ולכן ברוב המקרים אינה דרך אפקטיבית.

עדות נוספת להתנהלות ללא חשיבה מערכתית אפשר למצוא גם במשפט הידוע של דיוויד פדרמן "קבוצה של 12 שחקני יורוליג". גישה זו ממחישה את עומק הבעיה בבניית קבוצה מזווית ראייה שמתמקדת בשחקנים עצמם ולא בקבוצה, וזאת לאחר שכבר נכוו בשילוב בין פארמר לרוצ'סטי שהמחיש כי הדינמיקה בין השחקנים חשובה לא פחות, אם לא יותר, מאשר האיכות האישית של כל שחקן.

ניהול המורכבות

האמת מורכבת יותר. הרי קרוב לוודאי שפדרמן, ובוודאי ניקולה וויצ'יץ', יודעים את החשיבות בכימיה בין שחקנים. הרעיון המרכזי הוא שלא באמת ניתן לשלוט במורכבות ואי ודאות, אלא צריך לבנות מערכת שתוכל לחיות עם האי סדר ולהתנהל בה בהצלחה; מערכת מאוזנת שלא נכנסת ללחץ כאשר העסק לא עובד, אבל גם לא נרדמת בשמירה, מערכת שמסוגלת לנהל קונפליקטים שעולים בזמן משבר בצורה בוגרת ושקולה, מערכת שיש בה אמון בין חברי ההנהלה, תאום ושיתוף פעולה. זהו הסדר באי סדר; אי הסדר תמיד קיים, והשאלה היא האם המועדון השכיל לבנות מערכת מתואמת ובוגרת שיכולה להתנהל בתוך האי הסדר.

זה גם מה שיפה בעיסוק במערכות מורכבות - מצד אחד, זה עסק לא ברור שקשה לשלוט בו, אבל מצד שני, הדרך לנהל אותו נמצאת בדברים הבסיסיים של אמון בין אנשים, עבודת צוות תקינה ותקשורת בינאישית פתוחה וגלויה. וכאן בדיוק קבור הכלב של מכבי ת"א. זו טעות רווחת לשייך את הכישלון הניהולי של המועדון בכך שיש מספר בעלים ולא בעלים אחד; מודל של מספר בעלים יכול להצליח, אבל מצריך אינטימיות ומתן חופש לכל בעל תפקיד לבצע את שנמצא בתחום אחריותו. האם בהנהלה שבה, לפי פרסומים רבים, כולם משמשים בעצם כמנהלים ספורטיביים יש חופש? האם בהנהלה שבה כל אחד הביא שחקן אחר משיקולים מקצועיים ושיווקיים שונים אפשר לבנות תלכיד שחקנים בריא? האם עם הנהלה שפועלת בתזזיתיות ובאמוק ומחליפה מאמנים כמו גרביים אפשר לייצר קו מקצועי ויציבות בסגל? האם הנהלה שחותכת שחקן כשנוח לה על ידי הפללתו מעבירה מסר מרגיע במערכת? מתי האוהדים שמעו לאחרונה את ניקולה כמנהל הספורטיבי או את אחד הבעלים מסביר את המצב?

זו לא מורכבות ניהולית אלא פשוט בלאגן ניהולי. וכאשר הנהלה שמורכבת מאנשים מנוסים ואיכותיים מתנהלת ככה כהנהלה, מה הפלא שהקבוצה עצמה המורכבת משחקנים כישרוניים מתנהלת באותה הצורה בדיוק? על פי ניתוחים של כל הפרשנים המקצועיים, עולה אותה התמונה - לא ברור מי הרכז המוביל ולא ברורה שיטת המשחק של הקבוצה. ובקרוב יגיעו שחקנים נוספים שישנו את הדינמיקה של הקבוצה וייצרו מצב של בנייה מחודשת בואך חודש מרץ. את תוצאות הבלאגן מאחורי הקלעים רואים בבלאגן על הפרקט. חד וחלק. באחד המודלים המובילים בתחום של מערכות מורכבות (Cynefin - Kurtz& Snowden, 2003) יש חלוקה לחמישה סוגי מורכבות, אחד מהם הוא התחום המורכב בו נמצא מועדון מקצועני רוב הזמן ותחום נוסף הנקרא כאוטי ומאופיין במערבוליות רבה, מצב משברי, בו יש צורך בקבלת החלטות בדוחק רב.

המצב במכבי כיום הוא על גבול הכאוטי ומצריך על פי המודל סגנון מנהיגותי של כוח או כריזמה ליצירת פעולה מיידית לכפייה של סדר. דוגמא קיצונית לכך הייתה המנהיגות של ג'וליאני, ראש עיריית ניו יורק, באסון התאומים. ומה במכבי? הוצאת ווימס מהסגל היה מהלך חד שמתאים במציאות כאוטית ויכול להשפיע על הדינמיקה של המערכת, אבל דרך ניהול הדברים שידרה מסר כפול, התנהלות אמביוולנטית מול הסוכנות נגד סמים בספורט וערפול תקשורתי מצד המועדון בימים בהם התקשורת חוגגת וקהל אוהדיה צמא להבהרות.

ה"מה" במהלך עם ווימס היה אולי חד ותקיף ומאפיין התנהלות אקטיבית ונכונה במצב משברי, אבל ה"איך" ודרך ניהול הדברים היוו אנטיתזה לדרך התנהלות נכונה במצב משברי. בהמשך לכך, מה הפלא לראות את שפת הגוף של ראד במשחק נגד הפועל ירושלים שהייתה "קשה לצפייה", כשמעליו עננה (תרתי משמע?) שתתברר רק בעוד כשבועיים. הסיפור המרכזי במכבי הוא מנהיגותי - גם בהנהלה, גם על הפרקט, גם כאשר המצב "מורכב" וגם כאשר המצב על גבול הכאוטי.

זה הזמן שההנהלה והבעלים ישאלו את עצמם איך הם רוצים לראות את עצמם כהנהלה - מי אחראי ועל מה? איך משנים את תהליך קבלת ההחלטות? האם למנהל הספורטיבי באמת יהיה מנדט מקצועי אמיתי לפעול תחת המסגרת התקציבית כפי שפורסם בימים האחרונים? האם צריך להיות שינוי במבנה הבעלות ובהרכב הניהולי? האם משנים גישה ומביאים שנה הבאה מאמן בעל ניסיון ורקורד מכובד? מה תהיה אז מערכת היחסים הרצויה בינו לבין המנהל הספורטיבי? האם נכון לבעלים להמשיך לשבת על הראש של המאמן בזמן משחקים? ועוד. אלו שאלות לא פשוטות וברוב המקרים הנהלות בכירות מתקשות להביט במראה ולשאול את עצמן שאלות אלו. מצד שני, לא נכון לזלזל במועדון פאר שהיה עם הגב לקיר פעמים רבות ויש בו אנשים בעלי ניסיון ויכולות מוכחות.