הדרבי העות'מאני

"זה נכון שלא הכרנו את באר שבע לפני ההגרלה, שמענו רק על קבוצות מתל אביב, אבל אחרי השבועות האחרונים – אין שום פרט שאנחנו לא יודעים על הקבוצה המצוינת הזו". סיפר אתמול במסיבת העיתונאים שנול גונש מאמן בשיקטאש התורכית, לקראת שלב 32 האחרונות בליגה האירופית. בשבועות האחרונים סקאוטים של המועדון הטורקי הסתובבו במשחקים בטרנר ולמדו היטב את הקבוצה של ברק בכר.

גונש מודע לפריצות של אנתוני וואקמה, להרמות של מהראן ראדי ולמשחק הרגל של דודו גורש, אבל אם היה חובב היסטוריה, כנראה שהיה שומע על באר שבע, העיר והקבוצה, הרבה לפני שהיה שומע על הקבוצות מתל אביב, ומבין שלביקור של קבוצתו בבירת הנגב יש גם משמעות היסטורית מרתקת.

גונש מודע לפריצות של אנתוני וואקמה, להרמות של מהראן ראדי ולמשחק הרגל של דודו גורש, אבל אם היה חובב היסטוריה, כנראה שהיה שומע על באר שבע, העיר והקבוצה, הרבה לפני שהיה שומע על הקבוצות מתל אביב, ומבין שלביקור של קבוצתו בבירת הנגב יש גם משמעות היסטורית מרתקת.

פארק ההיי טק בבאר שבע. החזון העות'מאני צילום: חיים הורנשטיין

היו היה

בסוף המאה ה-19 החליטה האימפריה התורכית העות'מאנית, שהיתה אז בשלבי התפוררות מתקדמים, להרחיב את הנוכחות האימפריאלית במחוזות הפריפריאליים שלה בפלשתינה-ארץ ישראל. באר שבע, היוותה יעד אטרקטיבי להשקעה. איזור הנגב אז נשלט בעיקר על ידי שבטים בדואיים, והצורך בחיזוק הגבול הדרומי עם מצרים שנשלטה אז על ידי בריטניה, היוו סיבות ביטחוניות להקמת עיר. העובדה שבאר שבע ישבה על צומת דרכים אסטרטגית כלכלית, גירתה את העות'מאנים להקים מרכז מסחר אזורי (ממנו יגבו מיסים כמובן) שיחבר בין עזה, מפרץ עקבה וחברון. כך כבר ב-1877 היישוב באר שבע הוכר כעיר, וב-1900 העיר הוכרזה רשמית על ידי המושל כמאל פאשה כבירת הנפה החדשה: נפת באר שבע. בכך, הפכה באר שבע באופן רשמי לעיר הראשונה (וגם היחידה) שהעות'מאנים תכננו, וגם בנו, בארץ ישראל-פלשתינה. 

למעשה, בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים התורכים העות'מאנים ראו בבאר שבע, כעיר בעלת חשיבות אסטרטגית עליונה. הרבה יותר מתל אביב, לצורך העניין.

באוקטובר 1915, במסגרת פרוייקט מסילות הברזל של הסולטן העות'מאני עבדולחמיד השני, נחנכה בעיר באר שבע תחנת רכבת, באזור שהיום נמצא מצפון לעיר העתיקה של באר שבע, בשכונת רמב"ם.

 לתחנה הבאר שבעית היתה מטרה חשובה מעין כמוה - להיות נקודת מרכזית בחיבור בין איסמאעיליה שבמצרים לדמשק שבוויליאת סוריה. בנוסף, בגלל המיקום האסטרטגי, לחבר בין הנמל בעזה למרכז המסחר המתפתח בבאר שבע, משם להמשיך לחברון ואז לעמאן, ולהתחבר בעקיפין למסילת הברזל החיג'אזית – המובילה מאיסטנבול למכה. ממש עורק ראשי.

עם מלחמת העולם הראשונה, תחנת באר שבע הפכה לנקודת מפתח בציר הלוגיסטי של העות'מאנים והגרמנים, בו שינעו אספקה, נשק וחיילים בין החזית המצרית לעורף הסורי, ולתוך נבכי האימפריה. במציאות האזורית המוטרפת של אז, אפשר לומר בזהירות שלבאר שבע העות'מאנית היה תפקיד משמעותי, והתורכים אף ייעדו אותה להוות עורק ראשי של ממש במאמצים להחיות את האימפריה. 

נחזור להיסטוריה קרובה רגע, וניסע לאיסטנבול.

מאור בוזגלו. בשיקטאש מרכזת פעילות ומתחרה בעוד כ-14 ענפי ספורט שונים ביניהם גם שחמט, פינג פונג, חתירה ומשחקי מחשב. אצטדיון הקבוצה, הוודאפון ארנה, מכיל 41,903 מקומות ישיבה ונחשב לאחד המודרניים והמשוכללים בעולם. צילום: ראובן שוורץ

הקבוצה של מעמד הפועלים 

בשיקטאש היא אלופת תורכיה הנוכחית, ואחת משלושת הקבוצות הגדולות מעיר הבירה. בעוד גלאטאסראיי נחשבה מאז ומתמיד למועדון של האליטות הוותיקות של איסטנבול, בשיקטאש, בדומה לפנרבחצ'ה, היא מועדון של מעמד הפועלים. בעוד הנראטיב של פנרבחצ'ה הוא לאומי ופטריוטי, האופי הפוליטי חברתית של בשיקטאש נוטה יותר שמאלה. קבוצת האולטראס הבכירה של המועדון נקראת "צ'ארשי" (Çarşı), וחבריה מתהדרים בלא מעט בסממנים אנרכיסטיים. "כיום שלושת המועדונים הללו הם מועדוני ענק עם מיליונים של אוהדים אז הזהות הפוליטית-חברתית מטשטשת מעט, אבל ברמת ההנהלה וחברי המועדון קווי הזהות האלו מורגשים מאוד. אלו בהחלט קווי האופי והזהות הבולטים של בשיקטאש", מספר אמרה סאריגול, עיתונאי כדורגל תורכי בכיר ומנהל האתר turkish-football.com. "כבוד וספורטיביות הם עמוד תווך בפילוסופיית המועדון בבשיקטאש, וכפועל יוצא– גם האחריות החברתית והקהילתית של המועדון כלפי חבריו, אוהדיו ותושבי רובע בשיקטאש בעיר", הוא מוסיף. המועדון פועל בשיטת 'סוסיוס' בדומה למועדונים רבים בעולם, וראשיו נבחרים בבחירות דמוקרטיות שנערכות בין חברי המועדון.

בשיקטאש מרכזת פעילות ומתחרה בעוד כ-14 ענפי ספורט שונים ביניהם גם שחמט, פינג פונג, חתירה ומשחקי מחשב. אצטדיון הקבוצה, הוודאפון ארנה, מכיל 41,903 מקומות ישיבה ונחשב לאחד המודרניים והמשוכללים בעולם. 

לבשיקטאש יש סגל מרשים בכל קנה מידה אירופאי. בין השמות הבולטים של שחקני המועדון ניתן למצוא כוכב על כמו אלוף אירופה ריקארדו קווארזמה הפורטוגלי, שמות גדולים כמו אנדרסון טאליסקה הברזילאי, צ'נק טוסון הכוכב המקומי, וגם טראבל-מייקר הולנדי חביב – ראיין באבל. לשמחתם של הבאר שבעים, אדריאנו המגן, והחלוץ הסנגלי דמבה בה יחד עם שותפו אלוף אפריקה הקמרוני - וינסאן אבובאקאר, לא יופיעו למשחק בגלל פציעה והשעיות (בהתאמה).

למרות העובדה שמדובר במועדון פאר שקיים כבר 114 שנים, שלרשותו תקציב פי 10 יותר גבוה מהפועל באר שבע, לקראת המפגש הערב, ישנם קווי דמיון קלים בין שתי הקבוצות. שתיהן אלופות, שתיהן מגיעות מהמקום הראשון בליגות שלהן, ושתיהן מגיעות במומנטום בעייתי. בשיקטאש עם שני הפסדים רצופים בכל המסגרות, והפועל באר שבע מזייפת כבר תקופה.

הנשרים השחורים נותחים

סביב הכינוי של בשיקטאש, "הנשרים השחורים" (Kara Kartallar), מרחפת אגדה. האגדה מספרת, שבשנת 1941, כאשר הקבוצה היתה במירוץ האליפות, במהלך מחצית שנייה של משחק נגד סולימאניה, בכל התקפה של המועדון, נשמעה בבירור הקריאה: "קדימה נשרים שחורים! לתקוף נשרים שחורים!". הקריאה הזו הפכה לסימן ההיכר של העונה ההיא, שנגמרה באליפות הליגה, שהיתה אז חובבנית. עם השנים קריאה זו הפכה לכינוי הרשמי של המועדון.

באופן דומה אך אחר, אוהדי באר שבע המסורים יכולים להעיד כי בעונה שעברה, עת רצה הקבוצה לאליפות, גם מיציעי טרנר נשמעה קריאה חוזרת ונשנית, אך ברגעים שונים של המשחק – עמה יעמיק. קריאה זו אמנם ותיקה יותר מעונת 2015/16 ולא הפכה לכינוי המועדון, אך בלי ספק התפתחה לתופעה רחבה של "הגנה" על הקבוצה מאגדות, אמונות תפלות ועין הרע, והשתרשה כסמל ופולקלור באר שבעי עמוק, המזוהה מאוד עם קבוצת הכדורגל של העיר.

יחד עם זאת, ועם כל הכבוד למומנטום השלילי של בשיקטאש או לקריאות האוהדים ביציע הדרומי, הסיכוי של באר שבע לעבור את האלופה התורכית הוא קלוש.

 זוהי אינה הפעם הראשונה שבשיקטאש מגיעה לישראל. בקיץ של 1999 היא ביקרה בקריית אליעזר את הפועל חיפה במוקדמות ליגת האלופות והודחה בסיכום הכללי לאחר שתי תוצאות תיקו תודות לשער חוץ, וניצחה מכבי תל אביב בליגה האירופאית בתחילת עידן גולדהאר ב-2011.

 חזרה לשיעור היסטוריה

באופן לא מפתיע התוכניות הגרנדיוזיות של הסולטאן עבדולחמיד לא התממשו. עם השתלשלותה של מלחמת העולם הראשונה, העות'מאנים החלו להפסיד שטחים בזה אחר זה, והפרשים התורכיים היו חסרי אונים מול התותחים המערב אירופאיים. אחד הקרבות החשובים מבחינת עתיד האזור הוכרע בבאר שבע. לפנות בוקר ה-31 באוקטובר 1917 הגנרל אלנבי הנהיג חיל משלוח מצרי החמוש בנשק בריטי, להתקפת פתע על העיר באר שבע, והביס את הצבא העות'מאני ושותפיו הגרמנים, במסגרת המערכה על חצי האי סיני וארץ ישראל. הניצחון בקרב באר שבע סלל את הדרך לתבוסה כללית של העות'מאנים בפלשתינה-ארץ ישראל, העברת השליטה בארץ לידי הבריטים, ושלושה ימים אחרי כן להצהרת בלפור.

באופן מעניין, בפעם הראשונה שקבוצה תורכית מגיעה לבאר שבע, מאז ההפסד ההוא לבריטים לפני 100 שנה, יש תחושה שמשהו מהחזון העות'מאני על באר שבע קורם וגידים. כיום, 117 שנים לאחר הקמת העיר, ו-102 שנים אחרי שנחנכה תחנת הרכבת בה, באר שבע היא קוסמופוליטן מתפתח של 220,000 תושבים ועוד מאות שנכנסים ויוצאים מדי יום. העיר, אינה נתפסת יותר כמקום נידח, שומם ומנותק כפי שהיתה בעבר, ומהווה מרכז של מסחר, סקטור ציבורי, אקדמיה, אומנות, וגם, כדורגל, המחבר חבלי ארץ, תרבויות ובני אדם.

ברק בכר. מקווה לחזרת הקסם צילום: ראובן שוורץ

מחכים לחזרת הקסם

להפועל באר שבע יש סיכוי קטן מאוד לעבור את בשיקטאש. אך אולי בכל זאת, בשל העובדה שמדובר בליגה האירופית, ברק בכר יחזור להיות חד ויעשה את המהלכים הנכונים, מאור בוזגלו יעבוד קשה ויבריק ברגע האמת, אוגו יהיה נחוש ויפסיק לאבד כדורים ובן סהר יסיים בהחלטיות, והקסם הזה שריחף מעל המועדון במסע האירופי השנה, יחזור וייתן את שלו. ואולי החמסה של עמה יעמיק תוכל להדוף את התקפות "הנשרים השחורים" חזרה לאיסטנבול, מאה שנה מאז ההפסד הקודם שלהם בבאר שבע, דרך התחנה הישנה שליד העיר העתיקה, דרך מסילת הברזל, צפונה, דרך עמק יזרעאל, למעלה לדמשק, כל הדרך, עד לאיסטנבול. ואולי לא. עמה יעמיק.