אליפות אפריקה: תמונת אובמיאנג מגבון יורד לבדו מהמגרש היא כל הסיפור
יש הסברים מקצועיים לכישלון של גבון, אחרים יגידו שהסגל פשוט לא טוב, אבל למצב הפוליטי במדינה היתה השפעה גדולה על מה שקרה לנבחרת בטורניר, בעיקר ביחסים בין השחקנים עצמם
אתמול בלילה, אחרי עוד תוצאת תיקו, שלישית במספר, גבון הודחה מגביע אפריקה לאומות אותו היא מארחת. כך, היא הפכה לנבחרת הרביעית בכל הזמנים שמארחת את הטורניר ולא מעפילה משלב הבתים, והראשונה לעשות זאת מאז טוניסיה ב-1994, לפני 23 ושנה. אוהדים נטשו דקות לפני השריקה, כאשר התוצאה מהמשחק המקביל הראו על כך שבורקינה פאסו מובילה 2-0 על גינאה- ביסאו, והיה ברור שגבון החלשה, סיימה דרכה באליפות. חלק מהשחקנים בכו, חלק שתקו, ורק פייר אמריק אובמיאנג הלך לבד, בשקט, בלי לדבר עם אף אחד, לחדר ההלבשה.
ישנם הסברים מקצועיים לכישלון של גבון. יש שיאמרו שאובמיאנג לא לקח על עצמו מספיק מעבר לכיבוש השערים. אחרים יגידו שהסגל של גבון (מקום 134 בעולם) פשוט לא טוב מספיק. אבל הסיפור של גבון באליפות הזו, זה חומר לסרט. כדי להבין מה שהלך שם, צריך לעקוב אחר הקווים המאפיינים של גבון כמדינה, ועל התפקיד וההקשר הפוליטי והחברתי של טורניר אליפות אפריקה האחרון.
שושלת בונגו וגרורותיה
בגבון חיים בסך הכל מיליון וחצי בני אדם, רובם נוצרים הדוברים צרפתית ובאנטו. המדינה היא אחת מיצואניות הנפט הגדולות באפריקה, ולמרות זאת כשליש מהאוכלוסייה מוגדרים כחיים בעוני קשה. מאז קבלת העצמאות עם צרפת בשנת 1960, בגבון שלטו בסך הכל שלושה נשיאים, וכולם מאותה משפחה – משפחת בונגו.
הנשיא הראשון, עומאר בונגו, שלט במשך יותר מארבעה עשורים במדינה, ועל אף שנחשב מנהיג של מדינה עצמאית, הוא המשיך לקיים קשרים אדוקים עם צרפת, תחת נוסחה מאוד פשוטה – "פראנקאפריק".
פראנקאפריק הוא מושג ידוע בפוליטיקה הפוסט קולוניאלית והפנים אפריקאית, ולכולם ברור מה הוא אומר. השליט מקבל תמיכה פוליטית וצבאית, ובתמורה – מעביר טובות עסקיות לצרפת. פה נפט גולמי, שם מחצב מינרלי אחר. יש לציין, כי בונגו הוא לא השליט האפריקאי היחיד שנהג בשיטה זו, ועוד רבים, טובים ורעים, הפכו את מדינות היבשות הצעירות לגופים דיקטטוריים ונאו-קולוניאליים.
אובמיאנג מגבון באליפות אפריקה צילום: איי אף פי היחסים בין צרפת לבין גבון השתנו ב-2009 כאשר עומאר בונגו פינה את כסאו, ובנו, עלי בונגו, ניצח בבחירות "דמוקרטיות". עלי לא האיר פנים לצרפתים כמו אביו, וקירר עמם את היחסים. עלי מצא שותפים חדשים לדרך שלו – הסינים שבאותם שנים השקיעו הרבה במדינה ובמערב אפריקה בכלל. בשורה של עסקאות סין השיגה דריסת רגל באחת ממעצמות הנפט של היבשת השחורה. צרפת בתגובה, החליטה שהיא תדרוש חקירה בינלאומית מטעם האו"ם, קרן המטבע והבנק העולמי, לגבי השחיתות השלטונית במדינה. אם זה לא היה עצוב וצבוע מבחינת צרפת, אז זה היה מצחיק.
לפני שנה בדיוק זכה אובמיאנג בתואר שחקן השנה באפריקה. הוא היה השחקן הגבונזי הראשון לעשות כן. אובמיאנג, הכוכב הגדול של דורטמונד והדמות הנערצת בגבון, הקדיש את הזכייה בפרס למשפחתו וחבריו, לעם הגבונזי, וגם לנשיא המדינה היקר - עלי בונגו. ההצהרה הזו לא באה סתם, כי באוגוסט 2016, התקיימו במדינה בחירות לנשיאות, ולראשונה מזה שנים – מול משפחת בונגו עמד מועמד אופוזיציה חזק מאוד – ז'אן פינג.
בבחירות עצמן, פינג, הפסיד לפי סופרי הקולות בקולות בודדים. פינג טען שהוא ניצח את הבחירות ושכל מערכת הבחירות היתה מושחתת ומכורה מראש. תומכיו שמוע, ויצאו לרחובות. מהומות והתנגשויות אלימות בין תומכי פינג למשטרה הדליקו את הבירה, בהן נעצרו 1,000 אנשים ועוד כ-5 נהרגו. עד כדי כך העניינים יצאו מכלל שליטה, שהשלטונות סגרו את האינטרנט בבירה ליברוויל. בסופו של דבר המשטרה השתלטה על ההמון הזועם, ועלי בונגו נשאר הנשיא.
על אף הערעורים של פינג והתפטרות של שרים וחברי פרלמנט, עלי לא פינה את כיסאו נהפוכו. הוא יצא בהשקה מאסיבית של ארבעה אצטדיוני כדורגל ענקיים לקראת אליפות אפריקה 2017. כל האצטדיונים, מרשימים מאוד מבחוץ, אך לא מתאימים למידותיה של אומת הכדורגל הצנועה של גבון.
האצטדיונים אגב, נבנו ע"י חברת בנייה סינית. בצמוד לאצטדיון בפורט ג'נטיל, ניצב שומם פרוייקט מגורים עבור מחוסרי בית שבנייתו הופסקה באמצע, ככל הנראה כדי לאפשר בניית מתחם פאן-זון שכלל לא נבנה בסופו של דבר.
בכלל, ההשקעה המטורפת של המדינה בגביע אפריקה לאומות היא מטורפת – כ-4 מיליארד דולר. אין בעיה להשקיע סכומים כאלו, אבל מכספי מיסים ובזמן שלאנשים במדינה חסרים הדברים הבסיסיים ביותר – כמו חשמל, מים או קורת-גג - יש לזה טעם נפגם. בלשון המעטה.
השטח מבעבע
לקראת האליפות, השטח התחיל לבעבע בגבון שוב, ופעילי אופוזיציה השיקו קמפיין גדול נגד קיום אליפות אפריקה במדינה. פוסטרים בצבע אדום שחור עם משפט לכל שחקן בנבחרת נתלו ברחבי ליברוויל ופראנסוויל. "אתם לא נבחרת של העם הגבונזי אתם נבחרת של הדיקטטור" זעקו השלטים, וההשאטג שהושק למחאה נקרא #CAN17WeCANnot. אם זה לא הספיק, בדצמבר, כחודש בלבד לפני האליפות, חתם אנטוניו קמאצ'ו הספרדי כמאמן הנבחרת הלאומית של גבון. מי שבישר את ההודעה בנושא היה – ניחשתם נכון – הנשיא עלי בונגו. בהתחלה נאמר שהחוזה הינו על סך 2 מיליון דולר לשנה, אך לאחר המחאה עלו דיווחים שהוא עומד על 800,000 דולר לשנה, עבור כל הצוות. בכל מקרה – הגעתו של הספרדי, שמשרתו האחרונה היתה מאמן נבחרת סין (מפתיע?) ב-2013, עוררה ביקורות נוספות אצל מתנגדי הנשיא.
דרך כל הבלאגן הזה, הגיעה גבון לאליפות אפריקה. תחת עיניו הבוחנות והעצבניות של השליט, עם הלחץ של מאמן וצוות חדש, עם כוכב ענק שהכל על כתפיו ועם הרבה מתח פוליטי בתוך חדר ההלבשה.
התוצאות הלא טובות הביאו ללחץ, וכבר מהמשחק הראשון היה ברור – גבון לא ברמה של שאר הנבחרות החזקות בטורניר. התיקו עם גינאה ביסאו, ומאוחר יותר עם בורקינה פאסו העלה את מפלס הלחץ במחנה של המארחת לשיאים חדשים. "ברור שהמצב הפוליטי השפיע על ההכנות שלנו לאליפות הזו", אמר השוער דידייה אובונו במסיבת העיתונאים לפני המשחק עם קמרון. "התחלנו רע, וזה גמר אותנו. קורה כאן משהו וזו לא סיטואציה פשוטה לאף אחד מאיתנו" הוא סיכם.
וכאן קבור אחד המרכיבים לכישלון הגבונזי באליפות הזו. למצב הפוליטי במדינה היתה השפעה גדולה על מה שקרה לנבחרת בטורניר, בעיקר ביחסים בין השחקנים עצמם. בניגוד לאובמיאנג, לא כל השחקנים של גבון תומכים בהישארות הנשיא על כסאו. לפי דיווחים כאסח רציני בין תומכי עלי בונגו (בראשות אובמיאנג) לבין תומכי האופוזיציה (לפי דיווחים השוער דידייה אובונו ומאריו לאמינה) קרע שם את חדר ההלבשה. ולא רק. הפנתרים לא באמת נהנו מתמיכת הקהל הביתי שלהם, כי הוא עצמו היה מפולג, כחלק מהסערה הפוליטית במדינה.
אז גבון בחוץ, אבל לקמפיין הכושל שלה באליפות אפריקה 2017 עוד יהיו השלכות או השפעות על העתיד הפוליטי והחברתי במדינה, והתמונה של אובמיאנג יורד לבדו מהמגרש, בפרצוף חתום, מספרת את כל הסיפור.
