היום בחצי גמר היורו: משפחת וויילס נגד פורטוגל
בהתאחדות הכדורגל הוולשית בנו קבוצה כמו שבונים משפחה. זה היתרון הגדול של הנבחרת הזו ביורו 2016
נבחרת וויילס. חבורה של אחים שמשחקים עבור מאמן שהם מכבדים צילום: גטי אימג'
סביב הסלוגן הזה בעצם נוצר מערך ושיטה שאיפשרה לכדורגל הוולשי לבנות נבחרת שנמצאת במרחק 90 דקות מגמר אליפות אירופה. זה מתחיל בשורשי המשחק - ובמהלך ארוך וקשה לגרום ליותר ילדים וולשים לשחק כדורגל. זה המשיך בהקמת מרכזי פיתוח בצפון ודרום וויילס, זה ממשיך בעבודה מקצועית מצויינת בהתאחדות הוולשית וזה מגיע לחבורה של אחים שאוהבים לשחק אחד עם השני ועושים זאת תחת מאמן מוכשר שהם מכבדים.
"מה שהשגנו הוא תוצאה של תכנון, זו לא הצלחה אקראית", אמר ניל וורד, מנכ"ל עמותת הכדורגל של וויילס (FAW) שמטרתה לקדם את המשחק, ל"דיילי טלגראף".. "יש לנו דרך, סגנון וולשי מהתחתית עד הפסגה והגודל שלנו הוא הכוח שלנו. כולם מרגישים כאן כמו משפחה, יש תחושת שייכות חזקה מאוד".
"הדרך הוולשית" מתחילה בסגנון הכדורגל הרצוי בנבחרת שמנחילים במרכזי הפיתוח האזוריים והיא מנוחלת לכל השחקנים בצעירותם - אפילו אם הם אנגלים. בראיין פלין, לשעבר מאמן הנבחרת הצעירה של וויילס, הוא "הסקאוט" של ההתאחדות הוולשית באנגליה ומגייס שחקנים צעירים, עם קשר משפחתי כלשהו לוויילס (סבא או סבתא מוויילס) לנבחרות הצעירות של וויילס. תשעה מהשחקנים בסגל הוולשי היום הם "רכש". כדי להנחיל את "הדרך הוולשית" כולם חייבים ללמוד את ההמנון הוולשי. בוולשית, כמובן.
נבחרת ישראל נגד וויילס. "מה שהשגנו הוא תוצאה של תכנון, לא משהו אקראי", אמר ניל וורד, מנכ"ל עמותת הכדורגל של וויילס (FAW) שמטרתה לקדם את המשחק, ל"דיילי טלגראף".. "יש לנו דרך, סגנון וולשי מהתחתית עד הפסגה והגודל שלנו הוא הכוח שלנו. כולם מרגישים כאן כמו משפחה, יש תחושת שייכות חזקה מאוד". צילום: רויטרס
תחושת שייכות
תחושת השייכות משמעותית מאוד ומהווה תשתית להצלחה של וויילס בשנים האחרונות. אפשר לראות אותה כשהילדים של שחקני הנבחרת עולים לדשא אחרי כל משחק (אופ"א לא אוהבת את זה בגלל ש'היורו זו לא מסיבת ילדים') ואפשר לשמוע עליה מפי השחקנים שמדברים בפתיחות על מה שקורה ב'משפחה'. בניגוד לחבריהם האנגלים, שהיו כלואים במלון שלהם ולא חשפו דבר ממה שקורה בחדר ההלבשה, הוולשים יצאו לחוף לדבר עם תיירים, מפרסמים את עצמם חוגגים את ההפסד של אנגליה לאיסלנד, מעדכנים את העיתונאים על טורנירים פנימיים של פינג פונג ומעלים סרטונים של ג'ו לדלי המזוקן רוקד בחדר ההלבשה. הוולשים גם מדברים בפתיחות על קבוצת הוואסטאפ של הנבחרת, בה חוגגים, מדי שבוע את "יום הערכה לג'ו אלן". יום בו כל שחקן שולח מחמאה לקשר האהוב. "איזה זקן יפה" או "אחלה תרנגולות" (אלן מגדל תרנגולות עם אישתו). הכל חלק ממה שנקרא באנגלית Banter - ירידות בין חברים.
המשפחתיות הזו עוזרת להם להתגבר על קשיים. למשל, אחרי ההפסד לאנגליה אכלו פנקייקייס עם נוטלה, אכלו צ'יפס והמבורגר. דברים אסורים לספורטאים מקצוענים אבל הם ניחמו את עצמם. את יום למחרת בילו בבריכה, אכלו עוגיות ושתו מילקשייק. בערב הלכו לבר. הכל בשביל לשכוח את ההפסד ולהמשיך הלאה. אחרי הניצחון מול רוסיה - כריס קולמן, המאמן, הרשה לכל אחד לשתות בירה. היציאה משגרת האימונים והאווירה של "החבר'ה ביחד" סייעו להם לשמור על ריכוז לאורך הטורניר הקשה. אחרי כל משחקהם מבילים יום עם המשפחה ובלי אימונים. "זה כמו להיות בחופשה עם החברים", הסביר גארת' בייל.
גארת' בייל עם הבת שלו. "זה כמו להיות בחופשה עם החברים", הסביר בייל צילום: גי אימג'ס
גארת' וויילס
בניגוד לנבחרת פורטוגל, שכריסטיאנו רונלדו הוא מנהיגה הבולט ביותר, מנהיגה הטכני ומנהיגה בכלל, ונראה שהנבחרת עובדת עבורו, גארת' בייל עובד עבור הנבחרת. כולל עבודה הגנתית שנראית בסטטיסטיקה. אחד מהכדורגלנים הטובים בתבל הוא אחד מהחבר'ה. והוא לגמרי אימץ את הסלוגן "Together. Stronger". "אני לחלוטין מאמין שאנחנו יכולים לעשות משהו מיוחד. בגלל זה קבעתי את החופשה שלי ב-11 ביולי (יום אחרי הגמר)", אר. "אני רואה את מה שיוון ודנמרק עשו וחושב למה אנחנו לא יכולים לעשות זאת גם?". בייל משבח את חבריו לקבוצה בכל הזדמנות ודוחה כל דיון על פרסים אישיים או קרב בינו לבין רונלדו. "זה לא רלבנטי בכלל", ענה על שאלה בקשר למפגש עם חברו מרונלדו. "לא איכפת לי כלום מלבד ניצחון של הקבוצה שלי".
המנהיגות השקטה של בייל, לפי כריס קולמן, העניקה אפילו לצוות האימון. "הוא שם - הכי גבוה שיש. אנחנו צריכים להגיע אליו".
כריס קולמן. השתפר מאז שהחל את קריירת האימון בגיל 32 צילום: גי אימג'ס
כריס קולמן - המאמן הנכון בזמן הנכון
קולמן הוא "המאמן הכי מוכן בטורניר", לפי בייל. קולמן הקפיד על הפרטים (האחראי על הדשא בבית הנבחרות הוולשי סידר את הדשא במגרשי האימון של הוולשים בצרפת), איפשר לבייל להביא את הפיוזיותרפיסט האישי שלו ואוהב לשמור על שיחות מוטיבציה קצרות בשביל שהשחקנים לא יאבדו ריכוז. לעיתים הוא אפילו לא מדבר לפני משחק ופשוט נותן לשחקנים לראות בסרטונים את חברי משפחותיהם מעודדים אותם לצאת ולתת את הכל על המגרש.
קולמן, שהחל את הקריירה שלו כמאמן בגיל 32, לא תמיד היה כזה. בעבר פספס מסיבות עיתונאים בגלל שחגג עד מאוחר. הוא גם איבד את הדרכון שלו ולא הראה יותר מדי רצינות. אבל הוא השתנה מאז התקופה הזו בפולהם. אימן מחוץ לבריטניה, בריאל סוסידאד ובלאריסה מהליגה השנייה ביוון, ולמד את המקצוע שלו. השחקנים מתים עליו. הוא לא משעמם אותם, הוא יצר מערך שמתאים להם וליכולותיהם והוא לא מבקש מהם דברים שהם לא יכולים לעשות.
גארי ספיד
אלמנט נוסף שנמצא שם בכל משחק ואימון של הנבחרת הזו הוא גארי ספיד. האוהדים שרים את שמו של המאמן הלאומי שהתאבד ב-2011 בכל משחק והשחקנים, רובם שיחקו אצלו או ראו אותו כגיבור כנערים, משתמשים בדמותו בשביל השראה. ספיד, שקולמן הוא חברו הטוב והוא זה שהחליף אותו, היה המאמן שהתחיל את הליך ההתמקצעות של הנבחרת הוולשית.
פסיכולוגים, תזונאים, אנשי מדעי הספורט - כל אלו נכנסו לצוות המקצועי של ספיד ונשארו עם קולמן. ספיד גם החדיר אמונה ש"לנבחרת יש את האיכות להגיע לטורניר גדול" כפי שהגדיר זאת בלם הנבחרת לשעבר, דני גאבידון. המוות הטראגי של ספיד, לפי גאבידון מ"TalkSport" "מחבר את השחקנים כמו שמוות מחבר בין חברי אותה משפחה. ספיד הוא כמו האבא שמת והם רוצים לחזק את המורשת שלו. הם רוצים שהוא יהיה גאה בהם שם למעלה. הם כמו אחים - כולם".
