דרקונים מעופפים

אין ספק שגארת' בייל הוא השחקן הכי חשוב ואיכותי בנבחרת וויילס. הוא השחקן הבריטי הכי טוב, כפי שהיורו הזה הוכיח פעם נוספת, והוא אולי אחד מחמשת השחקנים הטובים בעולם. אבל הוא לא לבד בנבחרת. יש סביבו להקת אחים שעובדים יחד כדי להבליט את העוצמה והמהירות שלו. לבדו הוא לא היה לוקח את "הדרקונים" הוולשים למשחק אחד מחצי גמר יורו 2016 (היום ב-21:00 נגד בלגיה).

הכוכב הפחות מוכר של הכדורגל הוולשי הוא אוסיאן רוברטס, עוזר המאמן של כריס קולמן והמנהל הטכני של ההתאחדות הוולשית מאז 2007. רוברטס מונה לתפקיד כשוויילס היתה במקום ה-117 בדירוג פיפ"א. מאז הוא ניהל את הצד הטכני והמקצועי של ההתאחדות לכדורגל, פיתח את קורס המאמנים לרמה הגבוהה באירופה, והיה אחראי על הקמת "פארק דרקון", בית הנבחרות הוולשי בו מפתחים את מאמני העתיד ושחקני העתיד של הנבחרת הוולשית.

בייל. ממש לא לבד בנבחרת צילום: רויטרס

תיירי הנרי ופטריק וויירה, כמו גם כוכבים אחרים, בחרו לעשות את קורס המאמנים בוויילס בגלל רוברטס. הנרי אפילו אמר: "התוכנית של וויילס ורוברטס היתה קשה יותר מהתוכנית של ההתאחדות הצרפתית וברגע שדיברתי עם אוסיאן ידעתי שאני במקום הנכון".

בנבחרת הוולשית יש לא מעט שחקנים שגדלו באנגליה (רק בגלל שסבא/סבתא אבא או אמא נולדו בווילס או נולדו להורים בוויילס) אך שחקנים רבים פותחו וגדלו במדינה שהיא חלק מבריטניה הגדולה (3 מיליון תושבים בלבד).

מערכת שעובדת

מלבד רוברטס, שכמאמן בהתאחדות מאז 1996, אחראי לטיפוחם של שחקנים כגון ג'ו לדלי, ארון ראמזי, ובייל (שלושתם רצים אליו לא פעם אחרי שהם כובשים שער), בוויילס "יצרו מערכת" הכוללת את איאן ראש, לשעבר חלוץ ליברפול האגדי וכיום מנהל הטיפוח של שחקני העילית של ההתאחדות לכדורגל הוולשית. רוברטס הביא אותו למערכת, וראש בעצמו אומר: "צריך לתת המון קרדיט לרוברטס על הארגון מחדש של ההתאחדות" וגם על כך ש"נוצרה מערכת בנבחרת שכולם יודעים מה נדרש מהם. אף אחד לא מתבקש לעשות משהו שהוא לא יודע לעשות. כל אחד יודע בדיוק מה התפקיד שלו".

וויילס. מתחילה מהשורשים צילום: cc by katclay

גם בהתאחדות לכדורגל כל אחד יודע מה המערכת שלו. יש "עמותת כדורגל" שעובדת עם ההתאחדות לכדורגל ומורכבת מנציגים של התאחדות בתי הספר לכדורגל בוויילס, נציגים של האקדמיות לכדורגל של הליגה הוולשית ונציגים של שלושת המועדונים המקצוענים של וויילס בליגות האנגליות (סוונסי סיטי, קארדיף סיטי ורקסם). הם אלו שיוצרים, ביחד, פורום שקובע תוכנית אימון ופיתוח שחקנים ברמה המחוזית והלאומית. מדי שנה הפורום הזה מפרסם תוכנית אימונים לכל השחקנים - והיא מותאמת לדרישות המודרניות משחקני כדורגל.

בתוכנית המקצועית הזו נפגשים הילדים הוולשים בגיל צעיר וגדלים איתה עד הגעתם לאקדמיות הכדורגל של הקבוצות הלא מקצועניות בוויילס או הקבוצות המקצועניות הוולשיות באנגליה. כמו כן, יש מרכזי פיתוח בצפון ודרום וויילס לילדים וילדים בני 13 עד 14. מתוך השחקנים שמגיעים למרכזי הפיתוח הללו בוחרים את השחקנים לנבחרות. הממשלה הוולשית תורמת כמיליון ליש"ט בשנה לפרויקט הזה.

כפועל יוצא, השחקנים מכירים זה את זה שנים וכל פגרת נבחרת היא "איחוד משפחתי". לפי כריס קולמן המאמן, "אין אגו בנבחרת. אין ויכוחים או סיבוכים בגלל אישיות שלא מתאימה". הסגל צעיר, בן 25.9 בממוצע, אך בזכות שנים ביחד בנבחרת מאוד מנוסה.

להשקיע עוד בשורשים

לפי הקולות בווילס, הכסף הגדול שנכנס לכדורגל בגלל ההשתתפות ביורו (8 מיליון יורו) והעפלה לרבע הגמר (4 מיליון יורו + 2 מיליון יורו על הניצחונות בשלב הבתים), הוא הזדמנות להשקיע יותר ב"שורשי המשחק". "אנחנו לא נמשיך להצליח בלי להשקיע בשורשי המשחק", לפי נוויל סאות'הול, שוער נבחרת ווילס לשעבר. "אנחנו צריכים שכל ילד בכל בית ספר ינסה לשחק כדורגל. אנחנו רוצים שכל ילד יחלום להיות גארת' בייל". פרופסור לאורה מקליסטר, לשעבר אחראית לגוף ממשלתי לקידום הספורט בוויילס (ספורט וויילס), טוענת שצריך ל"השקיע את הכסף הזה במורשת הטורניר הזה. לבנות מגרשים בכל וויילס ולפתח מערכת יחסים חזקה בין רשויות מקומיות, בתי ספר וארגוני הספורט". בממשלת וויילס גם כן מעודדים להשקיע את הכסף ב"הגדלת כמות הילדים שמשחקים כדורגל". ככל הנראה הכסף הזה באמת יושקע ב"שורשי הכדורגל".

לשם השוואה, בוויילס, בה כאמור חיים 3 מיליון תושבים, יש 32 אלף שחקני נוער ועוד 36,450 כדורגלנים רשומים. בישראל יש פחות מ-21 אלף שחקני נוער ורק 7,600 שחקנים רשומים.

האמת, זה מעורר קנאה לראות אנשי ספורט וכדורגל בוויילס מדברים כמו שהם מדברים על כדורגל במדינה. במקום הדיון המיותר על "המאמן Y נכשל" ו"השחקן X מאכזב בנבחרת", צריך לדבר על השקעה במספר הכדורגלנים בישראל. חייבים מנהל טכני אמיתי בהתאחדות לכדורגל ולא רק "אחראי לנבחרות הצעירות" (משהו שפשוט לא קורה למרות הבטחות אינסופיות למנות איש כזה).

וויילס אינה מדינת כדורגל קלאסית. היא יותר "מדינת רוגבי" ממדינת כדורגל. ועדיין, היא מוכיחה שעבודה טובה ברמת שורשי הכדורגל, חשיבה נכונה של הארגון האחראי על הכדורגל והבנה שהכל - אבל הכל - מתחיל למטה בשורשים, מאפשרת לה לייצר שחקנים טובים מספיק כדי להתחרות על מקום בחצי גמר היורו.