גיבורות אחת אחת
75% מהשחקניות במונדיאל הנשים שהסתיים אמש הן חצי מקצועניות אבל הגישה שלהן מקצוענית לחלוטין והגיע הזמן שהרשויות יבינו זאת ויתחילו להבין את הפוטנציאל המסחרי האדיר בכדורגל נשים
קרלי לויד הובילה אמש את נבחרת ארה"ב לניצחון 5-2 על יפן בגמר מונדיאל הנשים. לויד כבשה שלושער כשאת השער היפה במשחק, בטורניר ואולי בשנה הבקיעה עם בעיטה מחצי המגרש. רגע לפני שבעטה. עברה לויד יריבה יפנית עם תרגיל מרשים. היא ביצעה תרגיל דומה גם בחצי גמר נגד גרמניה לפני בישול השער השני במשחק. עבור ארוסה של לויד, בראיין הולינס, התרגילים הללו נראו מוכרים במיוחד. "אני מלווה אותה לכל אימון שלה", הוא סיפר ל"ניו יורק פוסט". "היא חוזרת על התרגילים מול קונויםס פעם אחר פעם כדי להגיע לטכניקה המושלמת. זה נראה טבעי במשחק אבל זו תוצאה של המון אימונים".
- מונדיאל הנשים שובר שיאי צפייה ועניין
- צעד קטן לכדורגל נשים, צעד גדול לכדורגל
- כדורגל נשים צריך חוקים משלו
הולינס, שחקן גולף מקצועי, יודע עד כמה חשובה חזרה על דברים. הוא יודע כמה קשה להיות ספורטאי מקצוען, בכל ענף. "היא עושה את מה שצריך לעשות כדי שהכל יעבוד לה, אמבטיות קרח והכל. כולם במשפחה מבינים מה היא צריכה לעשות, כמה היא צריכה להיות ב-100% ריכוז. אי אפשר להיות ב-90% ריכוז ברמה הזו. אין מקום לטעויות". קרלי יודעת זאת היטב. בגיל 20 היא כמעט פרשה מהמשחק לאחר שלא התקבלה לנבחרת הצעירות של ארה"ב. אבל היא למדה, עבדה קשה והשתפרה וכיום היא חלק מההיסטוריה העשירה של הכדורגל ושל הספורט האמריקאי.
לויד היא כדורגלנית מקצוענית. היא אחת מ-25% מהכדורגלניות שעובדות רק ככדורגלנית והיא מחוייבת עד טיפת הזיעה האחרונה. כמו שכל מקצוען צריך להיות. ולמרות ההישגים הכבירים שלה - שלושער בגמר המונדיאל (רק לה ולג'ף הרסט יש שלושער בגמר מונדיאל); שערים מנצחים בשני גמרים אולימפיים ויותר מ-200 משחקים עבור המדינה שלה, היא פשוט לא מוכרת כמו ספורטאים וספורטאיות בני גילה - סרינה וויליאמס, ארון רודג'רס או לברון ג'יימס.
כדורגלניות הן זן נדיר של ספורטאיות. הן צריכות להיות סופר מקצועניות כשרובן הגדול לא יכול להרשות לעצמן להיות מקצועניות, הן צריכות להתמודד עם סטיגמות שנדבקות אליהן מגיל צעיר והן צריכות להסתובב לא מוכרות למרות שלפעמיים ההישגים שלהן הם בלתי נתפסים.
על פי החישובים, כל התאחדות לכדורגל בעולם משקיעה בממוצע רק 5 דולר בכדורגלנית (בניגוד לעשרות אלפי דולרים בכדורגלן). ספונסרים כמעט ולא מסתכלים לכיוון כדורגל נשים ומאמנים בכירים מפחדים להיכנס לאימון כדורגלניות בשביל שלא תדבק בהם תדמית של מאמן נשים. כל הסיכויים נגדן ועדיין, כמו קרלי לויד, הן מצליחות. גם לעלות את הרמה הכללית וגם להביא צופים למגרשים ולמרקעי הטלוויזיה.
משחק גמר המונדיאל אמש בין ארה"ב ליפן משך עשרות מיליונים למסכים, ולאורך הטורניר נשברו שיאי צפייה במגרשים. גם באירופה, כדורגל נשים הופך ליותר ויותר פופולארי כמעט ללא תמיכה ממסדית. בטח לא תמיכה כמו שכדורגל הגברים זוכה לו. פיפ"א מחלקת פי 26 יותר לגברים מאשר לנשים ולא ממש מקדמת את המונדיאל (אתר גרוע, סטטיסטיקות צנועות, שעות שידור לא נוחות ועוד). ולמרות הכל, אמש בארה"ב ובקנדה גברים הסתובבו עם חולצות רפליקה של שחקניות נבחרת ארה"ב. זה לא פחות ממדהים.
לכדורגל נשים יש פוטנציאל מסחרי גדול ביותר, במיוחד ברמת הנבחרות - מבחינת נותני החסות ובעלי זכויות השידור. צריך ארגון טוב יותר, ליגות קטנות ומהודקות, השקעה גדולה בגילאים הצעירים ומציאת שותפות טובות למיצוי הפוטנציאל הזה. הכל יכול להתחיל עם זה שפיפ"א, לה רזרברות של יותר מ-1.5 מיליארד דולר, תעלה את סכומי כספיי הזכייה לנבחרות המשתתפות במונדיאל, מה שיגרום ליותר התאחדויות הכדורגל לרצות יותר להגיע לזירה הזו, וזה, אולי יסייע להפוך את הענף ליותר תחרותי ויותר מקצועי.