לקוחות שבויים
הפרמיירליג הולכת לקראת עונת שיא מבחינת עניין וכסף על חשבון הצופים, שלמרות מחירי כרטיסים מופקעים ממשיכים למלא את היציעים. ככה זה כש"הדילר" שלך הוא איש עסקים מוול סטריט, אוליגרך או שייח'
פורמבי (Formby) הוא פרבר עשיר של ליברפול וביתם של כמה כוכבי כדורגל כגון סטיבן ג'רארד, לייטון ביינס, אלן שירר, ברנדן רוג'רס ואחרים. 25 אלף איש די אמידים גרים בפרבר שבמאי השנה איבד את קבוצת הכדורגל החובבנית שלו מ־1919, פורמבי FC.
- עלייה של 14% במכירת חולצות רפליקה
- 11 השחקנים שיעשו את העונה
- ארסנל - הקבוצה הכי נצפית על ידי ישראלים באנגליה
חשבון הטוויטר של המועדון הודיע ש"אין תוכנית עסקית בת־קיימא יותר למועדון" וש"אין מספיק מימון לעוד עונה". הבעיות התחילו ב־2002, כאשר המועדון היה צריך לעבור ממרכז העיר אל מחוץ לעיר. זה לא מנע מהקבוצה להגיע לשיא בעונת 2012/13 — והיא עלתה ליגה במחוז הצפוני־מערבי. זה קרה עם שחקנים שלא קיבלו שכר והגיעו לפורמבי רק כדי לשחק כדורגל התקפי, שהקבוצה מזוהה איתו.
אבל לקראת העונה החדשה, פורמבי לא הצליחה לקבל אישור בטיחות על האצטדיון שלה — פחות מ־100 צופים במשחק — ושורה של בעיות בירוקרטיות, שהיו צריכות להיפתר עם כמה אלפי ליש"ט, הכניעו את המועדון החובבני, והוא הודיע על סגירתו.
מה הקשר לכוכבי הפרמיירליג, ליגה שמתחילה בסוף השבוע הקרוב? ובכן, במשכורת של 3 ימים סטיבן ג'רארד (140 אלף ליש"ט בשבוע) יכול לפתור את כל הבעיות של פורמבי FC. גם ביינס יכול לעשות זאת בקלות. זה לא שג'רארד לא תורם כסף לקהילה — הוא עושה זאת בנדיבות יתר (תרומה של חצי מיליון ליש"ט לבית חולים לילדים וכ־100 אלף ליש"ט למשפחות קורבנות אסון הילסבורו), אבל אי אפשר להתחמק מהעובדה שהמשכורות שלהם והכסף הגדול בפרמיירליג לא "מחלחל" למטה לשורשי המשחק. כמו פורמבי, גם קבוצות אחרות באזור נסגרו העונה: קרוסבי, קאמל ליירדס ווקסהול. כולן קבוצות עם מחלקת ילדים שלא יכולות לתפקד יותר בגלל חובות בשווי משכורת שבועית של שחקן פרמיירליג. אבל לא השחקנים אשמים בכך.
העתיד? רקוב
על פי הסכמים מ־1999 בין הפרמיירליג לרשויות הכדורגל, מינימום של 5% מההכנסות של הליגה אמורים להגיע ל"שורשי הכדורגל". עם זאת, ולמרות ביקורות ציבוריות קשות, זה לא קורה. מועבר כסף כלשהו, אבל הוא נתקע איפשהו בחלל שבין רשויות הכדורגל לרשויות המקומיות, ומצב "שורשי הכדורגל" מידרדר מדי שנה. עשרות קבוצות נסגרות, פחות אנשים משחקים את המשחק (ירידה של כ־10% מאז 2005), וכעת, אחרי ירידה במימון הממשלתי של מגרשים ציבוריים, רמת הריקבון הגיעה לשפל חדש. התשלום לילד עבור חוג כדורגל עלה מ־180 ליש"ט ל־750 ליש"ט בשנה.
כיום, על פי הערכות, הפרמיירליג מעבירה רק 12 מיליון ליש"ט בשנה, פחות מ־1% מההכנסות שלה, לשורשי המשחק, המקום שבו כוכבי הכדורגל העתידיים עושים את צעדיהם הראשונים כשחקנים.
"רכבת הרוטב" בשלה
בעקבות הכישלון של נבחרת אנגליה במונדיאל בברזיל, שוב קמו קולות לגבי המצב הגרוע של הכדורגל האנגלי ברמת השטח. מפלגת הלייבור אף הציגה תוכנית של העברת כספים מצד הפרמיירליג, וחברות הימורים שיגיעו ישירות למועדונים ולאגודות. עצומות נחתמו ופוליטיקאים מדברים, אבל "רכבת הרוטב" של הפרמיירליג ממשיכה בשלה.
הכנסות שיא של 5.5 מיליארד ליש"ט מהסכמי שידור בשלוש השנים הבאות (כ־94% מהסכום הזה מגיעים היישר להנהלת וקבוצות הפרמיירליג), הכנסות שיא מחסויות חולצה והכנסות שיא מחסויות לבוש — מבטיחות שהפרמיירליג תשבור את שיא ההכנסות שלה העונה.
הבסיס הכלכלי הוא עדיין הסכם הטלוויזיה, שממומן על ידי צופים שמשלמים לערוצי פיי־פר־וויו כדי לצפות במשחקים, באנגליה וברוב העולם. על פניו, הוא אמור לאפשר לפרמיירליג להעביר יותר כסף לשורשי הכדורגל וגם להוריד את מחירי הכרטיסים.
בבונדסליגה, למשל, מסבסדים כרטיסים זולים (מינויים ב־100 יורו ופחות) בזכות הכנסה מסחרית גבוהה. זה קורה מפני שבגרמניה, המחויבות החברתית של המועדונים גדולה הרבה יותר מאשר מהמחויבות של קבוצות הפרמיירליג. למה? אולי כי בגרמניה, המועדונים, על פי חוק, חייבים להיות בבעלות ציבורית, בעוד רוב קבוצות הפרמיירליג בבעלות אנשי עסקים זרים ללא מחויבות אמיתית לחברה האנגלית.
מאז 1988, ועם חישובי אינפלציה, מחירי הכרטיסים באנגליה עלו ב־1,000%. אגב, מניתוח שערך פיליפ מק'קוסקר, מרצה בכיר לחשבונאות בבית הספר לעסקים בקובנטרי, עולה כי במהלך 22 העונות שחלפו מאז הקמת הפרמיירליג ועד עונת 2012/13, צמחו ההכנסות של הליגה בשיעור של 1,161%, מ־202 מיליון ליש"ט בעונה בתחילת הדרך ועד 2.54 מיליארד ליש"ט.
מינוי ב־902 ליש"ט
היום תתקיים הפגנה של "פדרציית אוהדי הכדורגל" (FSF) מול משרדי הפרמיירליג, אבל זה כבר לא משנה. 13 מ־20 קבוצות הפרמיירליג כבר העלו את מחירי המנויים. מחירי המנויים היקרים בקרב 20 קבוצות הפרמיירליג יקפצו העונה בממוצע של 6.6%, לממוצע 902 ליש"ט. רק טוטנהאם, ווסט ברומיץ' וסוונסי סיטי הקפיאו את מחירי הכרטיסים כשמחיר המינוי הזול ביותר הוא של מנצ'סטר סיטי, אשר ממומנת על ידי השייח' מאנסור (300 ליש"ט למינוי).
המחירים הללו הובילו לשינוי מהותי בתרבות האהדה בכדורגל האנגלי, כשיותר ויותר אנשים מרגישים מנותקים מהמועדונים שהיו בעבר הלא רחוק מרכז הקהילה. הגיל הממוצע של אוהד הכדורגל בפרמיירליג עלה מכ־20 בשנות התשעים ל־41, ורק 10% מהאוהדים הם בני מיעוטים.
"אומרים שהכדורגל הפך מבילוי של מעמד הפועלים לבילוי של מעמד הביניים", אמר קווין מיילס, מנכ"ל FSF, "אבל אני לא רואה את זה ככה. אני רואה אוהדים שמשלמים מחירים לא הגיוניים ו'נמתחים' מבחינה כלכלית בלי קשר למעמדם. המחירים גבוהים מדי, השוק הוא של לקוחות שבויים והמועדונים סוחטים מאנשים כספים בצורה שאנשים אחרים לא יכולים".
וזו בדיוק הנקודה: כדורגל אינו עסק רגיל מפני שאפשר לעזוב כל עסק רגיל אם משהו לא מתאים לך ולעבור לעסק אחר. קבוצת כדורגל, לעומת זאת, לא עוזבים. היא שלך ואיתך לאורך כל החיים. אתה לקוח שבוי שלה אם היא מצליחה או כושלת, אם היא מוכרת לך כרטיס בזול או ביוקר.
כמו סם
המספרים מוכיחים שהלקוחות בהחלט שבויים ורוצים יותר מתמיד את המוצר היקר הזה. עונת 2013/14 היתה העונה עם ממוצע הקהל הגבוה ביותר ב־64 השנים האחרונות. 36,695 צופים בממוצע הגיעו לכל אחד מ־380 משחקי הליגה שהתקיימו העונה, עלייה של 2.2% לעומת עונת 2012/13, והנתון הגבוה ביותר מאז 1949/50 (אז עמד על 37,400).
מבחינת תפוסה המספרים גם מרשימים: 95.9% יציעים מלאים, שזה שיא בעידן הפרמיירליג. השיא הקודם נרשם בעונה שלפני (95.3% תפוסה).
האיכות הספורטיבית והדרמטית שמספקת הפרמיירליג מושכת לליגה עוד ועוד אוהדים מרחבי העולם, מה שמעלה את הביקוש ואת המחיר של הכרטיסים. בעלי קרנות גידור ואנשי עסקים מוול סטריט הריחו את האפשרות להרוויח ורכשו קבוצות, האוליגרכים והשייח'ים העלו את מחירי השחקנים לרמות לא פרופורציונליות ביחס להכנסה הטבעית של המועדונים, ואנשי עסקים זרים מרחבי העולם רצו לקחת חלק מההצגה.
כל אלה הפכו את הפרמיירליג להצגה יקרה מדי אבל כזו שפשוט אסור לפספס. זו הצגה שעולה ל"אוהד הרגיל" הרבה מאוד כסף ומרוקנת את כיסיו, הצגה שמסתירה מצב עלוב של שורשי כדורגל שנותקו מהעושר שנמצא הרבה רמות מעליהם.