מדוע המאמן הישראלי אינו טוב מספיק?

אלכסנדר סטנוייביץ' במכבי חיפה, פאולו סוזה במכבי תל אביב. שני מועדוני הכדורגל הבכירים בישראל הבינו שכיום אין מאמן ישראלי שיכול להוביל אותם להישגים ספורטיביים מספקים. אצל מכבי תל אביב זה כבר מדיניות בעוד שמכבי חיפה מנסה את מזלה עם תפיסה חדשה. זו גם תעודת עניות להכשרת המאמנים בישראל. 

פאולו סוזה וג'ורדי קרויף. צוות זר עם חשיבה אחרת על כדורגל צילום: ראובן שוורץ

כחבר מערכת הספורט ההישגי בגרמניה, אני שותף בהכנת נייר עמדה לבדיקת הצלחות של ענף ספורט, של ספורטאים ומאמנים. המערכת חיה בזכות ההתקדמות שלה, שתלויה בתיעוד, בניתוח ובמאמרים פורצי דרך.

על רקע ניסיוני, אני כותב מאמר זה על מנת לחשוף את הקוראים ואנשי הספורט בישראל לאיך שהמערכת הזאת עובדת.

מה זה מוצלח?

אז מה הם הפרמטרים הכל-חשובים שלפיהם בודקים מי מאמן מוצלח? השאלה הראשונה ששואלים היא פשוטה אך קריטית. איך בודקים הצלחה של מאמן? המערכת הגרמנית בודקת את ההצלחה של המאמן על פי הצלחות הספורטאים שלו.

קודם כל, בודקים את התוצאות של הספורטאים של המאמן לאורך תקופה – באליפויות, טורנירים, משחקים אולימפיים וכו'. חוקרים את הקריירה המקצועית של הספורטאים המוצלחים ואת המערכת ממנה יצאו. חוקרים מי היו המאמנים שהשאירו חותם על התפתחותם ותחת אילו מאמנים התאמנו במסגרת קבוצתית או יחידנית. את בדיקת האיכות עושים על פי ניתוח ביצועים ושינויים בביצוע. מנסים להשתמש בכל כלי מדידה אפשרי – כולל כלים נוירו-פיזיולוגיים. זאת כדי להעריך את הביצועים לא רק על פי תוצאות אלא גם על פי מיצוי הפוטנציאל. מבצעים בדיקות איכות התכנון. מוודאים דרכי ביצוע, דרכי בקרה ותיעוד עבודת המאמנים.

בשביל בדיקה יסודית, צריך לבדוק את גורמי ההשפעה החיצוניים והסביבתיים של כל ספורטאי. מבדיקת מערכות מלוות, מדענים משפיעים על עבודת האימון, פילוסופיה מנחה של מאמנים שעבר תחתיהם, פילוסופיה מנחה של המערכת כולה וההצלחה של אותה מערכת לאורך שנים. כלומר, האם הספורטאי הבכיר הוא יחיד מסוגו או חלק מ"פס ייצור".

אחד מהכלים הטובים ביותר כדי למדוד את ההצלחה ואת העבודה שמאחוריי ההצלחה היא שאלונים. השאלונים הללו מובנים ומקיפים. הם נכתבו על ידי מומחים והמידע המתקבל מהם נותן תמונה מקיפה על תפיסת העולם של כל מאמן. מה מקור המידע העיקרי שלו, מה הקשר בין הידע התיאורטי שלו לבין הביצוע שלו על מגרש האימונים וכו'.

כמו כן, בודקים את האקטואליות של הליך ההכשרה עצמו מדי כמה חודשים. השאלות שנשאלות באופן תמידי הן "כמה תחומי ההכשרה רלוונטים למציאות?", "האם הצלחה היא 'מקרית' או קבועה?" ו"האם צריך לשנות את הליך ההכשרה?".

השאלונים עוזרים למצוא שאלות לתשובות הללו. אגב, כחלק מהליך קבלת הרישיון לאימון, מאמנים צריכים להגיע להשתלמות מדי כמה חודשים ולהראות הבנה של חידושים בתחומי האימון. זה קורה בגרמניה ובעקבות כך גם בבלגיה, שווייץ ומדינות אחרות באירופה.

סטויאנוביץ'. האם המאמנים הישראלים יכולים לחזור לפסגת הכדורגל בישראל? צילום: ראובן כהן, אתר מכבי חיפה

מה משותף למאמנים גדולים?

אז אחרי הבדיקות, מה הם הדברים שאנחנו יודעים שהם משותפים לכל המאמנים ברמה הגבוהה ביותר? 

1. שיתוף פעולה בין מדע לאימון. מאמנים הם אנשי השטח שמוציאים לפועל תיאוריות מדעיות. מאמן שמוציא לפועל תיאוריה מדעית יכול לקדם שחקן בצורה מטאורית. דירק נוביצקי, למשל, הוא תוצר של מאמן שיישם תיאוריות מדעיות לאימונים ב"שטח". הולגר גשוינדנר (Holger Geschwindner) קידם את כוכב דאלאס מאבריקס על ידי מספר תיאוריות, למשל מענף הסייף, ויישומן בכדורסל. הוא גם התאים אימונים לייחודיות של נוביצקי – גובהו וגופו.

2. תכנון יעדים. תכנון יעדים לאימון, למשחק, לעונה, למספר עונות – הינו קריטי בכל גיל ובכל ספורט. מאמן צריך לדעת מה הוא הולך לעשות באימון שלפניו, באימון מחר, באימון מחרתיים ובאימון עוד שנתיים. תוכנית רב שנתית, רב שכבתית, מסייעת לייצר ספורטאי מאוזן.

3. אימון לקבלת החלטות. חלק נרחב מאימון, במיוחד בספורט קבוצתי, צריך להתמקד בקבלת החלטות. שחקנים שמקבלים את ההחלטות הטובות יותר ומוציאים אותן לפועל בצורה טובה (למשל בזכות קואורדינציה גבוהה שמסייעת להעביר מסרים מהמוח לגוף -כמו בשיטת ה-OCO) הם תוצאה של אימונים שמתמקדים בקבלת ההחלטות.

4. שותפות, לא פיקוד. רוב השחקנים הבכירים גדלו תחת מאמנים שראו בהם כשותפים ולא כתלמידים. שיתופו של שחקן בהבנת ההליך, בהבנת המטרות ובקבלת ההחלטות לגבי תרגילים, אימונים וכו' – אלו עניינים הכרחיים באימון המודרני. בעבר, על פי התפיסה המיושנת וזו הנפוצה בהכשרת המאמנים בישראל, ספורטאי הוא ישות מכנית שממלאת הוראות המאמנים. כיום, אחר בדיקת מאות ספורטאים מובילים, התפיסה החדשה היא שונה לחלוטין. השחקן נתפס "כמערכת דינמית" שדורשת אימונים לגוף ולמוח. אין דבר כזה יותר ריצות סתמיות, צריך לפתח גוף שיודע לחשוב ומוח שיודע לפעול. כפועל יוצא מכך, אצל רוב המאמנים המובילים אין דבר כזה "אימוני כושר". כל אימון צריך לשלב אלמנטים פיזיולוגיים ומחשבתיים. אין יותר תרגילים מונוטוניים שמייבשים את המוח אלא תרגילים שדורשים מחשבה תחת לחץ, הבנה בזמן עייפות ומאמץ חשיבתי תחת לחץ פיזי.

5. התאמת תכנים. מאמן טוב מתאים את עצמו ואת שיטות הלימוד שלו לכל שחקן בנפרד. אי אפשר לחקות טכניקה ואי אפשר ללמוד משהו מתרגול אין סופי של תרגיל מסוים. לפי פרופסור, וולפגנג שולהורן, ראש הפקולטה למדעי האימון במיינץ, "הלימוד הוא דיפרנציאלי" - כלומר, שיטת האימון המתקדם היא כזו שמתאימה לכל שחקן בנפרד. כל שחקן הוא ייחודי ובעל טכניקה אחרת, יכולת מחשבה שונה וגוף אחר.

6. גיוון. מאמן טוב מגוון בכל דרך אפשרית את אימוניו. כמעט והוא אינו חוזר על אותו תרגיל. בבלגיה, למשל, החליטו שכדורגלנים צעירים לא יחזרו על תרגיל יותר משלוש פעמים במהלך הכשרתם. התרגילים אמנם נבנים על פי עקרונות ברורים ויעדים שנקבעו, אך היצירתיות של המאמן בתרגול היא זו שתזין את היצירתיות של השחקנים.

7. ניתוח תמידי. המאמנים הטובים ביותר מנתחים את האימונים, התחרויות באימונים, המשחקים וכל מה שהם יכולים. הניתוח צריך להיות לפרט וגם לקבוצה. אי אפשר להתקדם ללא שאלת השאלות הנכונות והניתוח הנכון.

8. הפרדה אינה נכונה. לפי פאקו סיירול-לו (Paco Seirul·lo), עוזרו לשעבר של פפ גווארדיולה, ואחד מהאנשים שהכי השפיעו על המאמן הקטאלוני, אין להפריד בין אימון כושר לאימון טכני, אימון כושר ואימון מנטאלי. ההפרדה מגבילה את תפקוד השחקן, במיוחד השחקן הכישרוני. בכל תרגיל ובכל אימון צריך להיות אלמנטים טכניים, טקטיים, מנטאליים וגופניים - כי ככה זה במשחק. אין רגע במשחק שהוא רק ""כושר" או רק "מנטאליות" ולכן לא צריכים להיות אימונים שמוקדשים רק לאלמנט אחד.

9. המוח הוא האיבר החשוב ביותר. מאמנים מתקדמים מבינים שהאימון למוח אינו במובן המנטאלי של המילה אלא במובן הפיזיולוגי. שחקנים עם קשרים עצביים חזקים יותר יגיבו בצורה טובה יותר למידע שמגיע אליהם ברגעים אינטנסיביים ולחוצים יותר. למשל, ד"ר סטיב פטרס, פסיכולוג הספורט שעובד השנה עם ליברפול, טוען בספריו כי אתלט צריך להתחבר ל"שימפנזה הפנימית שבו" – כלומר להתחבר לפעולות של המוח הקטן, שאחראי על הפעולות הבסיסיות, כדי להצליח בספורט. בו בזמן, ספורטאי צריך לקבל גם החלטה טובה ומושכלת. והכל תוך מספר שניות או מאיות. ההבנה הזאת הכרחית עבור כל מאמן.

כיום בישראל מעטים המאמנים שבכלל יודעים את עקרונות האימון החדשים. זה נובע מהליך הכשרה מיושן וגרוע. במידה ומעצבי הכשרת המאמנים בישראל יבינו שכיום, במאה ה-21 תורת האימון מתקדמת יותר מאי פעם – יוכל הספורט הישראלי לתפוס את הפערים מהספורט באירופה. כל דקה שלא עושים זאת וממשיכים להסתמך על תפיסות מיושנות, הפערים יגדלו ויגדלו עד שלא נוכל לסגור אותם.

הכותב הוא ראש המרכז לקידום הספורט והמרכז לקואורדינציה בישראל וחבר מערכת הספורט ההישגי בגרמניה. פרטים על שיטת ה-OCO באתר Wertheimacademy.com