הניקס ויתרו על ג'רמי לין. בצדק?

אין ספק שהכדורסלן בוגר הארוורד, שעבר ליוסטון, הוא מומחה בתורת המשחקים

אסף רותם 19:4419.07.12

תגיות:

ג'רמי לין – אולי הזיכרון היחיד מהעונה הקודמת של ה-NBA, זולת האליפות של לברון ג'יימס – עוזב את ניו יורק. לין נפרד מהניקס, שבלית ברירה נתנה לו הזדמנות לשחק דקות משמעותיות בעונה החולפת. במשך 25 משחקים הוא הפך לשיחת הליגה, לדוגמה לכל מה שמעוות במערכת שמעדיפה ומשלמת אך ורק לפי פוטנציאל וגודל ולא לפי יכולת משחק בפועל. וכל זאת תמורת שכר שנתי של 788 אלף דולר – כשישית מהשכר הממוצע בליגה.

אחרי 25 המשחקים האלה, לין נפצע, גמר את העונה, ולא שיחק גם בפלייאוף. הניקס הובסו בידי מיאמי בדרכה של זו לאליפות, ופנו לבנות מחדש את הקבוצה. לין היה אחד מאבני המפתח, גם בגלל יכולות השיווק של שחקן ממוצא סיני-טאיוואני, וגם בגלל שאיתו הניקס היו טובים בהרבה מאשר בלעדיו. אלא שלין – שלכאורה התחייב לחתום על חוזה בהיקף של כ-19 מיליון דולר לשלוש שנים – קיבל הצעה מיוסטון בגובה 25 מיליון דולר לשלוש שנים. הניקס יכולים היו להשוות את ההצעה, אבל חבוי היה בה קוץ כואב במיוחד: היא מעמיסה את מרבית השכר, כ-15 מיליון דולר, על השנה השלישית.

לא שווה 15 מיליון דולר. מבחינה מקצועית

מבחינה מקצועית, לין לא שווה 15 מיליון דולר. זהו סכום שמשלמים לשחקנים שמשחקים 40 דקות בכל אחד מ-82 המשחקים. במלים אחרות, עליו להוכיח שהוא שווה את זה.

אבל בעצם כך שיוסטון מעמיסה את השכר לשנה השלישית, הוא נוק אאוט של תורת המשחקים. אם הניקס היו משווים את ההצעה, אז הם היו מגיעים לעונת 2014-15 עם תקציב סגל עצום, והיו משלמים מס מותרות – מס שמשלמות קבוצות על חריגה מתקרת השכר – שיהפוך את החוזה של לין לחוזה של 30 מיליון דולר. זאת ועוד, הבעלים של הניקס, ג'יימס דולן, הרגיש נבגד מההתנהלות של לין.

רחמים לראות את דולן מגלה כיצד שאר הקבוצות מרגישות בכל פעם שהניקס הציעה בעשור האחרון חוזה עצום לשחקן שלא שווה את הכסף. ראו מקרים של אמרה סטאדומייר ושל כרמלו אנתוני, שחקן שתמורת 22 מיליון דולר לשנה לא לוקח את הניקס לשומקום, ועוד קורא לחוזה של לין, שישלם לו בממוצע 8 מיליון דולר בשנה, “מגוחך".

כרמלו הוא דוגמה מושלמת לכך שההחתמות הגרועות של הניקס לא קידמו אותה לשום מקום. עוד לפני הטרייד עבור אנתוני היתה הניקס קבוצת פלייאוף – עם סגל מגוון יותר, צעיר וזול בהרבה מהסגל הנוכחי – וגם אחריו היא נותרה קבוצה שלא תעבור את הסיבוב הראשון. עבור הפריבילגיה של להחזיק בסגל אחד את אנתוני, סטאדומייר וטייסון צ'נדלר המצוין, תשלם הניקס 60 מיליון דולר.

במלים אחרות, הקבוצה הניו יורקית תבזבז כמעט את כל מה שמותר לה על שני שחקנים בינוניים ואחד מצוין. ועל כל שחקן נוסף היא תיאלץ לשלם כפליים ויותר. וזה אומר שלין בחוץ, נקודה. את "החור" – אם אפשר לקרוא לעמדה שבה לין לא שיחק רוב השנה חור – מילאו הניקס בהחתמת ג'ייסון קיד הותיק והיעיל, ובטרייד שהחזיר לקבוצה את ריימונד פלטון, רכז מעל הממוצע, שהיה גם אחת החתיכות שנשלחו בטרייד לדנבר עבור כרמלו. שניהם, אגב, לוקחים פחות זריקות בממוצע לדקת משחק מלין, כל שלמלו יהיו עוד הזדמנויות לעשות את הדבר שהוא כל כך אוהב לעשות, שזה לזרוק לסל. ועם זאת, את השורה התחתונה אין לשנות: לראשונה זה שנתיים, פאוזה דרמטית, הניקס פעלו בשכל.

כרמלו אנתוני. יוכל להמשיך לעשות מה שהוא כל כך אוהב - שזה לזרוק צילום: איי אף פי

יוסטון, בעיה?

מבחינת יוסטון, היא הרי זו שחתכה את לין מהסגל לפני העונה שעברה. מקטרגי הקבוצה אומרים שהמנהל דריל מורי מנהיג את הקבוצה שלו כאילו זו קבוצת פנטזי, ושם דגש יתר על סטטיסטיקות מתקדמות ופחות על הכימיה ועל האימון. אבל כאשר האלטרנטיבה היא ההתנהלות הכושלת של שאר הליגה – ליגה שהפסידה מיליארד דולר בשלוש שנים בעיקר בגלל טיפשות של בעלים ומנכ"לים – זה לא בהכרח דבר רע. בנוסף, השמועות העקשות אומרות שיוסטון מכינה את הקרקע לטרייד עבור דווייט האווארד מאורלנדו. שלבו אותו ואת ג'רמי לין, ויש לכם קבוצה טובה, לא?

כדי לענות על זה, בואו נשחק ב"נחשו מי מאחורי המספרים": לשחקן א' יש 14.6 נקודות למשחק, 6.2 אסיסטים, 3.1 ריבאונדים, ו-3.6 איבודים. שחקן ב' מתגאה בממוצעים של 14.3 נקודות, 6.6 אסיסטים, 4.5 ריבאונדים, ו-2.6 איבודים. המספרים דומים, וכך גם השכר של השניים. אבל בכל זאת שחקן ב' הוא יותר טוב. שמו, אגב, קייל לאורי. שחקן א' הוא לין.

לפני שבוע שלח אותו דריל מורי מהולל את קייל לאורי בטרייד לטורנטו. התמורה? גארי פורבס, שחקן נטול משמעות אמיתית, ובחירת דראפט. הרעיון הוא לפנות מקום תחת תקרת השכר לטרייד עבור דווייט האוורד מאורלנדו. למה שולחים שחקן שתורם לקבוצה שלו יותר נצחונות מלין? חלק מזה קשור בוודאי לשיווק. אבל בסופו של דבר הדרך הכי קלה לשווק את עצמך היא נצחונות. חלק אחר קשור ליכולת לקבל תמורה דומה ובנוסף לזכות בבחירת דראפט נוספת. וחלק אחר קשור כנראה ברצון להאמין שאת מה שלין עשה ב-25 משחקים, הוא יוכל לעשות גם ב-80. ושהוא יוכל לחתוך באיבודי הכדור שלו. ובמלים אחרות, נראה שגם מורי מתפתה להאמין שוב בפוטנציאל ובדברים לא מדידים, במקום להעריך את מה שיש לו בידיים.