תורת המשחקים

בעוד ליגת ה־NBA מתחממת לקראת הפלייאוף, במכללות הדם מוקז בימים אלה ממש על הפרקט בטורניר ה־NCAA, שבו תוכרע האליפות. גיבורים יוכתרו כדבר הבא, שחקנים שסומנו ייעלמו בזמן האמת, וחוזי ענק ייהגו במוחות הסוכנים, לקראת דראפט ה־NBA ביוני. ועד אז על השחקנים להחליט האם להמר וללכת לדראפט או להמתין שנה נוספת, כשאיום השביתה בליגה של דיוויד סטרן מרחף מעל ראשם.

אבל לשביתה נגיע מיד, כרגע בוא ננהג כישראלים ונדחה את הבשורות הרעות. אחרי הכל, אנחנו בפתחו של הטורניר - בליץ של שבועיים, המרתק את כל מי שאי פעם למד בקולג' בארצות הברית, שכן בדומה לצבא כאן אצלנו, אצל האמריקאים קולג' הוא מעגל החברות החשוב ביותר.

ריימור מורגן ממישגן סטייט. רבים עומדים מול הדילמה של הדראפט צילום: MCT

אלופה ודאית

על דבר אחד אין עוררין - קונטיקט תזכה באליפות הנשים. הקבוצה המדהימה של המאמן ג'ינו אוריימה קבעה השבוע שיא ניצחונות רצופים, 71, ולא תמצאו פרשן ספורט אחד שיהמר נגדה בדרכה לאליפות. הספורט האמריקאי בנוי על מיתוסים ועל שושלות, ואין ספק שהקבוצה הזאת בדרכה לדפי ההיסטוריה, ולכן לאוהדים וגם לצופים אקראיים נותר רק להתפלל שאיזו סינדרלה תכה אותה טוב טוב עם הסנדל בעין ותגנוב את התואר, סתם שיהיה משהו לדבר עליו.

אגב, שיא הניצחונות הרצופים הוא 88, של קבוצת הגברים של מכללת UCLA, אשר נקבע בשנים הקסומות 1971–1974, שבהן כיכב בקבוצה ביל וולטון. הקבוצה, אגב, מחזיקה גם בשיא שנחשב לעמיד ביותר בספורט המכללות - שבע אליפויות רצופות בשנים 1967–1973, הודות לגיוס שחקנים מוצלח במיוחד בשנים שקדמו לאימפריה של וולטון, אז שיחקו בקבוצה שחקנים כמו לו אלסינדור (לימים קארים עבדול ג'אבר).

ומול השיא של קבוצת הבנות וההיסטוריה המפוארת של UCLA, טורניר הגברים נחשב כיום לאחד הספקטאקלים המוצלחים ביותר של הספורט האמריקאי משתי סיבות: הוא קצר בזמן, והוא מלא בהפתעות.

ההפתעות כמובן מתייחסות לזהות האלופה, כי זהות ארבע או שמונה הגדולות היא כמעט קבועה. פעם בשנה או שנתיים מתגנבת איזו פיה מן האגדות, אבל בגדול, תכניות הספורט הגדולות והעשירות מקבלות ייצוג שוב ושוב, מה שכמובן מכניס להן כסף שיוצר שוב ושוב את התנאים לגייס את הכישרונות הגדולים.

עסק בלי הוצאות שכר

המכללות הגדולות הן גם עסק גדול, שחייב את הצלחתו ואת רווחיותו לחלומו של כל מעסיק: העובדים הטובים ביותר אינם מקבלים משכורת, והם מוגבלים לארבע שנים בלבד. לאחר מכן אתה נפטר מהם, ללא כל פיצויים, והם הולכים לעשות את הכסף שמגיע להם בליגה המקצוענית.

סיבה נוספת להצלחה היא הדומיננטיות של המאמנים, אנשים בעלי יכולת מוכחת ובעלי שם וניסיון, ובדרך כלל גם שכר בשכונת המיליון דולר ומעלה לשנה. מאמנים אלה עובדים עם שחקנים צעירים, אשר בניגוד לספורט המקצועני - שבו הם הכוכבים ומילתם חשובה לא פחות מזו של המאמן - בשלב זה של חייהם הם חסרי כל יכולת לערער על מעמד המאמן.

אותם שחקנים נמצאים כעת בדילמה קשה: האם לצאת לדראפט הקרוב או לא. מצד אחד, חלקם אינם מוכנים, וממילא בקיץ הקרוב הקבוצות יעסקו בעיקר בניסיון להחתים את אחד הסופרסטארים שמסיימים את חוזיהם - לברון ג'יימס, דוויין ווייד, כריס בוש.

מצד שני, ביולי 2011 מסתיים ההסכם בין איגוד השחקנים לבעלים, וכעת קשה לראות כיצד תתחמק הליגה משביתה. נכון שיש יותר משנה לדיונים, אבל כשזה נוגע לקיצוץ בשכרם של כל כך הרבה שחקנים, ההתנגדות מצדם עזה מתמיד.

וכך מוצאים עצמם השחקנים במצב השנוא ביותר: חוסר ידיעה. אמנם חוקי הליגה מבטיחים חוזים יפים לכל נבחרי הסיבוב הראשון, בהיקף של 5 מיליון דולר לנבחר הראשון, ועד כמיליון דולר לנבחר האחרון בסיבוב – אך הבעלים מעוניינים לקצץ גם שם.

אוהדי מכללת דיוק. הכוכבים יעזבו או ישארו? צילום: MCT

סכנת שביתה

לשחקן המוביל את בורסת השמות, ג'ון וול מקנטאקי, זה לא כל כך חשוב, הוא ממילא יהיה בין שלושת הנבחרים הראשונים. אבל לשחקנים כמו ג'ון האנסון, הפורוורד של צפון קרוליינה, זה כן חשוב. רבים מנבאים לו בחירה בין חמשת הראשונים - אבל בדראפט של השנה הבאה. האנסון מביט סביבו ויודע מה שכל הסוכנים החמדנים מודעים לו, שכולם נמצאים באותה דילמה: אם יותר מדי שחקנים יקפצו על הדראפט השנה, רבים מהם יסיימו את הקריירה ללא החוזה שלו ציפו, אך אלה שייבחרו ייהנו משכר שיהיה - לפי ההערכות - גבוה יותר מזה של השנה הבאה, ובעיקר עם חוזה מובטח ביד, לפחות לשנה הראשונה.

מצד שני, מי שימתין עם הדראפט של השנה, כמו שנראה שהאנסון יעשה, ימצא מולו שחקנים בכירים פחות, וכך עשוי לגרוף קופה גדולה יותר בזכות מיקום גבוה יותר.

הסכנה:הליגה תיכנס לשביתה והוא יישאר עם חוזה מובטח ועם מעסיק שמשבית את העסק.

מי אמר שחיי הספורטאים בקולג' זה רק אימונים, מסיבות וחיים טובים?