כמה אנשים באמת צפו בקלאסיקו?

דבר אחד בטוח: ביום שאחרי הקלאסיקו, כולנו נוצף בנתונים מעוררי השתאות על מאות המיליונים שצפו במשחק ברחבי העולם. יספרו לנו על מסי־מאניה, על ברים מלאים מתל אביב עד קטמנדו; ובכלל, על זה שהעולם הוא בעצם כפר קטן של אוהדי כדורגל. אבל האם זה באמת כך?

לפני חודש נפל דבר בספרד. בניסיון להגדיל את החשיפה לעולם החליטה הנהלת הליגה, לראשונה בתולדותיה, להקדים את שעת המשחק של ריאל מדריד ל־12 בצהריים - שעה מוזרה בסטנדרטים ספרדיים, שרגילים להתחיל לראות משחק בשעה מאוחרת, אבל שעת פריים־טיים מושלמת לאוהדים בסין. "איזו שמחה זו לראות את ריאל אחרי ארוחת הערב, ולא לפנות בוקר", חגגו למחרת בעיתון של העיר שנזן. גם ב־CCTV, רשת השידור הממלכתית של סין שהעבירה את המשחק, התמוגגו. לפי הנתונים שלהם, המשחק, שהסתיים אגב בניצחון קליל של הלבנים, משך במדינה לא פחות מ־60 מיליון צופים, מספר השווה לכל אזרחי ספרד, פורטוגל ואירלנד גם יחד.

עד כאן הכל טוב ויפה, רק שכנראה רחוק מאוד מהמציאות. לפי האתר (המשובח) Sportingintelligence, הטלוויזיה הסינית ניפחה את נתוני הצפייה פי חמישים, והנתון האמיתי עמד על 1.3 מיליון צופים בלבד — כמו מספר תושבי העיר ולנסיה. למעשה, לפי פרטים שנאספו על ידי חברת מחקרי השוק הבריטית kantar media, המשחק שודר בסין רק בשבעה ערוצים אזוריים שנהנים יחדיו מקהל פוטנציאלי של 5 מיליון איש בסך הכל. מתוך כך, 1.3 מיליון (כ־25%) הם באמת הרבה ומצביעים בלי ספק על פוטנציאל אדיר, אבל איפה הם ואיפה 60 מיליון?

ג'ונאס, שחקן נבחרת ברזיל מול מצלמת הטלוויזיה. איך רואים את המשחק? צילום: איי אף פי

"המודל האנגלי"

לספרדים אין ברירה. כדי להוציא את הכדורגל שלהם מהמשבר, הם חייבים לעשות טיפול שורש רציני, שכולל מציאת מקורות הכנסה ביעדים חדשים, רצוי כאלה שחיים בהם מיליארדי בני אדם ושלא ממש שמעו על המשבר הכלכלי באירופה. לשם כך, מבקשים ללכת בספרד בעקבות המודל של הפרמיירליג האנגלית, שנחשבת לליגת הכדורגל הכי נצפית בעולם.

לפני חודשיים פורסם כי מספר הצופים בעולם בכל משחקי הליגה האנגלית הסתכם בעונה שעברה ב־4.7 מיליארד איש ברחבי העולם. לכאורה, מספר בלתי נתפס. אלא שגם כאן, מבט מדוקדק על המספרים, שהופקו על ידי חברת המחקר הגרמנית Sport+Markt, מאפשר להבין מה עומד מאחורי בלוני הרייטינג הנפוחים הללו.

בתור התחלה, אם נשארים רק עם הרייטינג הקשה, כלומר צופים שראו את המשחקים בטלוויזיה הביתית ולא בפאבים או במקומות העבודה, נשארים עם סך של 3.9 מיליארד צופים. גם זה כמובן מספר מרשים לכל הדעות - יותר ממחצית תושבי כדור הארץ. אלא שאם מחלקים אותו במספר המשחקים ששודרו במהלך העונה - 380 - נשארים עם ממוצע של כ־10 מיליון צופים למשחק בכל העולם, כמות צנועה הרבה יותר, וזוהי רק ההתחלה.

מתברר שרוב הכמות - כמעט 60% - לא מתייחסת בכלל לצפייה בשידורים ישירים, הדרך ה"קלאסית" לראות כדורגל. כמעט 20% מכלל הצופות והצופים, שהם 2 מיליון איש למשחק בממוצע כלל־עולמי, ראו את המשחקים, או את חלקם, בשידורים חוזרים. עוד 14%, שהם כמיליון וחצי צופים, ראו תקצירים של המשחקים בתוכניות ספורט וחדשות למיניהן. כמה מאות אלפים נוספים צפו בשידור דחוי של המשחקים. הנתון הזה, אגב, משמעותי במיוחד בסין ובמזרח, שם שעות השידור, שנופלות בדרך כלל מאוחר בלילה, גורמות לערוצים לשדר את המשחקים במלואם באיחור של כמה שעות. לבסוף, הדרך המרכזית לצרוך כדורגל שלא בשידור ישיר היא תוכניות מגזין למיניהן. מעט יותר מ־2 מיליון צופים בממוצע כלל־עולמי ראו כל משחק (כלומר קטעים ממנו) בדרך זו.

ססק פאברגאס וצ'אבי מברצלונה. 15% בישראל צילום: איי פי

אז כמה צפו במשחק?

כך שלמעשה, מכלל האנשים שנחשפו בעונה שעברה ברחבי העולם למשחקי הפרמיירליג באמצעות הטלוויזיה, עשו זאת בשידור חי רק 42.7%, שהם 1.7 מיליארד איש, או 4.4 מיליון איש בממוצע למשחק. אם נניח שמשחק כמו מנצ'סטר יונייטד נגד ארסנל מושך הרבה יותר צופים - עשרות מיליונים - אז במשחקים הקטנים יותר מדובר במאות אלפים בודדים, מספרים שלא היו מפילים מהכיסא אפילו דרבי תל אביבי טוב.

כל זה לא בא כדי לטעון שהשוק הסיני - או האסייתי בכלל - לא טומן בחובו פוטנציאל אדיר להתרחבות. עבור הליגה הספרדית - ליגה במשבר, בתוך מדינה במשבר, בתוך יבשת במשבר - הפנייה למזרח היא אך מתבקשת. אחרי הכל, גידול של אחוז אחד מכלל התושבים בסין שווה לכך שכל תושבי בלגיה - כולל תינוקות בני יומם - יישבו יחד לראות את המשחק. ועוד לא אמרנו מילה על הודו, אינדונזיה, בנגלדש או יפן - כולן מדינות עם אוכלוסייה גדולה בהרבה מכל מדינה אירופית.

אינטרסים כאלו ואחרים

חוץ מזה, הסינים - שלפי אחת הגרסאות, כבר לפני 2,300 שנה שיחקו "קוג'ו", שהוא מעין אב טיפוס קדום לכדורגל - מגלים עניין אמיתי במשחק. אחרי שנים של שערוריות שיפוט ומכירות משחקים, גם הליגה המקומית שם מתחילה להתעורר, למשוך צופים וכסף גדול. במקביל גובר גם העניין בכדורגל האירופי, בדומה לצמא שקיים שם ל(כמעט) כל דבר מערבי. ההיסטריה סביב השחקנים הסינים ב־NBA היתה רק הדגמה.

ועוד משהו חשוב: כל הנתונים שהבאנו לא מתייחסים לצפייה באינטרנט, אם בשידור סטרימינג ישיר ואם בתקצירים ביוטיוב ובאתרים אחרים. שקלול הרגלי הצפייה החדשים הללו עשוי ללמד שהחשיפה של הליגות האירופיות היא למעשה גדולה ממה שחושבים.

כך או כך, שתי מסקנות בכל זאת מתבקשות: האחת היא שכדי להבין באמת את שיעורי והרגלי הצפייה בעולם, ומכאן גם את הערך הכלכלי שהם מייצרים, צריך לקרוא את נתוני הרייטינג לעומק ולהבין מי בדיוק צפה, איך ומתי, וזאת תוך שימת לב לנסיבות הייחודיות לכל מקום - שעות שידור, מספר ערוצים, שיטות שידור וכו'. המסקנה השנייה היא שאסור לקבל את המספרים האלה באופן עיוור. לגופים מסחריים שונים — ערוצי שידור, חברות פרסום, הנהלות של ליגות - יש אינטרסים שונים בהצגת מספרים כאלה או אחרים.

הערכות לפני הקלאסיקו דיברו על 600 מיליון צופים ברחבי העולם. אתם עדיין מאמינים?

עדכון: מערוץ הספורט נמסר כי הקלאסיקו אתמול עשה ממוצע רייטינג של 15.5% עם שיא של 16.6%. הנתונים לא כוללים את הצופים ב-5 HD שעל פי ערוץ הספורט מוערכים בעוד 3%-4%.