בואו של ה-GM
תפקידו של הג'נרל מנג'ר הוא לדאוג לאיזון בין הצרכים המקצועיים ליכולות הכלכליות. זה תפקיד שקיים כבר שנים ארוכות בליגות הכדורסל הבכירות בעולם, ומהקיץ, בפעם הראשונה, הוא מגיע גם לישראל. אך האם בכדורסל הישראלי באמת מבינים מה עומד מאחורי הטייטל?
ענף הכדורסל בארץ אוהב ללגלג על הכדורגל. סוג של התנשאות טבעית של אנשים שרואים עצמם כחלק מענף אינטלקטואלי יותר ובעל אופי פחות שכונתי. עם זאת, בשנים האחרונות הכדורגל הישראלי, לפחות הקבוצות המובילות בו, מאובזר בתפקידים הבסיסיים של ניהול ספורט מודרני – ג'נרל מנג'ר, מערך שיווק, מערך סקאוטינג— ומבסס חלק מתקציבו על השקעה ופיתוח צעירים מקומיים וזרים מתוך כוונה להשביח ולמכור אותם. הכדורסל, לעומת זאת, המשיך ברובו הגדול להתנהל בצורה ארכאית למדי, ללא הבדלים משמעותיים, אם בכלל, במבנה הניהולי והמודל הכלכלי של לפני 30 שנה.
קיץ השינוי
בתחילת הקיץ הכריזה מינהלת ליגת העל על מהפכה עם חזון חדש ותקווה לעתיד טוב יותר. התוכנית כללה שורת החלטות לתקופה של שלוש שנים, כשהמטרה היא ליצור בסיס יציב להתנהלות כלכלית ומקצועית של הקבוצות בליגה – תקציב מינימום לשלוש שנים, הבטחת המקום בליגה גם במקרה של כישלון וכיו"ב. ייתכן שיש קשר, ייתכן שמקריות בלבד, אבל אם יש משהו שיכול לאפיין את קיץ 2011 בליגת לוטו זה דווקא שינוי מבורך ביותר במבנה המקצועי/ניהולי של רוב קבוצות הליגה — הופעתו של הג'נרל מנג'ר.
אותו תפקיד שקיים כבר שנים ארוכות ב־NBA ובכל הליגות הבכירות באירופה היה עד לא מזמן משוקץ ומנותק מההוויה של הכדורסל הארץ־ישראלי, אפילו במקום הכי מקצועני שקיים פה. "זה לא עובד בארץ", נהגו לומר אנשים כאלו ואחרים כאילו בישראל משחקים משחק אחר. כאילו הקבוצות בישראל לא אמורות להתנהל בצורה יותר הגיונית, שקולה ומקצוענית.
למעט ניסיונות בודדים פה ושם כרלף קליין ז''ל וצביקה שרף במכבי או מקרים בודדים נוספים, חלקם מוצלחים וחלקם פחות, הרוב המוחלט של קבוצות הליגה לא החזיקו אדם בתפקיד כזה מעולם. בקיץ 2011 השתנתה התמונה, וכעת ברוב הקבוצות יש סמכות מקצועית, עם סמכות גדולה יותר או פחות, אשר נמצאת במקום שבו היא צריכה להיות — מעל המאמן ומתחת ליו''ר/בעלים.
יהיה מעניין לעקוב איך יוטמע התפקיד הזה, על שלל היבטיו, בכדורסל הישראלי של השנים הקרובות, ואם בכלל ישרוד. מבחוץ עושה רושם שבחלק מהמקרים הגדרות התפקיד לא ממש ברורות, או רק חלקיות לגמרי מהתפקיד המלא שעומד מאחורי התואר. לא בטוח שכל מי שמינה הקיץ ג'נרל מנג'ר, אפילו אם קראו לו בשם אחר, יודע מה בת'כלס עומד מאחורי הטייטל, ואיך אמור להיראות התפקיד ברובד היומיומי והעונתי.
שמעון אמסלם. אם יצליח באשקלון יגיע למרכז צילום: עמית שעל
משחקי הכס
על תפקידו של הג'נרל מנג'ר אפשר לכתוב גם ספר. בגדול ה־GM הוא האיש אשר אמור לחבר בין הצד המקצועי (המאמנים על סוגיהםומערך הסקאוטינג אם קיים) לצד הפיננסי/ניהולי של הקבוצה. לאזן את האמוציות של ההנהלה והבעלים בעזרת דעה מקצועית, ולספק למאמן שכבת מגן בתקופות הפחות טובות. לחלק את התקציב בצורה מאוזנת. לתת דעה מקצועית נוספת כאשר מגיע המאמן ומודיע חד־משמעית שהשחקן שיש לו לא מספיק טוב וחייבים להחליף, אחרי שלפני חודש התעקש שהוא־הוא המציאה של הקיץ.
בניגוד מוחלט למאמן, שהאינטרס שלו הוא להוציא כמה שיותר כסף ואף לחרוג מהתקציב, תפקידו העיקרי של ה־GM הוא לדאוג לאזן בין הצרכים המקצועיים ליכולות הכלכליות. בניגוד למאמן הוא צריך להסתכל לאופק ולא רק על המשחק הבא. להכיר את השוק בצד המקצועי והפיננסי שלו כדי למנוע בזבוז כספים. הוא יהיה הפנים של הקבוצה כלפי חוץ לצד המאמן. הוא אמור לבנות את סגל הקבוצה ביחד עם המאמן ולפיכך גם להכיר את שוק השחקנים לעילא וגם להבין את השוק – נושא קריטי לא פחות. להיות אחראי על הצד השיווקי. להיות הדמות שמנהלת מו''מ מול הסוכנים והשחקנים, כי זה שמאמן יודע ללמד פיק־אנד־רול לא אומר שידע גם איך לחסוך כסף לקבוצה במו''מ על חוזה של שחקן וגם לא בטוח שינסה יותר מדי כי מבחינתו אותו שחקן נבחר יציל את עורו.
בסופו של יום הוא גם זה שאמור להחליט מי יהיה המאמן כאשר נהוג כי הקדנציה שלו אורכה כקדנציה של שני מאמנים. כלומר אם שני מאמנים שהוא מינה נכשלו, אז כנראה שהבעיה היא גם אצלו והגיעה העת ללכת הביתה. בעלי הקרדיט יקבלו אולי הזדמנות למאמן שלישי כדי לרשום את ההצלחה שתשאיר אותם שנים ארוכות יותר בתפקיד. זה לגמרי על קצה קצהו של המזלג.
עד השנה ההחלטות המקצועיות ברוב המקומות היו מתקבלות אצל האיש עם המשרוקית. זו היתה השיטה מתוקף קונצנזוס עתיק יומין וארכאי בענף ובתקשורת שלפיו מאמן הוא הסמכות המקצועית העליונה ולרוב היחידה. לבעלים זה התאים כמובן מתוקף הרצון לחסוך בהוצאות של משכורת לא קטנה לאיש מקצוע נוסף, וגם כי בסופו של יום הג'נרל מנג'ר מוציא לא מעט כוח מכס היו''ר/בעלים.
כשהחלטות התקבלו מעל המאמן זה לווה לרוב בביקורות רמות. הבעיה היתה בטראומות עבר, כאשר האנשים שהיו בשדרת הניהול של הקבוצה היו בסופו של יום עסקנים וכשהם קיבלו את ההחלטות מעל המאמן הזעקות היו מוצדקות.
כשיו''ר מחתים למאמן שחקן מעל הראש יש בזה טעם נפגם. כשעושה זאת איש מקצוע, טוב יותר או פחות, מדובר במודל המוצלח יותר. אפשר גם לכתוב מילים רבות מדוע לשים את כל הביצים המקצועיות בידיים של המאמן זו שגיאה. זה לא המקום.
גל מקל מגליל עליון נגד דייויד בלו. לשתי הקבוצות יש סוג של GM אם הן רוצות או לא צילום: ראובן שוורץ
סופגים ומשנים
באופן לא מפתיע בעליל יציאה מקיבעון מגיעה אחרי שסופגים מכות. זה המקרה ברוב הקבוצות שעברו שינוי תפיסתי בקיץ הזה, אבל נפצח באלו ששברו את המחסום.
בבני השרון אין תפקיד של מנהל מקצועי אבליו''ר המועדון, אלדד אקוניס, הוא זה שאחראי על בניית הקבוצה כבר שנים ארוכות ולמעשה מתפקד כג'נרל מנג'ר מבלי להחזיק בתואר עצמו. במהלך השנים הצליחה הקבוצה לבצע מספר החתמות שעונות על התיאור העממי "מציאה" ובאופן טבעי משכה תשומת לב מהקבוצות אשר החליפו זרים בזרים.
מכבי אשדוד, שעלתה בעונה הקודמת, נתנה עונת בתולין חביבה ביותר, אבל דווקא ברמת ההישגים זו העולה הכי פחות מעוטרת מזה כחצי עשור. רק שמשהו בכל זאת שונה שם לטובה. בעוד שכל קבוצה שהצליחה בארץ, כולל אותן עולות, איבדה את הזרים שלה בעונה לאחר מכן, אם בארץ או בחו''ל, אשדוד השאירה את כל הזרים שחפצה ביקרה, הישג שרק בני השרון ואקוניס עמדו בו בשנים האחרונות.
עו''ד שי האוזמן, שהחתים זרים מוצלחים עוד כשאשדוד היתה בלאומית ופגע ברוב המוחלט של הזרים בעונה שעברה, יושב בכיסא המנהל המקצועי באשדוד, למרות שזה לא משלח ידו העיקרי. אם זו ברכה או קללה לליגה שלנו כל אחד יחליט לבד.
ההצלחה של שניהם, סביר להניח, פתחה עיניים להרבה קבוצות אחרות בליגה שראו כי טוב וקמו לבוקר חדש עם רצון לצעצוע דומה משלהן.
בהפועל מגדל ירושלים החליטו כי המאמן ראוי לצ'אנס נוסף, עם זאת התקבלה החלטה להפקיע ממנו את מלאכת החתמת השחקנים בצורה כמעט מוחלטת אחרי הנפילה בעונה שעברה. לתפקיד מונה חבר הנהלה בשם דני כהן, אך בהפועל, כמו בהפועל, המצב קצת יותר שמח, פחות מוגדר ומעט פרוע ממקומות אחרים.
המהלך של אשקלון, היורדת/עולה הטרייה לליגת לוטו, נתן אולי את הגושפנקה הסופית לעלייתו של המנהל המקצועי לסדר היום הטבעי. בזמן שבאשדוד האוזמן פגע עם הזרים בעונה שעברה, אצל השכנה מהדרום נפלו פעם אחר פעם. עכשיו מונה לתפקיד המנהל המקצועי שחקן העבר שמעון אמסלם.
בהפועל חולון היתה הנהלה עם אנשים טובים בעלי ידע מצומצם באיך מנהלים קבוצת כדורסל ביומיום.
אותו מחסור בידע גרם למספר שגיאות במהלך העונה שעברה שהביאו את הקבוצה למצב כלכלי לא מעודד במיוחד. מתוך הודאה בטעויות, בצורה מעוררת כבוד, הם הביאו מישהו שהיה בכמה מקומות וצבר קצת ניסיון בנושא. פיני גרשון לא אמור להיות זה שמחתים שחקנים כמו אקוניס/האוזמן, אלא לתת פן אחר של הג'נרל מנג'ר – קשרים, פתיחת דלתות, גיוס ספונסרים, ידע בחוזים וכו'.
דיוויד פדרמן. הבן יהיה אחראי על הצד המקצועי יחד עם אבי אבן צילום: ראובן שוורץ
ובמכבי תל אביב?
אחרונה חביבה, וכמובן מנותקת משאר הליגה בסופו של יום, היא האלופה ששינתה את פני ההנהלה וכחלק מהתהליך מינתה את דני פדרמן למנכ''ל אשר אמון על הצד המקצועי בצורה כזו או אחרת, ואת עוזר המאמן השני לשעבר — אבי אבן — לראש מחלקת הסקאוטינג של המועדון. שניהם ביחד אמורים לספק את המטרייה המקצועית של מכבי מעל המאמן. תפקידו של אבן בהגדרה הבסיסית בעל אחריות קטנה מאשר "מנהל מקצועי", אבל ההיכרות העמוקה ההדדית בין אבן למועדון מוסיפה נדבך נוסף ומאוד חשוב לקבלת ההחלטות המקצועיות של המועדון. בסופו של יום, כמו שעוזר מאמן מכבי הוא מקביל למאמן ראשי בקבוצה אחרת, אפשר בהחלט לראות בראש מחלקת הסקאוטינג של מכבי מקביל לג'נרל מנג'ר בכל קבוצה אחרת.
אפשר להוסיף גם את הפועל תל אביב החדשה שמתחילת דרכה הולכת עם אורי שלף כמנהל מקצועי, ובדוחק גם לצרף את גלבוע/גליל לרשימה, שם יושב עמית גל עם תואר רשמי של "מנהל קבוצה" אבל בפועל הוא גם מנהל מקצועי, עם טאץ' רפתני ייחודי לאזור.
נותרו ארבע קבוצות — ראשל''צ, הבקעה, חיפה ונתניה — שעדיין שומרות אמונים למבנה הישן, ויהיה מעניין לעקוב כמה זמן זה יחזיק מעמד. באופן פרדוקסלי, שתי האחרונות נמצאות בבעלות אמריקאית, אבל דווקא לא מחזיקות בג'נרל מנג'ר על פי המודל שהמציאו האמריקאים מעבר לאוקיינוס אף שדווקא שם זה יותר מתבקש.
במקרה של חיפה המעורבות של הבעלים בהחתמת שחקנים קיימת בהחלט, כאשר הוא מגבה עצמו ביועץ אמריקאי, אבל קשה להכניס את ההתנהלות של ג'ף רוזן וחיפה תחת המטרייה של ג'נרל מנג'ר, למרות מספר נקודות השקה.
חלק מסוים מהעוסקים במלאכה שהוזכרו כאן, גם מהיותר מוערכים שביניהם, עושים שימוש באיש צללים אשר לוחש על אוזנם עצות כאלו ואחרות בכל הנוגע להחתמות שחקנים, אך עדיין גוזרים את התהילה. התנהלות לגיטימית לחלוטין על אף היותה לא שקופה מול הציבור והענף.
דה נקסט ג'נריישן
אז עברנו על מהות התפקיד, וראינו כי לרוב הקבוצות יש סמכות מקצועית בצורה כזו או אחרת. מישהו שממלא בצורה מלאה את התפקיד עדיין אין, אבל מעניין יהיה לעקוב אם מהתפתח כאן שוק חדש.
מתוקף היות המנהל המקצועי שכיר של הקבוצה, בדיוק כמו המאמן והשחקן, הוא יכול להיות היום פה ואם עשה עבודה מספיק מוצלחת יקבל חוזה משודרג בעונה לאחר מכן במקום אחר. אם המודל המצליח עד כה היה של בני השרון, שבו היו''ר הוא הסמכות המקצועית, זה יצר מצב היררכי בעייתי. בתיאוריה מדוע שהפועל לא תנסה לצרף אליה את הבן אדם שמצליח להחתים זרים טובים יותר בפחות כסף כמעט כל עונה? בשטח הרי דני קליין, יו''ר הפועל, לא יחתים את יו''ר בני השרון, כי תפקידם מקביל, ואקוניס לא ירד במעמדו כדי לעבוד תחת דני קליין. עכשיו אקוניס נשאר השריד של מודל ישן. מרגע שנכנס הג'נרל מנג'ר לשטח חוקי השוק משתנים.
בסופו של יום אין כל סיבה שהאוזמן לא יקבל הצעה להעביר את כישוריו למקום אחר מאשדוד, או ששמעון אמסלם, אם יצליח בתפקיד החדש, לא יקבל טלפון מקבוצה צפונית יותר עם שאיפות וכוונות גדולות יותר. אם לא מדובר באופנה חולפת אז בקיץ הבא או זה שאחריו כבר נראה קבוצות מנסות לפתות מנהלים מקצועיים לעבור אליהן, סוכנים ידחפו אנשים כאלו ואחרים לג'וב המדובר והתנהלות של "עונת מלפפונים" לכל דבר ועניין.
שתי הגדולות — מכבי והפועל — עדיין לא מחזיקות איש שהוא המנהל המקצועי פר סה, אבל שתיהן עשו הקיץ שינוי מחשבתי בדרך לשם, כאשר רוב הליגה כבר שם בצורה כזו או אחרת. מדובר בשינוי מבורך מאחורי הקלעים של הענף, שאמור להוסיף רובד מקצועני יותר להתנהלות היומיומית של הענף בצד המקצועי והפיננסי.
אם ראשי הקבוצות יתמידו בכך ולא יחליטו לבטל את התפקיד כי המינוי הספציפי היה שגוי, בדיוק מאותה סיבה שאם החתמת רכז לא טוב אין זה אומר שאין צורך ברכזים, תהיה הצדקה מחודשת לאותו סנוביזם כדורסלני.
