תבלו, זה הפלייאוף האחרון

כמה ימים אחרי שקובי בראיינט נקנס ב־100 אלף דולר על כך שקרא לשופט הומו, נקנס המאמן שלו פיל ג'קסון בסכום אדיר למאמן - 75 אלף דולר. על מה? ג'קסון העיד כי הוא פורש בתום העונה, ואמר "זה באמת בגלל העובדה שתהיה שביתה", וכי הוא יכול לעזור לקבוצה שלו בעזרת הפרישה. "מי יודע איך תיראה ה־NBA בשנה הבאה? כל העניין יקבל פרופורציות חדשות. וכמה זמן זה יימשך? יש אנשים שדי משוכנעים בכך שלא תהיה עונה בשנה הבאה", סיכם. בליגה של דיוויד סטרן אסור להגיד את המובן מאליו, במיוחד בימים שבהם הליגה מכינה "הצעה חדשה" לאיגוד השחקנים.

בין השאר בגלל אישיותו והכבוד האדיר שלו הוא זוכה מכתבים המסקרים את הליגה, האמירה של פיל ג'קסון פשוט שמה בפרספקטיבה את מצב הליגה: יש פלייאוף ואין עתיד. אף אחד – לרבות שועל ותיק כמו ג'קסון – לא יודע כיצד תיראה העונה הבאה של הליגה, ולא מתי היא תתרחש. ולכן, כמו תמיד, ראשונים הולכים הטובים, או אלה שהיו בליגה מספיק זמן כדי שלא יזדקקו לעוד עונה אחרונה. מצבה הכלכלי של הליגה אמנם השתפר ב־75 אלף דולר, אבל מבחינת תדמית, היא מעולם לא נראתה נואשת יותר.

אבל הפלייאוף הזה הוא לא רק הפעם האחרונה של ג'קסון כמאמן. הפלייאוף השנה מלא בקושיות של "פעם אחרונה": האם זו העונה האחרונה של ניו אורלינס, שפשטה את הרגל? האם בגלל השביתה תהיה זו גם העונה האחרונה של טים דאנקן? האם זו ההזדמנות האחרונה של קובי לזכות באליפות השישית וכך להשוות את מספר האליפויות של מייקל ג'ורדן? והאם הגיע הזמן לבטל כבר את הסיבוב הראשון? לפחות על השאלה האחרונה, התשובה הברורה היא כן.

אדם סילבר, סגן הקומישינר ודייויד סטרן, הקומישינר. הפסידו השנה רק 300 מיליון דולר צילום: איי פי

סיבוב ראשון – פיהוק

מאז 2003, אז שונה הפורמט ב־NBA לסדרות של שבעה משחקים (עד אז הסדרה הראשונה היתה "הטוב מחמישה משחקים"), רק ב־15% מסדרות הסיבוב הראשון ניצחה המדורגת הנמוכה: עשר פעמים מתוך 64 סדרות. זה אומר שבסיבוב הראשון בפלייאוף ה־NBA נרשמת בממוצע הפתעה אחת בשנה. באותה תקופה, בפלייאוף ההוקי, שלו פורמט זהה, ניצחה המדורגת הנמוכה ב־35% מהסדרות.

למעשה, מאז שינוי הפורמט בכדורסל, באף שנה בהוקי (NHL) לא היו פחות משתי הפתעות בשנה, בעוד שב־NBA זה קרה רק שלוש פעמים בשמונה שנים. בבייסבול, שם גם משחקים פלייאוף בסדרות, אם כי רק שמונה קבוצות מגיעות לפייאוף, ניצחה המדורגת במקום הנמוך יותר ביותר ממחצית הסדרות בתקופה מאז 2003. במילים אחרות, אם טרם הבנתם, פלייאוף ה־NBA מציג סיבוב ראשון משמים וצפוי.

אז למה בכל זאת משחקים אותו? משחק פלייאוף מכניס בממוצע כמיליון דולר לקבוצה המארחת. לליגה שהפסידה יותר ממיליארד דולר בחמש השנים האחרונות, כל דולר קובע. אז מה אם בטווח הארוך עונת הפלייאוף המתישה פוגעת במשחק - היא הרי מהווה מבחינת האורך שליש מהעונה הרגילה, ועוד נפתחת בפיהוקון ידוע מראש. אז מה אם מי שמנצחת היא הקבוצה שיכולה לעמוד על רגליה? כרגע, כל דולר שיכולה הליגה להכניס חשוב מכל דבר אחר.

קובי נגד לברון. סדרת הגמר שכולם רוצים? צילום: איי אף פי

קובי נגד לברון?

יותר מכל דבר אחר הפלייאוף תלוי במיאמי ובאיש שבמרכזה -לברון ג'יימס. אחרי הכעס עליו בתחילת העונה, על עצם עזיבת קליבלנד, על האופן שבו נעשתה העזיבה ועל היעד - מיאמי עם דווין ווייד וכריס בוש.

במהלך העונה צויר לברון כ"רשע" התורן של הליגה, עונה אחת בלבד לאחר שצויר כמשיח של הליגה השוקעת של דיוויד סטרן.  

לברון עצמו הודה בראיון ל־ESPN שהוא נפגע מכך, אבל הוא אינו יכול לשלוט על כיצד הוא נתפס. ומהצד השני, יש גם יתרונות לכך: החולצה של לברון היא הנמכרת ביותר בליגה, לראשונה מאז עונת הרוקי שלו. לברון עצמו לא ייהנה מכך בכיס, שכן השחקנים לא מקבלים כסף במישרין על מכירת החולצות, וייאלץ להסתפק בהכנסות של כ־46 מיליון דולר לעונה בלבד, אבל הדבר מעיד על הפופולריות שלו בעולם.

גם אחרי קיץ 2010, לברון הוא הנכס הגדול ביותר, והחשוב ביותר, של הליגה. זה מעיד גם על חולשת הנכסים האחרים, אבל גם על צפי לרייטינג של הפלייאוף: ככל שמיאמי תתקדם יותר, כך ייטב למפרסמים.

קובי בראיינט, מי שמופיע בדרך כלל בראש החולצות הנמכרות, ומי שמשווע לאליפות השישית רגע לפני שאין יותר ליגה, תלוי יותר מכל בברך של חברו לקבוצה, אנדרו ביינום - סנטר מצוין שקיבל מאלוהי הגנטיקה זוג ברכיים של בובת ברבי.

ביינום יקבע במידה רבה את זהות אלופת המערב. עמו הלייקרס מועמדים לנצח, ובלעדיו יתקשו להתגבר על התחרות הקשה. ברור שהגמר החלומי של הליגה הוא לברון נגד קובי.

דריק רוז משיקגו בולס. יצליחו לזכות באליפות? צילום: אי פי

מי יזכור?

כדי שזה יקרה, תצטרך לוס אנג'לס להצליח היכן שהמקבילות הכלכליות שלה עומדות להיכשל: הפלייאוף מתחלק העונה לקבוצות קשישות - לייקרס, בוסטון סלטיקס, דאלאס מאבריקס ואורלנדו מג'יק - שמשום שהשכר בליגה עולה עם הוותק, משלמות בהתאם 80 עד 95 מיליון דולר. גם כאן יש חלוקה: הלייקרס והסלטיקס משלמות לכוכבים, ואילו אורלנדו ודאלאס, שמשלמות לכוכב אחד (דוויט האוורד באורלנדו, דירק נוביצקי בדאלאס), ולהרבה שחקנים ותיקים ובינוניים שמקבלים הרבה יותר ממה שהם נותנים לקבוצה על הפרקט.

למטה מבחינת תקציב הסגל, נמצאות הקבוצות הצעירות והעולות, ובראשון שיקגו, שסיימה בראש המזרח את העונה הרגילה, אף שהיא משלמת רק 55 מיליון דולר לסגל נהדר.

המקבילה המערבית לשיקגו היא אוקלהומה סיטי ת'נדר, שמשלמת קצת יותר לסגל שהכי מאיים על הלייקרס. גם אם הרעבות הצעירות ייקחו אליפות, קשה לראות בכך מודל כלכלי: זכייה באליפות "זולה" אפשרית אפוא רק כאשר הכוכבים – דרק רוז בשיקגו, קווין דוראנט וראסל ווסטברוק במערב - נמצאים בשנות חוזה הרוקי שלהם.

ומה יקרה בתום החוזה? הליגה חייבת למצוא משוואה חדשה לכך. השאלה כמה מאיתנו יזכרו את הליגה הזו עד שזה יקרה היא מהותית למו"מ בין הצדדים. ועד אז תיהנו, כי לא תראו פלייאוף NBA בקרוב.