נשף מסכות

"אף קבוצה לא תיקח את הסטנלי קאפ אם אין לה שוער ברמה גבוהה", אמר פעם ג'ון דיווידסון, הג'נרל מנג'ר של הסיינט לואיס בלוז, שהיה שוער גדול בפני עצמו. "כשהכסף על השולחן, חשוב כמה שערים הקבוצה שלך תבקיע, אבל הרבה יותר חשוב כמה שערים היא תספוג", הוסיף JD.

פה זה לא כדורגל

כשהיינו ילדים בשכונה ועשינו "כוחות" לכדורגל, תפקיד השוער נשמר לאלו מבינינו שהיו, איך לומר, חסרי יכולת של ממש במשחק. כוכבי הילדות במגרשי החול השכונתיים היו המלהטטים עם הכדור ומבקיעי השערים — השוערים היו, בדרך כלל, הילדים עם בעיות הקואורדינציה.

התפיסה הזו, גם אם מרוככת בהרבה, מתבטאת בהיררכיה הפנימית בתוך קבוצות כדורגל בכל העולם גם ברמות הגבוהות ביותר. לא מזמן אמר רוד חוליט ש"שוער הוא שוער כיוון שהוא לא שחקן טוב". לא שאין שוערים שהם כוכבים גדולים — אפילו כוכבי־על כמו איקאר קסיאס בריאל מדריד או ג'יאנלואיג'י בופון ביובנטוס. ועדיין, כשזה שמגיע לרגע המזוקק ביותר בכדורגל, הרגע שבו כדורגלן עומד על נקודת הפנדל מול השוער, גורל השער תלוי הרבה יותר בבועט מאשר בשוער. שוער, כמה טוב שלא יהיה, לא יכול לעצור בעיטת פנדל מושלמת או אפילו רחוקה ממושלמת — פשוט טובה. לכן הרוב המכריע של בעיטות 11 מסתיים ברשת. הקרדיט במקרה של החמצה הוא קרדיט שלילי הנזקף לחובת הבועט ולא חיובי לטובת השוער.

ניתוח הסיכויים לפני כל טורניר כדורגל חשוב עוסק כמעט כולו ביכולות הקבוצתיות בצד ההתקפי ובצד ההגנתי. ואפילו ששוערים חשובים בתפקידם, הם לא זוכים לניתוח מעמיק כמו ההגנה או ההתקפה. בכל מקרה, הרי הם לא התפקיד שאיתו מתחילים לבנות קבוצה.

ולמרות זאת — שוערים בכל ענף ספורט עם שוער הם זן מיוחד, אבל השוערים בהוקי קרח הם הדובדבן שעל הקצפת. בבסיסו ההוקי אינו שונה מהכדורגל — כלומר במטרה הכי בסיסית של המשחק, להבקיע שער. ואולם, עמדת השוער על הקרח היא אולי החשובה ביותר בקבוצה, בניגוד לענפים אחרים.

השער קטן. קטן מאוד. אבל זה לא הופך את העבודה של השוערים לקלה יותר.

שוערי ההוקי קרח צריכים להיות עם אינסטינקטים של נמרים כדי לעצור את הפאק (הדיסקית), ששועטת לעברם עשרות פעמים במהלך משחק במהירויות של 150 קמ"ש. הם צריכים להיות מוכנים לעימותים פיזיים עם שחקני התקפה, שלעתים מזכירים רכבת משא שלא מצליחה לבלום ובכלל, כיוון שרוב המשחק מתנהל ליד ומאחורי השערים — הקצב הרצחני לא נותן לשוערים דקה מנוחה. בעיקרון שוער הוקי קרח טוב הוא שילוב של טיגריס סיבירי ומתאבד שיעי.

ולכן שוערי ההוקי זוכים למעמד של בני אלים — הן בקרב האוהדים והן בקרב חבריהם לקבוצה. אם נחזור לרגע לעניין הפנדלים, אז המקבילה הקפואה לבעיטות ה־11 היא ה־Penalty Shot, שבה שחקן יוצא מאמצע המגרש עם הפאק ויש לו ניסיון אחד להכניע את השוער. יותר מ־60% מסתיימים בניצחון השוער. על הקרח, הקרדיט על העצירה מוענק לעומד בשער.

שוער הוקי קרח. שוער טוב הוא שילוב של משאית, טיגריס ומתאבד שיעי צילום: אי אף פי

פלייאוף/מאני טיים!

כל האמור לעיל מקבל זריקת מרץ עם תום העונה הרגילה ותחילת סיבובי הטוב משבעה של הפלייאוף, שבהם אינטנסיביות משחק עולה בכמה דרגות. העובדה שמרווח הטעויות מצומצם ביותר ושאין כמעט אפשרויות תיקון במקרה של הפסד, מביאה את הקבוצות למשחק פיזי ומהיר הרבה יותר מאשר בעונה הרגילה.

בניגוד לכל העונה, במשחקי הפלייאוף משחקים עד שיש הכרעה. בעברית פשוטה: 20 דקות X 3. אין הכרעה? עוד 20 דקות. עדיין אין הכרעה? עוד 20 דקות וחוזר חלילה, עד גול או עד קריסת מערכות.

הלחץ על השוער הוא אימתני. טעות אחת ונגמר הסיפור שלו ושל הקבוצה שלו. על חובשי המסכות לשמור על ריכוז עילאי לפרק זמן שיכול להגיע בפלייאוף ליותר מארבע שעות משחק ברוטו. זאת ועוד, מספר הפאקים המטווחים את השער עולה בכ־35% במשחקי הפלייאוף — מ־30 ניסיונות לשעבר בממוצע בעונה הרגילה עד ליותר מ־40 בפלייאוף. וזה אומר דיסקית גומי בפרצוף כל שתי דקות. המסכות הן לא רק לקישוט.

כהמשך לדבריו של דיווידסון , שוער "חם" יכול לסחוב על גבו קבוצה שלמה. כפי שקרה בפלייאוף בשנה שעברה לירוסלאב האלאק הסלובקי. האלאק, שהוזעק כשוער מחליף אל שערה של מונטריאול קניידיאנס, היה ב"זון" מטורף, והביא קבוצה שדורגה במקום האחרון במזרח עד לגמר האזורי תוך מפגן הצלות על גבול העל־אנושי. מנגד, ניצבת הוושינגטון קפיטלס, קבוצת ההתקפה הטובה בליגה בשלוש השנים האחרונות, שמגיעה לפלייאוף שנה אחר שנה כפייבוריטית וכושלת שוב ושוב ברגעי האמת. למה? עקב האכילס של הקבוצה עומד בשער.

הנריק לנקוויסט מניו יורק ריינג'רס. ברשימת 15 שחקני הכדורגל המרוויחים ביותר בשנה האחרונה לא תמצאו ולו שוער אחד לרפואה. על הקרח המצב שונה צילום: MCT

זה מגיע גם לכסף

שורות הסטטיסטיקה היבשה מצביעות גם הן על חשיבות השוער בהוקי קרח. באגף הסטטיסטיקות האישיות נזקפים ניצחונות הקבוצה לטובתו של השוער. אף שחקן אחר, כולל מבקיעי השערים, לא זוכה לקרדיט סטטיסטי כזה עבור ניצחונות.

חיזוק נוסף למעמד השוער מגיע מכיוון דירוגי השחקנים המרוויחים. ברשימת 15 שחקני הכדורגל המרוויחים ביותר בשנה האחרונה לא תמצאו ולו שוער אחד לרפואה. על הקרח המצב שונה. שני שוערים מופיעים ברשימה: במקום ה־14 שוער הניו יורק ריינג'רס הנריק (The King) לנדקוויסט, עם שכר של 8 מיליון דולר, ובמקום הראשון — שוער ונקובר קנאקס רוברטו לונגו, עם תלוש נאה של 10 מיליון דולר בשנה האחרונה. קפיש?

במקרה של לנדקוויסט, מדובר גם באחד ממוכרי המרצ'נדייז המובילים בליגה ולבטח בניו יורק, שוק הספורט הגדול בעולם. למרות המסכה, פניו של קינג הנריק הן מהמזוהות ביותר בסצנת הספורט הניו יורקי, והוא הפך לאייקון תרבותי המפאר גם שערי מגזינים שאינם דווקא בתחום הספורט. לתשומת לבך, לירן שטראובר.