בעיה מיוחדת

לקח לפלורנטינו פרס, נשיא ריאל מדריד, ארוחה אחת כדי להבין שמנואל פלגריני הוא לא האיש שהוא רוצה כמאמן ריאל מדריד. הארוחה בין הנשיא למאמן החדש התקיימה יום לאחר שפלגריני חתם על חוזה עם ריאל מדריד, כשנה לפני שפוטר.

פרס לא התרשם במהלך הארוחה מהמאמן הצ'יליאני, וציין בפני מקורביו כי "הוא לא האדם שייקח תואר מברצלונה" - פחות מ־24 שעות לאחר שמאמן ויאריאל חתם בקבוצה. אבל פרס נתן לפלגריני לעבוד שנה שלמה מבלי ממש לעבוד איתו. וזה מכיוון שחורחה ואלדנו, המנהל הספורטיבי והאיש המקורב ביותר אליו, האמין בו. ואלדנו הארגנטינאי רצה שפלגריני ימשיך, אבל זה נגמר. ופרס, שכמעט לא היה מעורב בבחירת המאמן הראשון של הקדנציה השנייה שלו כנשיא מדריד, החליט ללכת "על הכוכב הגדול בעולם", לפיו - ז'וזה מוריניו, מאמן אינטר שהוביל את האיטלקית לזכייה בליגת האלופות בסנטיאגו ברנבאו.

געגועים לגביע

לאחר משא ומתן וחתימת החוזים, בימים שאחרי גמר ליגת האלופות התהלכו פרס ומוריניו במוזיאון של ריאל מדריד, שזה בעצם חדר הגביעים בסנטיאגו ברנבאו. כשעברו ליד גביע האלופות האחרון שהקבוצה זכתה בו (2002) אמר פרס: "אני מתגעגע אליו". "גם אני", ענה מוריניו. "ואני רק זכיתי בו לפני כמה ימים".

הרומן של מוריניו עם ריאל מדריד התחיל טוב. המאמנים דיברו על מאמן מצוין ורוח חדשה, העיתונים התרשמו מהמנהיגות שלו ובחנו, בחיוב, כמעט כל דבר שעשה - כולל ניתוח כתב היד שלו (לפיו הוא "מומחה" בגלל ה־T הארוכה שלו, ו"בעל יכולות הנהגה", "אישיות איתנה", ו"אינטליגנציה גבוהה" בגלל חיבור האותיות שלו). אבל מתחת לפני השטח החל קרב שעשוי לקבוע את עתידם של מוריניו ושל ריאל מדריד. וכשריאל מדריד הובסה 0־5 על ידי ברצלונה, הסכינים נשלפו, והחלו להישמע יותר ויותר קולות נגד מוריניו. הוא מצדו החל להשמיע קולות שנמאס לו. כלום לא קרה בפומבי, עד שז'וזה מוריניו הוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה. וכאן העלילה מסתבכת.

"ניצחתי הרבה מלחמות נגד אויבים חיצוניים", אמר מוריניו במסיבת עיתונאים לאחר ניצחון 0-1 על סביליה. "אבל אני לא יודע אם אני יכול לנצח קרב פנימי. אני לא אוהב מלחמות מוסתרות, אני אוהב שהמלחמות בגלוי".

עם מי נלחם הפורטוגלי? הוא לא ממש מסתיר את זה, אפילו שאף פעם לא אמר במפורש מי האויב שלו במלחמה הזאת. "אם אני יכול לדבר עם מספר 1? למה שאדבר עם מישהו אחר", ענה לאחר ששאלו אותו האם ידבר עם ואלדנו.

אבל קודם, בואו נעשה סדר.

ז'וזה מוריניו. "אני לא אוהב את המלחמות שלי בסתר" צילום: איי אף פי

בעיה חיצונית: ברצלונה

מוריניו הגיע לריאל מדריד לזכות בתארים. "בקורות החיים שלי אני לא רוצה שיהיה כתוב שאימנתי את ריאל מדריד", אמר, "אני רוצה שיהיה כתוב שזכיתי בתארים עם ריאל מדריד". הוא טוען כי השנה הראשונה תמיד תהיה פחות טובה מהשנה השנייה. "הקבוצות שלי תמיד טובות יותר אחרי שנה יחד", אמר. "לכן אני מצפה שבשנה הבאה נהיה יותר טובים".

את זה אמר עוד לפני שהקבוצה שלו הפסידה 1־0 לספורטינג גיחון בליגה (הפסד ליגה ביתי ראשון של מוריניו מאז 2002), ובעצם איבדה את הסיכויי לזכייה באליפות. ועדיין, יש למדריד סיכוי לזכות בליגת האלופות ובגביע הספרדי (בשני המקרים תהיה חייבת לנצח את ברצלונה - ככל הנראה). בעיה אחת חיצונית וקשה עומדת בפניו: ברצלונה - כנראה הקבוצה שמשחקת את הכדורגל הטוב בכל הזמנים. ישנן גם בעיות פנימיות: הוא לא ממש בנה את הקבוצה, המערכת המקצועית של ריאל מדריד לא אורגנית כמו של ברצלונה, והבוס הישיר שלו כביכול הוא ואלדנו, שפעם תיאר את הכדורגל של מוריניו כ"חרא שתלוי על מקל". ככה. במילים האלה.

"ריאל מדריד היא מועדון ענק", אמר מוריניו, "אבל המבנה שלה לא מתאים לגודל שלה".

מדריד פנתה למוריניו כדי שיבטיח משהו שלא קרה הרבה זמן לריאל - זכייה בתארים. אם הוא, מי שמתואר על ידי רבים כ"מאמן הטוב בעולם", לא יוכל לעשות זאת - האצבע המאשימה תכוון כלפי המערכת. והמערכת זה הנשיא פרס.

יש לציין שפרס נתן למוריניו כוח גדול יותר משקיבל כל מאמן אחר בהיסטוריה של ריאל מדריד. הוא אפילו קיבל קול משמעותי בשוק ההעברות השחקנים. לכן הובאו שחקנים שמוריניו היה מעוניין בהם - סמי חדרה, אנחל די מריה וריקרדו קרבאליו. השניים האחרונים, אגב, עובדים עם סוכנו של מוריניו, ג'ורג' מנדש (אחת הטענות היחידות של האופוזיציה למוריניו במדריד). גם מסוט אוזיל הובא באישורו של מוריניו, שלא היה כל כך בטוח בגרמני הבינלאומי אבל כעת הוא מרוצה ממנו.

פלורנטינו פרס. צריך להחליט - מוריניו או ואלדנו צילום: אי פי איי

מוריניו VS ואלדנו

אף שמוריניו קיבל את מי שרצה, הוא לא קיבל את כל מי שרצה - וזה כולל חלוץ חדש -מספר 9 לפי טעמו. ואלדנו והמערכת לא היו מוכנים לרכוש חלוץ כזה (בסוף קיבל מוריניו את עמנואל אדאביור בהשאלה) והביאו שחקנים שמוריניו לא רצה - סרחיו קנאלס ופדרו ליאון. שחקני מערכת. השניים לא ממש קיבלו הזדמנויות ממוריניו, שלפי העדויות גם לא ממש מנסה לתת להם הזדמנויות.

השבר הגדול נפתח בפעילות בשוק ההעברות. הוא המשיך בכך שמוריניו הרחיק את ואלדנו לחלוטין מהקבוצה. הוא לא יכול להופיע באימונים, אסור לו להיכנס לחדר ההלבשה, ואפילו למשחקים הוא לא מגיע עם הקבוצה אלא טס במטוס פרטי - בדרך כלל של הנשיא פרס. הנשיא פרס, מצדו, מתרשם לטובה ממוריניו. בפעם הראשונה לאחר שנים, הנשיא כמעט לא מודאג מהתנהלותם של האימונים ושל הקבוצה הבוגרת. אפילו לא כל כך משנה לו שקאקה וקארים בנזמה, שני שחקנים שהוא הביא בעצמו, לא ממש התחבבו על מוריניו (בנזמה, אגב, החל להבקיע בצרורות לאחר שמוריניו עבד איתו כמה חודשים טובים - ועדיין, ייתכן שיימכר לכל המרבה במחיר כדי להביא חלוץ שמוריניו באמת רוצה: פרננדו יורנטה מאתלטיק בילבאו).

מוריניו גם זוכה לתמיכה בהנהלה למרות דברי הביקורת, ונשיא הכבוד הנצחי, אלפרדו די סטפנו, מתח ביקורת על כל מי שמתנגד למוריניו. "מי שתוקף את מוריניו הוא קנאי משום שמוריניו הוא מאמן מוצלח".

הנתק כל כך גדול והמעמד של מוריניו כל כך חזק, שלפי הערכות ואלדנו יעזוב בקיץ. משהו שוואלדנו דחה על הסף. "יש לי מערכת יחסים קרובה עם פלורנטינו פרס", אמר לאחרונה. "אני מרגיש נוח ובטוח. הוא יודע בדיוק מה חברי המועדון רוצים".

שחקני ריאל מדריד. מוריניו צריך מהם לפחות ניצחון אחד על ברצלונה העונה צילום: רויטרס

התוכנית של ז'וזה

ואלדנו, חיה פוליטית, יודע לשרוד. הוא סופג את האש שמכוונת לפרס כל כך הרבה שנים - קשה להאמין שהוא יפוטר על ידי הנשיא. אבל במקרה של זכייה בתואר על ידי הקבוצה של מוריניו, כל תואר, ואלדנו עשוי לחפש לעצמו תפקיד חדש. ומה עם מוריניו? הוא מתכנן לזכות בתואר בריאל מדריד. הוא מעדיף לזכות בליגת האלופות. לפי עיתונאים פורטוגלים, הוא מתכנן לחזור לאנגליה - עדיף למנצ'סטר יונייטד - ואז לסיים את הקריירה עם זכייה באליפות אירופה או אליפות העולם עם נבחרת פורטוגל. ואם למדנו משהו ממוריניו זה שכשיש לו מטרה, הוא עומד בה.