מי תזכה באליפות הכלכלית?

בצעד מיוחד החליטה התאחדות הכדורגל בארגנטינה לקרוא לעונת הקלאוסורה שנפתחה בסוף השבוע על שמו ולזכרו של נסטור קירשנר, הנשיא לשעבר, שהלך לעולמו באוקטובר האחרון. אולם בכך לא מסתכמת ההשפעה העצומה שיש לבני הזוג קירשנר - הנשיא המנוח והנשיאה הנוכחית כריסטינה - על ליגת הכדורגל של המדינה.

לפני שנה וחצי החליטה ממשלתה של כריסטינה קירשנר בצעד שנוי במחלוקת ועמוס באינטרסים פוליטיים לבטל באופן חד־צדדי את הסכמי השידור שהיו לערוצי הכבלים ולהעביר את הזכויות לידי הערוצים הממלכתיים. במקביל לצעד זה, שזכה לכינוי futbol para todos ("כדורגל לכולם"), החלה הממשלה להעביר מדי שנה 600 מיליון פסו להתאחדות, סכום שחציו מחולק בין המועדונים וחציו משמש לכיסוי החובות העצומים שלהם - בעיקר להתאחדות עצמה. מאזני הקבוצות, שפורסמו בסוף 2010 לקראת העונה החדשה, היו למעשה הראשונים לשקף שנה שבה הרפורמה של הקירשנרים באה לידי ביטוי. האם זה עזר? כן ולא, כלומר - תלוי את מי שואלים.

אוהד ריבר פלייט. הקבוצה בחובות עצומים וללא שחקנים שאפשר למכור צילום: רויטרס

חובות זה בעיה

20 מועדוני הליגה הבכירה פותחים את העונה עם חובות כוללים של 1.12 מיליארד פסו (כ־300 מיליון דולר) - שיא של כל הזמנים, הגבוה ב־144 מיליון פסו מזה של השנה שעברה. הסיבה המרכזית לגידול בחוב היא שרוב המועדונים פשוט הוציאו ב־2010 הרבה יותר כסף מאשר בשנה שלפניה. את העלייה הזו מנמקים או מתרצים מנהלי הקבוצות בשתי סיבות מרכזיות: האינפלציה הכללית במשק הארגנטינאי - 25% בשנה האחרונה - והוצאות גדולות על שיפור תשתיות.

האם זה אומר שהכל גרוע? לא. בדיקת מאזני הקבוצות מגלה שלצד החוב הענק, ישנו גם גידול במספר המועדונים שסיימו את השנה האחרונה ברווח. אם את 2009 סיימו רק חמש קבוצות עם מאזן חיובי, הרי שבשנה האחרונה תשע קבוצות יכלו לרשום "פלוס" במאזן. ארבע מהן אף דיווחו כי הגידול בהכנסות מזכויות שידור הביא אותן להבראה כלכלית של ממש. עם זאת, רק לשתי קבוצות בליגה - לאנוס וגודוי קרוס - אין כלל חובות.

בכלל, אחת התופעות המעניינות שמאפיינות את הכדורגל הארגנטינאי בשנים האחרונות היא העובדה שדווקא קבוצות קטנות יחסית מצליחות לשמור על איזון תקציבי ולא פחות חשוב - גם להגיע להישגים. מתוך שבע האליפויות האחרונות, חמש הלכו למועדונים מסדר גודל בינוני עד קטן, כששלושה מתוכם - לאנוס, אסטודיאנטס דה לה־פלאטה וולס סארספילד - סיימו את השנה האחרונה ברווח. מנגד, כל חמש הגדולות המסורתיות של ארגנטינה - בוקה, ריבר, אינדפנדיאנטה, ראסינג וסן לורנצו - סובלות מחובות עצומים.

איך הקטנות עושות את זה? בראש ובראשונה, הן מקפידות למכור מדי שנה 2-3 שחקנים צעירים, בעיקר לאירופה  מספיק כדי להכניס קצת כסף לקופה, אבל לא יותר מדי כדי להימנע מפירוק המרקם של הקבוצה. המכירות האלה מתאפשרות במידה רבה הודות להשקעה גדלה והולכת במחלקות נוער מתקדמות, לעתים בסיוע של מועדונים מאירופה, שנהנים אחר כך מזכויות על כרטיסי השחקנים. בנוסף, נראה שגם לגידול בהכנסות מזכויות שידור יש חלק בשיפור הכלכלי. "אנחנו צועדים בכיוון הנכון לעבר הבראת המועדונים", ציינו לאחרונה בהתאחדות הארגנטינאית.

הקיסר אמר לא לשלם

עם כל הכבוד למצבם של מועדונים סימפטיים, חלון הראווה האמיתי למצבו של הכדורגל הארגנטיני מתמקד בשתי הגדולות של בואנוס איירס - ריבר פלייט ובוקה ג'וניורס. בצדה הצפוני של העיר, בשכונת נונייס המבוססת, האווירה מדכאת. נשיא ריבר פלייט ושחקן הקבוצה בעבר, דניאל פסארלה, המכונה "אל קייזר", נפגש לאחרונה עם השחקנים, ביקש מהם להיות סבלניים והודיע שלמועדון יש העונה רק מטרה אחת. ולא, לא מדובר בזכייה בתואר, אלא במה שהוא כינה "אליפות כלכלית". במקרה של אנשי ריבר - שעדיין מכונים "לוס מיז'ונריוס" (המיליונרים), זכר לימים רחוקים שבהם המועדון שפך הון על הבאת שחקנים - אפילו הישרדות כלכלית לא תהיה משימה פשוטה.

קצת כמו המלחמות בברצלונה בין ההנהלה הנוכחית לזו קודמת, גם בריבר מנסים הבוסים החדשים להתמודד עם ירושה כלכלית לא נעימה. פסארלה, שהחליף לפני כשנה את מי שכיהן כנשיא במשך שמונה שנים - חוסה מאריה אגילאר - עסוק בחודשים האחרונים בעיקר בכיבוי שריפות. לטענת פסארלה ואנשיו, הם הצליחו לצמצם את מנגנון ההוצאות הבזבזני של המועדון ומאמינים "שבסוף 2011 או תחילת 2012" הנתונים ייראו טוב יותר.

אולם למרות האופטימיות, המצב קשה. את 2010 סיימה ריבר עם התחייבויות בסכום של 220 מיליון פסו וגירעון תפעולי של 80 מיליון פסו, ומקורביו של פסארלה עוד טוענים שזה היה המאזן הראשון זה שנים שלא זויף על ידי ההנהלה.

מה עושים? דבר ראשון, מגרדים כסף מהיכן שרק אפשר. חוזה עם קוקה־קולה (1.85 מיליון דולר לשנתיים); השכרת אצטדיון המונומנטל להופעות רוק (3 מיליון דולר בשנה); הסכם חסות עם יצרנית כלי מתכת ברזילאית (עוד חצי מיליון דולר); ועדיין צריך לסגור חוזה עם אדידס, שמספקת למועדון את הציוד הספורטיבי.

כל זה טוב ויפה, אבל הבעיה המרכזית היא הקריסה בהכנסה המשמעותית של המועדון - מכירת שחקנים. אם ב־2009 נכנסו לקופת המועדון כמעט 26 מיליון פסו ממכירת כוכבים לאירופה, בשנה האחרונה דובר על מעט יותר מ־3 מיליון. נתון פשוט עלוב למועדון בסדר גודל הזה. בקרוב אמורים להיכנס לקופה עוד 4.5 מיליון יורו ממכירתו של דייגו "אל אנאנו" (הגמד) בואננוטה למלאגה, וחלק מהאוהדים פנטזו שעם הכסף הזה ריבר תחזיר הביתה את הבן האובד אנדרס ד'אלסנדרו. אלא שעם חובות של 125 מיליון פסו רק לטווח קצר, בהם 30 מיליון לשחקנים עצמם, לריבר פשוט אין כסף כדי להביא שחקנים.

במצב שכזה - ההכנסות מזכויות שידור יהיו השנה קריטיות עבור הקבוצה. ריבר, כמו בוקה, מקבלת 30 מיליון פסו בעונה, ובנונייס בונים גם על קרן הנאמנות של המועדון שאמורה להזרים לה בחודש מרץ קצת חמצן בדמות 10-20 מיליון פסו. לזכותו של פסארלה ייאמר שהוא לא מנסה לייפות את המצב ובפגישה עם השחקנים הוא ביקש: "אתם צריכים להבין אותנו. המצב מורכב, ואנחנו חייבים לשים את המצב הכלכלי שלנו אפילו לפני התענוג שבניצחון" .

בוקה ג'וניורס. מסתמכת על מכירת שחקנים ומותג חזק צילום: איי פי

בבוקה רגועים

מהצד השני של בואנוס איירס, בשכונת הבוקה, האווירה אופטימית. הקבוצה אמנם סוחבת עדיין חוב לא מבוטל של כמעט 100 מיליון פסו, אבל המעבר מהפסד של 3 מיליון דולר ב־2009 לעודף תקציבי של מיליון דולר בשנה האחרונה נותן לנשיא חורחה אמאל סיבות להיות אופטימי לקראת הבחירות לנשיאות שיתקיימו בסוף השנה.

איך בוקה עושה את זה? ראשית, מכירת שחקנים, כמו למשל רודריגו פלאסיו שעבר לפני שנה לגנואה האיטלקית תמורת 7 מיליון יורו. העובדה הזו אפשרה להחתים בפגרה כמה שחקנים מצוינים. שנית, נראה שבבוקה יודעים למנף טוב יותר את עוצמת המותג שלהם. לאחרונה הם חתמו עם נייקי על הסכם חסות בשווי 30 מיליון דולר לארבע שנים, וגם אלפי התיירים שמגיעים מדי שבועיים לאצטדיון, לנים במלונות ששייכים למועדון ומוציאים אלפי דולרים על כרטיסים ומזכרות, הם מקור הכנסה חשוב.

האם השיפור הכלכלי יעזור לבוקה לקחת אליפות נוספת או ששוב, כמו בשנים האחרונות, תהיה זו אחת הקטנות שתחגוג? ביוני נקבל תשובות.