אזהרת הרווח של עולם הכדורגל

שתי ידיעות קטנות מהימים האחרונים מלמדות עד כמה חמור מצבה של ולנסיה, ועוד מדובר דווקא בשתי בשורות טובות: הראשונה, בית המשפט הספרדי חייב את אחת מנותנות החסות העיקריות של הקבוצה לשלם למועדון 5 מיליון יורו בגין הפרת חוזה. השנייה היא שבשבועיים האחרונים רכשו אוהדי הכתומים עשרות אלפי מניות של המועדון, בשווי כולל של קרוב ל־2.5 מיליון יורו.

אז איפה המצב הכלכלי הגרוע, ובכלל - מהם כבר 7.5 מיליון יורו עבור קבוצה שלפני פחות מעשור היתה סגנית אלופת אירופה ונכללה עד לפני כשנתיים ברשימת 20 המועדונים העשירים בעולם? התשובה, כמו שניסח אותה השבוע בפשטות אחד הטוקבקיסטים, היא - שכשאתה קבצן, גם כמה מטבעות הם הרבה כסף; ומה לעשות שוולנסיה, אחד המועדונים המפוארים בספרד, פושטת בימים אלה יד, בניסיון כמעט נואש שלא להיהפך לפושטת רגל.

המשבר השאיר חובות

קצת רקע: בתחילת 2009, על רקע המשבר הכלכלי העולמי שפגע באופן קשה במיוחד בספרד, הגיעה ולנסיה לסף פשיטת רגל עם חובות של 547 מיליון יורו. במסגרת תוכנית ההבראה שנכפתה על המועדון בוצעה הגדלת הון, כלומר הוגדלה כמות המניות הרשומות, וזאת במטרה למכור אותן בהמשך לאוהדים וכך לגייס 92 מיליון יורו לטובת החזר חובות. כך קיוו בוולנסיה להשיג מטרה כפולה: גם להזרים לקופה מזומן וגם להעביר את הבעלות הכלכלית על המועדון לידי האוהדים. אלא שהמהלך הצליח רק בצורה חלקית והמועדון גייס רק חלק מהסכום. כדי להציל את הקבוצה, הוקמה קרן מיוחדת - ולנסיה CF - שרכשה את שאר ניירות הערך ואשר שולטת מאז בפועל במועדון.

בקרן היו שמחים להפוך כבר מזמן את הניירות שברשותם לכסף מזומן, אבל הם יודעים שבשל מצבה של הקבוצה, אין כרגע סיכוי שרשות ניירות הערך הספרדית, ה־CNMV, תאשר לה למכור את כלל המניות לציבור. לפיכך, נאלצה הקרן להסתפק במכירת כמות מצומצמת של מניות - עד לתקרה של 2.5 מיליון יורו - שלא דורשת את אישור הרשות. גם כך, למרות הכמות המוגבלת, מחויב הבנק שמנהל את העסקה לפרסם לטובת הרוכשים מעין תשקיף בנוגע לסיכוני השקעה באותם ניירות, והמסמך הזה, שהוכן על ידי חברת הייעוץ דלויט, מאפשר הצצה מעניינת לתוך ולנסיה עצמה, ובאופן רחב יותר - הוא מאפשר לבחון את האפשרות להנפיק קבוצות כדורגל בבורסה.

במה שנוגע לכתומים, מזהירים בדלויט מפני אפשרות לנפילת ערכם של ניירות הערך (שמחירם נקבע באופן מלאכותי ולא על פי היצע וביקוש), מפני ביטול אפשרי של הגדלת ההון על ידי בית המשפט ומפני מצבם הבעייתי של נכסי הנדל"ן של המועדון, ואפילו מציינים שם שוולנסיה לא חילקה עד היום דיבידנדים למשקיעים.

מלבד זאת, הדו"ח מונה רשימה ארוכה של גורמים שמשפיעים באופן ישיר על ההכנסות של מועדון כדורגל, ועשויים לעניין כמעט כל קבוצה גדולה בעולם. בין השאר, מזהיר הדו"ח מפני התלות בהכנסות מזכויות השידור, מספונסרים שמתחלפים ומשוק הנדל"ן הבעייתי באירופה, וגם מוסיף את הסיכון שבחילופי בעלים במועדון, ואפילו מירידה בהישגים הספורטיביים שיכולה לפגוע בהכנסות. אבל ההערה הכי מעניינת בדו"ח נוגעת לסיכון "בענף שבו פועלת ולנסיה", כלומר - בכדורגל. בדו"ח מציינים אפשרות לירידה כללית בפופולריות של המשחק, "שעלולה לגרום לירידה בהכנסות", כאילו שמדובר באיזה נדל"ן בבולגריה.

חואן מאטה מוולנסיה. המועדון מוכר נכסיו כדי למחוק חובות אדירים צילום: אי אף פי

קפצו מעל לפופיק

לוולנסיה, ששוכנת על חופה המזרחי של ספרד, יש כמעט הכל: אוהדים נאמנים, עיר גדולה ותומכת, מסורת של כדורגל משובח. יש לה רק בעיה אחת, יותר נכון שתיים - קוראים להן ברצלונה וריאל מדריד. כמעט בכל פרמטר ולנסיה מזדנבת הרחק מאחורי שתי הגדולות: היא העיר השלישית בגודלה בספרד, היא שלישית מבחינת התארים, היא שלישית אפילו מבחינת שיעור האהדה. אבל הבעיה היא לא בהכרח במיקום, אלא בפער העצום משתי הגדולות. כך, לדוגמה, מול 13 התארים המקומיים של ולנסיה - שש אליפויות ושבעה גביעים - ברצלונה מציגה 45, וריאל 48.

כשפורטים את ההבדלים הללו לכסף, הקריסה של ולנסיה מתחילה להתבהר. ב־2010 העריכו ב"פורבס" את השווי של הבלאנקוס ב־1.3 מיליארד דולר, ואת זה של הבלאוגראנה במיליארד דולר. מנגד, הכתומים של ולנסיה, שב־2008 עוד הופיעו ברשימה עם הערכת שווי של רבע מיליארד דולר, חנוקים בחובות, שנאמדים ב־400 מיליון יורו. בדו"ח של דלויט סיכמו זאת בצורה קולעת ועגומה: "נכון לעכשיו, אין למועדון הכדורגל של ולנסיה שום ערך כלכלי".

בנקודה הזו טמון אחד המפתחות להבנת המשבר הנוכחי: כל זמן שהעטלפים מוולנסיה יודעים את מקומם - כלומר להשתרך מאחורי ריאל ובארסה, ולקטוף איזה גביע פה ושם - אז הכל בסדר. הבעיה מתחילה כשהם מנסים להפסיק להיות ראש לשועלים ומבקשים להצטרף למועדון הסגור של שתי האריות. ולנסיה, כדאי לזכור, היא היחידה שהצליחה בעשור האחרון לאיים ולו במעט על הדואופול של שתי הגדולות, עם שתי אליפויות - ב־2002 וב־2004. את מחיר הניסיון הזה משלמים בוולנסיה עד היום.

מסתבכים סדרתיים

אם מחפשים סמל מוחשי אחד לקריסה הזו, הרי שמדובר בנואו מסטאייה - אצטדיון אולטרה מודרני, בעל קיבולת של 75 אלף מושבים, שאמור היה להחליף את מגרשה הנוכחי של הקבוצה. בניית האצטדיון, שהחלה ב־2007 ושעלות הקמתו נאמדה ב־270 מיליון דולר, נועדה להציב את ולנסיה בשורה הראשונה של המועדונים בעולם ולספק את דרישת האוהדים, שכ־20 אלף מהם נמצאים זה שנים ברשימת המתנה לקבלת מנוי שנתי למשחקי הבית. התפוצצות בועת הנדל"ן בספרד הרסה את התוכניות. החובות לחברות שמקימות את הפרויקט זינקו, ובפברואר 2009 -שנה ומשהו לפני הפתיחה המתוכננת -נעצרה הבנייה. כיום עומד באתר שלד של מה שאמור היה להיות אצטדיון מפואר, וב"מארקה" מדווחים שלמבנה כבר נגרמו נזקים בלתי הפיכים.

מעניין לציין שלא מדובר בפעם הראשונה שבה הניסיון לאיים על שתי הגדולות, יחד עם השקעה באצטדיון, מסתיים בצרות כלכליות. בשנות הארבעים היתה לוולנסיה קבוצה גדולה, שזכתה בשלוש אליפויות ובשני גביעים, ושסגנון המשחק המוחץ שלה זכה לכינוי "ההתקפה החשמלית". אולם בזמן שריאל היתה הקבוצה של החנריליסמו פרנקו, על כל הפינוקים המשתמעים מכך, וברצלונה היתה הקבוצה של "כל מי שנגד מדריד", ולנסיה נפלה בין הכיסאות. ההישגים המרשימים אילצו את מנהלי המועדון להחליט על הכפלת תפוסת האצטדיון, אבל ההשקעה התבררה כגדולה על המועדון, והתוצאה: משבר כלכלי שהרחיק ממנה את התארים לשנים ארוכות. כמה עשורים אחרי, עוד צרות. שוב קבוצה נהדרת (עם מאריו "אל מטאדור" קמפס בחוד ההתקפה), שוב גביעים, שוב שיפוצים באצטדיון -הפעם לקראת מונדיאל 82' -ושוב הסתבכות כלכלית שנגמרה בירידת ליגה.

ועכשיו פעם נוספת: ההצלחות חסרות התקדים של תחילת שנות האלפיים -שתי אליפויות ושני גמרי ליגת אלופות -גרמו לוולנסיה להרגיש שהיא שייכת למועדון של הגדולות. אלא שלא היו לה לא העומק הפיננסי ולא האיכות הניהולית כדי להיהפך לקבוצה גדולה באמת. שורה של רכישות כושלות, בצירוף ניהול שערורייתי, ההשקעה באצטדיון והאפליה הנמשכת לעומת בארסה וריאל בהכנסות מזכויות שידור, שחקה את הקופה של ולנסיה. המשבר הכלכלי רק הגיע כדי לתקוע את המסמר האחרון. מאז נפטרים בקבוצה מכל מה שהם יכולים, לרבות נכסי נדל"ן, מניות, וכמובן שני האסים של הקבוצה -דויד ויאה ודויד סילבה -שנמכרו בקיץ האחרון בסכום כולל של 77 מיליון יורו.

ומה הלאה? מבחינה ספורטיבית, הקבוצה שומרת על המסורת, עם מקום רביעי בליגה והעפלה לשמינית גמר ליגת האלופות, אבל במועדון יודעים שבלי תפנית כלכלית, ולנסיה לא תשרוד. "המועדון היה על סף היעלמות בשנה שעברה", הודה לאחרונה סגן הנשיא חבייר גומס, "והמצב הכלכלי הנוכחי עדין ביותר". הנשיא מנואל יורנטה סיכם: "המועדון הוא לא אליס בארץ הפלאות. אם נצטרך ללכת לכינוס נכסים, אעשה זאת בלי למצמץ".