איך קרסה ולנסיה?
ב־2004 היתה ולנסיה אלטרנטיבה לברצלונה ולריאל מדריד וישבה על מכרה זהב נדל"ני. ואז התפוצצה הבועה, המועדון התנהל בדרך מבזה והחובות נערמו. בקיץ הקרוב: מכירת חיסול של השחקנים
חואן באוטיסטה סולר, קבלן ספרדי, רכש את ולנסיה ב־2004 כדי לעשות כסף קל. באותה שנה זינקו מחירי הבתים במזרח ספרד ב־20% ושנה אחר כך הודיע סולר שימכור את מגרשי האימונים של המועדון תמורת 100 מיליון יורו. הוא כינה את היוזמה "פלוטאסו", המונח בסלנג הספרדי לכסף קל.
שוער ולנסיה, לאחר ההפסד לנומאנסיה צילום: רויטרס "אל תפנה אנרגיות לעשות תוכניות לעתיד ורוד לעולם שנועדות להציל את מה שנשאר מהעולם הישן", אמר ווינסטון צ'רצ'יל. הוא אמנם לא התכוון לולנסיה אבל זה בדיוק מה שקרה למועדון הספרדי.
עוד הפסד. למועדון נותרו שני איצטדיונים - אחד שאי אפשר למכור, ואחר שאי אפשר לסיים את העבודה בו צילום: איי פי
בספטמבר האחרון נטש סולר את הקבוצה לפני שמימש את תוכניתו.
שוער ולנסיה, לאחר ההפסד לנומאנסיה צילום: רויטרס בעיר שלחוף הים התיכון עצרו את הבנייה של האצטדיון החדש "מאסטייה החדש". הוא אמור היה להכיל 75 אלף מקומות אבל למועדון אין די כסף להמשיך בבנייתו. למועדון גם אין כסף לשלם בחודשים האחרונים את המשכורות של שחקניו - שחלקם היו אלופי אירופה עם ספרד בקיץ ואת העונה הנוכחית החלו בתצוגות כדורגל נהדרות.
והמצב יהיה הרבה יותר גרוע לפני שיהיה יותר טוב.
הפרעושים מקפצים
"כל מה שכלב רזה עושה זה למשוך פרעושים", אומרים הספרדים. ולנסיה היא כלב רזה במיוחד והפרעושים, קבוצות יריבות מספרד ומחו"ל, מתכוננים לעקוץ. ולנסיה תאבד ככל הנראה את כל כוכביה הגדולים - דויד ויאה, דויד סילבה, ראול אלביול, קרלוס מארצ'נה, חואן מאטה, חוואקין, רנאן, מנואל פרננדש ומי לא - וכנראה במחירים מגוחכים. פשוט אין לה כסף לשמור אותם במועדון.
"ולנסיה לא היתה אמורה להיות כלב רזה", אומר סיד לואו, כתב כדורגל אנגלי בספרד. "בין 2000 ל־2004 השתתפה ולנסיה בשני גמרים של ליגת האלופות, זכתה בשתי אליפויות ובגביע אופ"א אחד ושיחקה כדורגל שלרוב עורר קנאה ברחבי אירופה".
ואז מה קרה?
"ואז הגיע חואן באוטיסטה סולר".
סולר הפך את המערכת על ראשה. חמישה מנהלים ספורטיבים באו והלכו, שלושה מנכ"לים הוחלפו, שלושה רופאי קבוצה עברו במועדון, שבינתיים הסתבך משפטית עם ספקים, עם נותני חסות ואפילו עם הקפטן, דויד אלבלדה (שלקח את הקבוצה לבית המשפט בגלל הפרת חוזה).
בארבע השנים האלו גדל החוב של הקבוצה מ־125 מיליון יורו ל־400 מיליון יורו. שחקנים הזויים, כולל שחקן פורנו חובב, נרכשו במאות מיליוני יורו וכמעט 30 מיליון יורו נזרקו על מאמנים ופיצויים. כמה מהמאמנים היו מצוינים אבל לא היה בוולנסיה מישהו חכם דיו כדי לשמור עליהם.
עוד הפסד. למועדון נותרו שני איצטדיונים - אחד שאי אפשר למכור, ואחר שאי אפשר לסיים את העבודה בו צילום: איי פי אבל תמיד עמדה ברקע ההבטחה לפלוטאסו - הכסף הקל שהיה אמור להגיע ממכירת מאסטייה ומפיתוח נדל"ני של הקבוצה. "בספרד יקנאו בנו", אמר סולר. אבל אז התפוצצה בועת הנדל"ן בספרד - 3 מיליון מאזרחי המדינה איבדו את עבודתם, 2 מיליון בתים חדשים נותרו ריקים ועשרות אלפי פרויקטים הופסקו באמצע.
מועדוני הכדורגל נותרו חייבים יותר מ־605 מיליון יורו למס הכנסה ועוד 3 מיליארד יורו לבנקים ולספקים. ולנסיה נותרה בחובות של 789 מיליון יורו - 439 מיליון יורו למס הכנסה, לבנקים ולגופים אחרים, ועוד 350 מיליון יורו עלות בניית האצטדיון.
בקיץ שעבר נאלץ סולר לעזוב. המועדון נשאר עם שני אצטדיונים, אחד שהוא אינו יכול למכור ואחד שהוא אינו יכול להרשות לעצמו לסיים את העבודה בו. נוסף על כך יש לקבוצה עוד שני מגרשי אימונים ברמה נמוכה.
הספונסרים נוטשים
מאז "עזיבתו", לוולנסיה היו ארבעה נשיאים חדשים. אוגוסטין מוררה, איש קש של סולר, ואז הגיע חברו של סולר חואן וילאנוחה, שהביא למשבר הגדול של חברת טלפוניקה הספרדית וכשל בניסיונו להיבחר לנשיאות ריאל מדריד (מה שלא מנע ממנו להכריז: "הגורל שלי זה להיות נשיא ולנסיה"). וילאנוחה הבטיח שינויים רבים אבל לא קיים כלום ועזב לאחר שבועיים שבהם ניהל את המועדון בצורה שערורייתית. עבור הג'וב קיבל 10 מיליון יורו.
אחריו הגיע למועדון ויסנטה סוריאנו, בעלים של כ־10% מוולנסיה, והבטיח לרכוש את המניות של סולר ב־71 מיליון יורו ולמכור את המאסטייה ב־300 מיליון יורו. הוא לא הצליח לעשות את שני הדברים.
חוסר היציבות הפך לבדיחה של ממש. אונאיי אמרי, המאמן הצעיר והמוכשר של ולנסיה, עבד תחת שישה מנהלים ספורטיביים בשלושת השבועות הראשונים שלו כמאמן הקבוצה.
בינתיים החליטו ספונסריות ושותפים לברוח מהכלב מוכה הפרעושים הזה. נייקי, ספונסרית הלבוש, נטשה, וגם נותנת החסות הראשית, העיר ולנסיה (החברה לקידום העיר ולנסיה - Valencia Experience).
הכספים הבטוחים היחידים שיש לונלסיה הם מהסכם מכירת זכויות שידור עם חברת מדיהפרו (214 מיליון יורו עד 2014), הסכם חסות ראשי עם חברת Unibet (תמורת 5.5 מיליון יורו בשנה עד 2011 לפחות) והסכם עם קאפה, חברת ההלבשה האיטלקית (5.5 מיליון יורו בשנה עד 2011 לפחות).
אבל לא די באלה. הקבוצה חייבת 14 מיליון יורו לברטולין, חברת הבנייה שאמורה לבנות את אצטדיון "מאסטייה החדש", ועוד כ־15 מיליון יורו לשחקנים. לבנק בנקאחה חייבת ולנסיה עוד 240 מיליון יורו.
הבנק השתלט בעצם על המועדון ומינה את חאבייר גומס ליו"ר במקומו של סוריאנו. סולר עדיין מחזיק ברוב המניות אבל בעצם החלו כבר הליכי הפירוק של המועדון. כלל לא ברור אם התהליך יכול לפתור את הבעיות הכספיות האדירות של המועדון בלי להוריד אותו לליגות נמוכות יותר.
הפרעושים, הם יודעים
גומס, שבעצם פועל כמפרק, כבר החל במכירה פומבית של השחקנים המובילים של הקבוצה. הוא הציע את דויד ויאה למנצ'סטר סיטי ולריאל מדריד (התקווה היא לגייס לפחות 30 מיליון יורו ממכירת החלוץ), ומגשש אצל חצי מקבוצות אירופה באשר לאפשרות של מכירת דויד סילבה (תג מחיר: 20 מיליון יורו). אבל הפרעושים לא יתפתו כנראה לקנות שחקנים במחיר שיא.
כרגע אין קונה למועדון בסביבה או באופק. לכן סביר להניח שאת הקבוצה בשחור־לבן - או לפחות שלד של מה שהיה פעם קבוצת פאר - תראו בשנה הבאה לא בליגת האלופות ולא בליגת אירופה (גביע אופ"א), ואולי גם לא בליגה הבכירה בספרד.
לכלב הרזה אין מה לאכול אבל זה לא אומר שהפרעושים כבר שבעים.
