הישראליות גילו את השוק
מכבי חיפה הכניסה סכום שיא של 21 מיליון שקל ממכירת שחקנים בקיץ. האם בעקבות כך יותר ויותר קבוצות בישראל יתחילו לראות בשוק העברות השחקנים כמקור ההכנסה העיקרי?
ינואר הוא החודש שבו מאמני כדורגל מתפקדים כאינסטלטורים. הם צריכים למצוא דרך לפתוח סתימות, להחליף גומיות, לנקות צנרת והכל מבלי לשבור קיר או לעשות נזק למבנה שהם עצמם, בדרך כלל, הרכיבו בקיץ. האתגר הוא למצוא את השחקן המתאים ולשים אותו במקום המתאים והצלחה במשימה הזו תגרום לקבוצה לזרום כמו מים. כישלון, וייתכן שאינסטלטור אחר יבוא להחליף את האינסטלציה בקיץ. אבל מספיק עם המטפורות.
ינואר הוא חודש העברות השחקנים באירופה כולה וכמובן גם בישראל. זה הזמן של כל מאמן וכל מנכ"ל לעבוד קשה כדי להביא את השחקן הנכון למקום הנכון. ישנם כמה שיקולים חשובים בהחלטה אם לצרף שחקן זה או אחר. ישנו השיקול המקצועי וגם השיקול הכלכלי. ולכן ינואר הוא הנקודה בעונה שבה קבוצות בוחנות את עצמן מקצועית וכלכלית. או כפי שבכיר בכדורגל הישראלי אומר: "ההנהלות צריכות להבין לאן פני הקבוצה שלהן מועדות ואפשר להתחיל כבר לקבל זווית ראייה טובה לגבי השנה הבאה".
סכום שמשנה דעות
בשנה האחרונה חלה ירידה בפעילות שוק העברות השחקנים בישראל — כמו בשוק ההעברות האירופי (ירידה של 40% בקיץ האחרון). הסיבות לכך רבות אבל בעיקר קשורות לכך שארקדי גאידמק, שהיה נותן צ'ק פתוח למאמניו, נעלם מהסצנה. במקביל חל שינוי בחלק מהנהלות הקבוצות, שהבינו כי פעולות מוצלחות בשוק העברות השחקנים עשויות להפוך את הקבוצה שלהן לעשירה יותר.
יענקל'ה שחר, הבעלים של מכבי חיפה, קיבל לא פעם ולא פעמיים את תואר "הבוס המושלם" של הכדורגל הישראלי. כנראה שגם בשוק העברות השחקנים הוא מצדיק את השם. הקיץ הוא רשם שיא הכנסות ממכירת שחקנים של קבוצה ישראלית.
בירם כיאל נמכר לסלטיק הסקוטית עבור 10 מיליון שקל, שלומי ארבייטמן נמכר לגנט הבלגית עבור 5.5 מיליון שקל וג'ורג' טשיירה נמכר ב־5.5 מיליון שקל לציריך השוויצרית. בסך הכל הכניסה מכבי חיפה 21 מיליון שקל משוק העברות השחקנים בלבד. זה סכום שמכסה את רוב התקציב של חיפה שעומד על כ־35 מיליון שקל. גורם בכיר במועדון מהכרמל סיפר השבוע כי לפי הערכות שנעשו עם רואי החשבון של המועדון, הרווח הנקי לאחר חישוב ההשקעות בשלושת השחקנים שנמכרו עומד על 16 מיליון שקל.
סכום זה כה גדול שהוא משפיע לא רק על מכבי חיפה. הוא, לפי גורמים בכדורגל הישראלי, גם משפיע על קבוצות כדורגל ישראליות אחרות. לא רק במובן שמכבי חיפה יכולה להוציא עכשיו יותר כסף על רכישת שחקנים מקומיים אלא גם מבחינה רעיונית. בהנהלות כבר מדברים על הסכום הזה כאחד מגורמי השכנוע להשקעה בכדורגל.
סכום הצלה
שוק העברות השחקנים מהווה לליגות בינוניות וקטנות מקור הכנסה שמאפשר לקבוצות להתחרות גם בתחרויות האירופיות. פורטו, ליון ואייאקס, ענקיות אירופיות, ביססו הרבה מהמודל הכלכלי שלהן על הצלחה בשוק העברות השחקנים — שאת הנוסחה להצלחה בו מצליחים להבין לאט אבל בטוח. בבית"ר ירושלים השתמשו בשוק הזה כחבל הצלה.
היו"ר של בית"ר ירושלים איציק קורנפיין היה חייב למכור שחקנים כדי לעמוד בהתחייבויות של המועדון. וכך החליט למכור את ברק יצחקי למכבי תל אביב ב־8 מיליון שקל — ותודה למיטשל "ארקדי גאידמק החדש" גולדהאר. ההצלחה במכירת יצחקי נבעה גם מתחרות עליו מצד הפועל תל אביב ומכבי חיפה, שדחפו את מכבי להוציא את הסכום הנ"ל.
בית"ר הכניסה מיליון שקל נוספים ממכירת טוטו תמוז להפועל תל אביב — ותודה למישל פלאטיני, ששינוי שיטת ההעפלה לליגת האלופות אפשרה להפועל תל אביב להגיע לשלב הבתים רווי הכסף. מכירתו של עידן ורד למכבי חיפה העלתה ב־4 מיליון שקל את הסכום שקיבלה בית"ר ירושלים בשוק ההעברות ל־13 מיליון שקל.
מכבי תל אביב סייעה גם לבני יהודה להכניס 6 מיליון שקל משוק העברות השחקנים על ידי רכישת אלירן עטר (80% מכרטיסו) ב־6 מיליון שקל. היא מימנה את הרכישה הזאת בעיקר על ידי מכירת של עמנואל מאיוקה לברן השוויצרית עבור 5.5 מיליון שקל.
מכבי נתניה היא הקבוצה החמישית הכי מכניסה משוק העברות השחקנים בקיץ הזה — 2 מיליון שקל. מיליון שקל על מכירתו של ביוואן פרנסמן להפועל תל אביב ומיליון נוסף על האחוזים הנותרים של איתי שכטר שנמכרו הקיץ להפועל. אגב, הפועל אמורה להיות אחת הקבוצות המכניסות ביותר ממכירת שחקנים אם תצליח לנצל את הקמפיין שלה בליגת האלופות כחלון ראווה לשחקניה.
אדוני, אני רק השאלה
בשנות התשעים השאלות שחקנים היו נדבך חשוב מהכנסות של קבוצות בכדורגל הישראלי. קבוצות כמעט לא מכרו שחקנים, ולכן ההכנסה שלהן בשוק ההעברות היתה בעיקר מהשאלות שחקנים ליריבות.
בשנים האחרונות קבוצות הרבה יותר קנאיות לשחקנים המוכשרים שלהן ומעניקות להם חוזים ארוכים ולעתים דרקוניים. שני הדברים הללו הורידו משמעותית את ההכנסות מהשאלות שחקנים. הקנאות על השחקנים המוכשרים, והחוזים ארוכי הטווח והדרקוניים, הורידו משמעותית את כל נושא ההשאלות מקבוצות לקבוצות.
ארבע הגדולות, ששולטות משמעותית בשוק השאלות השחקנים, שומרות את האיכות לעצמן, ואם שחקן מוגדר רק כפוטנציאל וצריך זמן משחק, הוא נשלח להשאלה — בדרך כלל לליגה הלאומית. בדרך כלל ללא תמורה.
עם זאת, גם בהשאלת שחקן אפשר להרוויח מעט — לפחות סכום שיכסה משכורת של אפסנאי.
מכבי חיפה, לדוגמה, מקבלת 40 אלף שקל מהפועל חיפה על השאלת החלוץ עדן בן בסט. השוער גד עמוס הושאל לעכו במחיר של 10,000 שקל, ועוד 10,000 שקל מגיעים מהשאלתו של הבלם הצעיר מור דהן להפועל אשקלון. בסך הכל 60 אלף שקל.
לפי הנתונים, זה בערך הסכום הממוצע שמקבלות קבוצות על ידי השאלת שחקניהן לקבוצות אחרות.
אגב, הסכומים קטנים אף שיש כמה קבוצות שמשאילות לא מעט שחקנים – אבל בעיקר בשביל שהצעירים יקבלו זמן משחק ופחות בשביל הכסף. הפועל תל אביב משאילה 15 שחקנים לקבוצות שונות, מכבי תל אביב 14, הפועל חיפה 13 (כמו אשדוד), הפועל באר שבע 12 ומכבי חיפה 11.
מ.ס אשדוד היא המצטיינת בהשאלת שחקנים ומכניסה סכום של כ־600 אלף שקל מהשאלות שחקנים. עם זאת, עיקר הכסף מגיע מההשאלה של דוד רביבו להפועל באר שבע לשנתיים בסכום של חצי מיליון שקל. בנוסף, הושאלו אדיר טובול (להפועל אשקלון) וכריסטיאן גונסאלס (לבית"ר ירושלים) — שחקנים בוגרים ששווים הרבה כסף.
לבנות על זה?
בקבוצה של ג'קי בן זקן טוענים כי בזכות האקדמיה שנבנתה והשקעה גדולה יותר בנוער — הסכום מהעברות שחקנים והשאלתם יעלה בקרוב מאוד ואפשר יהיה לבנות תקציב שלם ממכירת שחקנים. האם הליגה הישראלית (השישית בטיבה באירופה, לא?) יכולה לבנות על כך שתהפוך למייצאת שחקנים לאירופה? האם קבוצות יוכלו לבנות תקציבים שלמים ממכירת שחקן או שניים? לא בטוח. גם בגלל חולשת היורו והדולר וגם בגלל הפייר פליי הפיננסי וחוקים נוספים כגון "חוק וובסטר" אפילו מייצאות השחקנים המשובחות ביותר הבינו שאסור ממש לבנות על כך. ולכן הן מזרימות כסף רב יותר לנוער — השקעה שאפשר אחר כך להשיג בזכותה שחקנים מוצלחים או נכסים מוצלחים. בקיצור, את הכסף שמקבלים משוק ההעברות צריך להשקיע במחלקות הנוער — השקעה שבניגוד למשכורות שחקנים, עשויה להחזיר את עצמה.