ליגת תל אביב הפתוחה

כשבית"ר ירושלים הצהירה על כוונתה למכור את החלוץ ברק יצחקי במיליון וחצי דולר, היו"ר איציק קורנפיין התקשה להאמין שמישהו ישלם לו את הסכום הזה. הוא קבע את הסכום הזה כי בשוק העברות השחקנים נהוג לקבוע תגי מחיר גבוהים, כמעט לא ריאליים. אבל פתאום הגיע מישהו היישר מקנדה, חמוש במשקפיים ובתלתלים של שנות השמונים ונחוש מאי פעם לפזר את כל משאביו על השחקן הישראלי: מיטשל גולדהאר, הבעלים של מכבי תל אביב.

גולדהאר, שרכש את המועדון כבר בעונה שעברה, בחר באסטרטגיית "בהתחלה אני רק אסתכל מבחוץ", כאשר בפגרת החורף האחרונה, בעוד יריבותיה של מכבי בצמרת התחזקו מאוד, נאלץ אבי נמני להסתדר עם מה שהיה לו. כשהאוהדים בשער 11 הבהירו לבעלים — בשיחות ובשירים ביציעים — שכאן זה לא סמארטסנטרס, אלא ליגת הקצוץ דק של אבי לוזון — הוא הקשיב. "גולדהאר הבין לאחרונה שכדי להותיר חותם בכדורגל המקומי, הוא חייב להביא שחקנים ברמה הרבה יותר גבוהה ממה שהיה פה", אומר ל"כלכליסט" גורם בכיר במכבי, ומספר על הרגע שבו החליט הבעלים הקנדי על השדרוג הגדול בסגל. "הדרבי האחרון שהפסדנו היה נקודת המפנה שבה גולדהאר הבין שצריך להכניס את היד לכיס כדי להביא לפה דם חדש. אבל אני חייב להיות הוגן ולומר שהתוכניות העסקיות שלו, שהוזכרו בפנינו, כבר התייחסו להשקעה הזאת בעבר".

כאשררונן קצב, סוכנו של יצחקי, נפגש עם ראשי מכבי ושמע אותם נענים להצעה של מיליון וחצי הדולרים, הוא התקשה להאמין. העברה כזאת בכדורגל הישראלי, בשוק הנוכחי, אינה הגיונית בעליל, אבל גולדהאר רצה סמל סטטוס שמראה מי הנובוריש החדש בשכונה. ויצחקי, שחקן ששילמו לו הרבה יותר מדי בבית"ר ירושלים המנופחת (בשתי קדנציות שונות), הוא סמל הסטטוס המושלם. מכבי ת"א רכשה בשבועות האחרונים את רוברטו קולאוטי שישתכר 550 אלף דולר נטו לעונה, העבירה לשורותיה את יואב זיו ואבי סטרול מלוקרן הבלגית כשהיא מעתיקה את חוזיהם (250 אלף דולר ו־300 אלף דולר בהתאמה) ומפצה על הדרך את לוקרן ב־200 אלף דולר. הקבוצה גם צירפה את מגן מכבי נתניה ונבחרת ישראל, קלמי סבן, אחרי ששילמה לדניאל יאמר 200 אלף דולר להעברה ותשלם לסבן שכר של 165 אלף דולר בעונה. אלירן עטר, חאריס מדוניאנין, אלברט באנינג, ניבאלו באטיסטה — כולם הצטרפו תמורת שכר בריא. תקציב מכבי השנה יסתכם בכ־100 מיליון שקל: תקציב השכר עומד על יותר מחצי מזה, והשאר מופנה לתשלומים שונים לשחקנים, החזרת חובות ותקציב מחלקת הנוער. בסך הכל הוציא גולדהאר עד כה 5.25 מיליון דולר על רכישת שחקנים, והוסיף עוד כ־4.55 מיליון דולר נטו במשכורות לתקציב מהשנה שעברה.

יוסי שבחון, הפועל תל אביב. כלכלי רק אם עולים לליגת האלופות צילום: טל שחר

בונים על הצ'מפיונס ליג

הפועל כבר החלה את העונה שלה בהשפלה של האלופה הבוסנית במוקדמות ליגת האלופות, ואולם, למרות התצוגה המרשימה, עדיין מתוחה עננה כבדה סביב סגל השחקנים של אלי גוטמן, כזאת שיכלה להשפיע על תקציב המועדון בשנה הבאה בצורה אגרסיבית למדי. דאגלאס דה־סילבה, איתי שכטר, גילי ורמוט ווינסנט אניימה היו יכולים להכניס למועדון 25 מיליון שקל אילו עזבו לאירופה, אבל המטרה הברורה של האדומים היתה לנסות ולשמור על סגל הדאבל היוקרתי — במיוחד בעקבות ההתפתחויות של השכן הצהוב מקנדה. התוצאה היא שהסגל נשאר כמעט אותו הדבר, עם תוספת של כ־5 מיליון שקל — בעיקר בגלל שדרוג שכר והבאת שחקני רכש. פירוש הדבר שהפועל הולכת בגדול ובחזק על העפלה לליגת האלופות — ומינימום של 60 מיליון שקל ככספי זכייה — רק כדי לכסות את התקציב שעומד על כ־45 מיליון שקל.

ובינתיים בפריפריה...

קריסת מערכות — זהו צמד המילים הנכון ביותר לתאר את מה שעובר על בית"ר ירושלים בפגרת הקיץ הנוכחית. קופת המועדון ריקה, והגירעון הצפוי לעונות הקרובות מוערך בכמה עשרות מיליוני שקלים כל עוד לא יבוא רוכש חדש. עתיד המועדון מונח על כף המאזניים אחרי שנים של שגשוג ותארים. נכון להיום, בית"ר נושמת בעיקר בזכות המכירות הגדולות בקיץ: ברק יצחקי שעבר למכבי ת"א ועידן ורד שעשה את הדרך לסגנית האלופה.

בבית"ר עמלו בחודשים האחרונים על תוכנית מגירה מיוחדת למקרה שלא יגיע רוכש. חובות המועדון לעונה הקרובה מסתכמים בכ־23 מיליון שקל, והם כוללים שכר שחקנים וחוב לקבוצת גנק הבלגית עבור רכישתו של ברק יצחקי לפני שנה וחצי. את כיסוי החוב הזה, לטענתו של היו"ר איציק קורנפיין, ניתן יהיה לכסות על ידי מכירתם של שלושת החלוצים של המועדון (תמוז, ורד ויצחקי) שאמורים להכניס לבית"ר 12 מיליון שקל. אובדן השכר של השלושה, יחד עם השכר של צמד הזרים הדרום־אמריקאים ששייכים למועדון, כריסטיאן אלברס ודריו פרננדס, יחסוך לבית"ר שכר שנתי של 11 מיליון שקל נוספים.

על פי אותה תוכנית עסקית שנועדה להצלת המועדון, הצפי להכנסות מכל הגורמים השונים, ובהם ספונסרים, טוטו או הכנסות מזכויות השידור, מוערך ב־25 מיליון שקל. התקציב יורכב כך שתפעול המועדון, כולל השכירות של מתחם בית וגן, יגיע ל־13 מיליון שקל. 6 מיליון נוספים אמורים להתפנות לטובת שכר שבעת השחקנים שנותרו בסגל. עוד 4 מיליון שקל יוקצו לשחקנים שטרם נחתם עמם חוזה, נוסף על שלושה זרים שיחזקו את הקבוצה. בשורה התחתונה, בית"ר חייבת למצוא רוכש.

בית"ר ירושלים. חייבים למצוא רוכש צילום: ראובן שוורץ

כשיענקל'ה שחר ואיתמר צ'יזיק החלו בתכנון התקציב לעונה הבאה, הם לא חלמו אפילו שיסיימו את העונה הזאת בלי תואר ובלי כרטיס לליגת האלופות. חיפה, שבשנתיים האחרונות עמדה על אותו תקציב (40 מיליון שקל), קיבלה חיזוק משמעותי בדמות הכנסות אדירות של יותר מ־60 מיליון שקל בעקבות השתתפותה במפעל ליגת האלופות. ואולם, חיפה נקטה מדיניות של צניעות גדולה, שלא לומר איפוק, ושמה את ידה על שחקן משמעותי אחד — עידן ורד. אריק בנאדו הוותיק הצטרף כדי לעבות את הסגל שדולל על ידי מכירה ועזיבה של שחקנים. עדיין לא נסגר שוק ההעברות, אבל חיפה כבר עשתה קופה נאה על ידי מכירת שלומי ארבייטמן (750 אלף יורו בערך). גם פיטר מסיללה (שווה 1.5 מיליון יורו) מועמד למכירה.

"המדיניות הכלכלית שהיתה פה תימשך גם בשנה הבאה", מצהיר גורם בחיפה למרות סדרת הכישלונות בעונה החולפת, ומוסיף: "אני חושב שייתכן שהמדיניות המקצועית תשתנה, וגם זאת במידה מועטה. הכל כדי למנוע מקרים דוגמת אלה שקרו השנה".

סטגנציה זה כאן

ובשאר ליגת לוזון אין תזוזות מיוחדות. השאיפה היא להתייצב על תקציב שדומה לזה שהיה בשנים קודמות. העולות החדשות, עירוני קריית שמונה והפועל אשקלון, מדברות על העברת תקציבים נאים כדי לשרוד את הקפיצה לליגת העל. אבל חוץ מהפועל באר שבע (תקציב של בין 20 ל־23 מיליון שקל) אף קבוצה לא תקציב לעצמה 18 מיליון שקל. כרגע מעטות מצהירות על הקושי להגיע לתקציב מינימום, אבל הקיץ עוד צעיר.