הפועל יקרה - קצת פרספקטיבה בבקשה
הפועל לא מציגה שיאים ישראלים חדשים על המגרש אבל כן מחוצה לו. וגם: שחקני הקבוצה צריכים לחשוב עכשיו על הקריירה ולא על הכסף
אנשי הפועל תל אביב אוהבים לטפוח לעצמם על השכם. במיוחד אנשי הצוות המקצועי. בזכות שני המשחקים האחרונים באירופה מותר לפרגן אבל גם שווה לקחת את הדברים בפרופורציה. הם דיברו על ניצחון היסטורי, כעת טוענים שכל הקבוצה מבוקשת על ידי האריות של היבשת. אז ככה: היסטוריה זה לא. מכבי תל אביב ומכבי חיפה רשמו ניצחונות בליגת האלופות. מכבי תל אביב השיגה 4 נקודות בליגת האלופות. מכבי חיפה השיגה 7 נקודות בליגת האלופות – שתיהן שיחקו נגד קבוצות איכותיות יותר משאלקה ובנפיקה - מנצ'סטר יונייטד ואייאקס, למשל.
מה שכן, הפועל תל אביב כנראה תכניס סכום שיא של בונוסים מאופ"א (עבור קבוצה מישראל). ההכנסה המובטחת כבר של הפועל תל אביב מבונוסים בלבד עומדת על 3.9 מיליון בונוס השתתפות ועוד 3.3 מיליון יורו על השתתפות בכל המשחק (55 אלף יורו לכל משחק) ועוד 400 אלף יורו על התיקו מול שאלקה ו-800 אלף יורו מהניצחון על בנפיקה. יהיו עוד כ-1.5 מיליון יורו מהמרקט פול.
זה כמעט 10 מיליון יורו – שזה כמעט 48 מיליון שקל. נוסיף לכך עוד כ-6 מיליון שקל מכרטיסים ואולי תיקו בליון וזה סכום שאמור להספיק לבניית קבוצה מצוינת לכדורגל הישראלי. עם זאת, זה סכום שגם יכול להגביר את הסכסוך בין שני הבעלים של הפועל תל אביב, שמשון ויובב של הכדורגל הישראלי, אלי טביב ומוני הראל.
הפועל חוגגים ניצחון "היסטורי" על בנפיקה. היסטורי עבור הפועל - לא הכדורגל הישראלי צילום: איי אף פי
שחקנים - עשו את ההחלטה הנכונה לקריירה, לא לכיס
מבחינת הכנסות עתידיות להפועל יש גם את עניין מכירת השחקנים. כאן שווה לקחת את הדברים בפרספקטיבה. דובר כבר על כך שאיתי שכטר שווה 7 מיליון ליש"ט, שזו הזיה במקרה הטוב. שכטר, לפי שוק העברות באירופה, לא שווה יותר מ-3 מיליון יורו. זה מחיר המחירון שלו – שספק אם הפועל תשיג אותו. נכון, הגיעו אתמול למשחק מול בנפיקה סקאוטרים מנירנברג, פ.ס.וו איינדהובן, ויאריאל, טוטנהאם, אינטר ועוד רבות וטובות, אבל הם ראו שהוא מסיים משחק שלם בלי איום על השער. גם קבוצות נוטות לקחת פחות הימורים בשוק העברות – הפייר פליי הפיננסי מתקרב וצריך לעשות הימורים מושכלים ולא על חלוצים בני 24 בקרוב שמעולם לא שיחקו מחוץ למדינתם, שמשחקת בדרגה השלישית באירופה. וינסט אניימה (מחיר המחירון שלו עומד על כ-2.2 מיליון יורו) דאגלס דה סיבלה הברזילאי (800 אלף יורו) גם מועמדים בולטים לעזוב. סביר להניח שלא יעזבו לקבוצות שהתחרו כבר בליגת האלופות מאחר שלא יוכלו לשחק ולכן ההימור החכם יהיה על אניימה לרוסיה (באנגליה, למרות שהוא נורא רוצה, לא רוכשים שוערים נמוכים מ-1.90 מטר; בספרד אין כסף) ודה סילבה לצרפת. דני בונדר (400 אלף יורו מחיר מחירון) גם כן מועמד לצאת לאירופה.
השחקנים צריכים לעשות מה שטוב עבורם. ומה שטוב עבורם זה לא בהכרח הליגה הגדולה והמשתלמת יותר בטווח הקצר. צריך רק להביט בתמיר כהן (הוא בבולטון, נצפה לאחרונה בליגת המילואים) או גל אלברמן (חזר למכבי אחרי כישלון בבורסיה מנשנגלדבך). או על בן סהר (ששייך לאספניול אבל מושאל להפועל תל אביב כי לא קיבל הזדמנויות).
שחקנים ישראלים צריכים לבחור את המקום בו הם ישתפרו. צרפת זו כנראה הליגה הבכירה (בין חמשת הליגות הגדולות) שיש בה מערכת טיפוח מספיק טובה לשחקן זר ממקום אקזוטי. כנראה התחנה הטובה ביותר עבור השחקנים המוכשרים מישראל – גם מבחינה מקצועית הן הליגות מהשלב השני של אירופה – פורטוגל, בלגיה, הולנד. בלגיה זו אופציה שפויה למרות שכרטיס יציאה מהליגה הזו לא קל להשגה – תשאלו את אליאניב ברדה, שניסה בכל הכוח למצוא קבוצה באחת מחמשת הליגות המובילות באירופה ולא הצליח. הליגה ההולנדית, במובן הזה, הרבה יותר קרש קפיצה – צריך רק להסתכל על הסגל של כל קבוצת פרמיירליג כדי לראות לפחות שחקן אחד ששיחק בליגה ההולנדית.
אם זה רובין ואן פרסי בארסנל או יוהן אלמנדר השבדי מבולטון. הליגה ההולנדית מכרה העונה שחקנים ביותר מ-42 מיליון יורו. הליגה הבלגית, לעומת זאת, מכרה שחקנים ב-25 מיליון יורו. הליגה הפורטוגלית הכי טובה מהבחינה הזו – מבין הליגות דרג ב' שמייצאות. הליגה הכניסה יותר מ-125 מיליון יורו בקיץ ממכירת שחקנים.
עם זאת, הנוכחות הגבוהה של שחקנים בנבחרות המובילות של דרום אמריקה בפורטוגל עשויה לפגוע ביכולת של שחקנים ישראלים לתפוס מקומם בהרכב. שוב, השחקנים צריכים לבחור את המקום הכי טוב עבורם מבחינת הקריירה. אף אחד מהם לא המוצר המוגמר – יש להם הרבה מאוד במה להשתפר לפני שהם הופכים לשחקנים ברמה הגבוהה ביותר.
תמיר כהן, אוהד לויטה ובן סהר. זכרו מה קרה לשחקנים שקפצו לליגת גדולות מדי על מידותיהם צילום: טל שחר
הסבר לצמצום הפערים באנגליה
והערה נוספת על לקראת מחזור פרמיירליג נוסף והתופעה המבורכת בליגה האנגלית – ניצחונות תכופים יותר שרושמות קבוצות קטנות על קבוצות גדולות. עד לפני שנתיים היה קשה לראות את צ'לסי מפסידה 3-0 לסנדרלנד בבית או ארסנל מפסידה בבית לשתי עולות חדשות בעונה אחת. השנה זה כבר קרה. בשנה שעברה גם ראו צמצום פערים משמעותי. מה קרה? ישנן מספר תיאוריות – היחלשות הליש"ט ואובדן היתרון של הקבוצות הגדולות בשוק השחקנים האירופי; חובן של הקבוצות הגדולות שמקשה על חיזוקן; המס החדש (50p) שהעלה את עלויות הברוטו של כל שחקן; חוק ה-25, שאוסר על קבוצות לרשום יותר מ-25 שחקנים בוגרים בעונה ומחייב אותם להכליל מספר שחקני בית בסגל.
לארסן ונגר, מנג'ר ארסנל, יש הסבר אחר. מקצועי הרבה יותר. "הסטטיסטיקות והשימוש בהן גרמו לכך שכל שחקן שלא עומד בקצב עף מהמשחק". לפי ונגר כל קבוצות הפרמיירליג חשופות לסטטיסטיקות מדויקות במיוחד שמאפשרות לכל מאמן לראות איזה שחקנים עומדים במעמסות הפיזיות של המשחק ולפרק את ההופעות שלהם לגורמים מספריים. כל הקבוצות יכולות להיכנס לדאטה של ProZone שמראה, למשל, באיזשהו שלב של המשחק שחקן מאבד יותר כדורים או מוסר כדורים בדיוק נמוך יותר. ישנן מספר חברות נוספות שמתמחות במציאת סטטיסטיקות רלבנטיות. התוצאה של הממדים האמפיריים הללו היא משחק הרבה יותר מהיר, לאורך הרבה יותר זמן. זה אומר שהכישרון של שחקני הקבוצות הגדולות בא פחות לידי ביטוי. "פעם היינו יכולים לשחק ולעייף קבוצות עם המסירות שלנו ואז ידענו שב-20 הדקות האחרונות הם יהיו מתים. זה לא קיים יותר", מסביר ונגר. "הדרישות הפיזיות הרבה הרבה יותר גבוהות ולכן צריך למצוא דרכים אחרות כדי להשיג יתרון".
