נמר, אתה צריך חבר

גולף הוא לא ענף ספורט מרכזי. זה ענף שבימים כתיקונם נמצא בשוליים, גם בארצות הברית, ובצדק. מעבר לוויכוח הלבנטיני הרפה של "האם זה ספורט", הרי שענף שאתה יכול "להירדם באמצע הצפייה בו לכמה שעות ולהתעורר בדיוק לדרמה", כפי שטוני קורנהייזר מ־PTI תיאר לפני כמה ימים בתוכניתו ב־ESPN, לא יכול להיחשב כ"מיין סטרים ספורט".

14 השנים האחרונות, שבהן הספורטאי העשיר בתולדות האנושות מתחרה בגולף, הן לא ימים כתיקונם עבור הגולף, שרבים צופים לו לחזור לשוליים ברגע שטייגר וודס יתלה את המחבט. מהבחינה הזו, הריידר קאפ הנוכחי שטייגר משתתף בו אחרי היעדרות בגלל פציעה ב־2008, הוא עוד אירוע לא רגיל עבור הענף. רק שהפעם, אחרי מה שהוא עבר בשנה האחרונה, זהו גם אירוע לא רגיל עבור וודס עצמו.

טייגר וודס צילום: בלומברג

קודם כל - "טים טייגר"

"וודס והריידר קאפ אף פעם לא היו החברים הכי טובים", כתב השבוע ג'יין ווייצ'צ'ווסקי, פרשן הגולף הבכיר של ESPN.com. הסיבות ברורות: הריידר, טורניר שבו נבחרות ארה"ב ואירופה מתמודדות בכל שנתיים על השליטה בעולם הגולף, רחוק שנות אור מהחשיבות המקצועית שטומנים בחובם טורנירי המייג'ור, והוא רחוק באותה מידה גם מהגמול הכלכלי שהמייג'ורים וטורנירים אחרים בסבב ה־PGA מציעים. עבור וודס, שחי בשביל המייג'ורים (זכה ב־14 כאלה. שני רק ל־18 של ג'ק ניקלאוס) ושהרוויח יותר מ־94 מיליון דולר בקריירה מניצחונות כאלה ואחרים בסבב, הריידר קאפ הוא "דבר מהנה", מסביר ווייצ'צ'ווסקי, "אבל לא יותר מזה. וודס אוהב לשחק בצבעים הלאומיים, אבל תמיד אהב יותר לשחק בטים־טייגר. וזה דבר מובן. גולף זה ענף יחידני".

וכיוון שבדומה לגביע דיוויס בטניס גם הריידר הוא ניסיון ליצור תחרות קבוצית מענף יחידני מובהק (בגולף אפילו אסור להתייעץ עם אף אחד שאינו נושא הכלים) – אפשר היה לחשוב שלא רק עבור טייגר זה יהיה אירוע שהוא לא יותר מהנאה בלבד. אלא שבניגוד לכישלון המסחרי של הדיוויס, הניסיון לפרוט על מיתרי הפטריוטיות עובד נהדר בגולף. האירופים (בעיקר הבריטים) והאמריקאים מתים על הטורניר הזה. יום המשחקים האחרון ב־2008, שבו נבחרת אירופה חטפה בראש מהאמריקאים, לא מנע מהשידור להיות השני הכי נצפה בבריטניה באותו הזמן, מפגר רק במעט אחרי BBC1 עם למעלה ממיליון צופים בפריים טיים וממוצע של 821 אלף על פני שידור של שבע שעות וחצי. באותו הזמן, מעבר לאגם האטלנטי, התחרות זכתה ל־3.7% רייטינג בערב שבו שודרו במקביל גם בייסבול ופוטבול בשידור ישיר. אחוז שאפילו לא מצייר את התמונה המלאה מאחר שסקרים מוכיחים שאמריקאים מעדיפים בייסבול ופוטבול בשידורים ישירים וצופים בתכנים המקבילים כשהם מוקלטים בטיבו. וכל זה כשטייגר יושב בבית ומתאושש מניתוח בברך.

הריידר קאפ הנוכחי, שנערך בין 1 ל־3 באוקטובר (התחרות עצמה נערכת בכל שנתיים מאז 1927 עם הפסקה של עשור בין 1937 ל־1947), הביא איתו לניופורט שבדרום וויילס כרבע מיליון בני אדם, כ־85% מהם הם אנשים שקנו כרטיסים במחירים שנעים מכמה מאות דולרים לכרטיס כללי (ג'נרל אדמישן) ליום בודד ועד כ־2,000 דולר עבור שלושה ימים על הכיסאות השווים במיוחד. ואלה המחירים הנקובים.

קהל שהוא כוח קנייה

מחירי הכרטיסים האסטרונומיים מושכים כמובן אוכלוסייה מאוד מסוימת. וכמו שגופייה של עמרי כספי בחנות ה־NBA בניו יורק עולה פי שניים מרפליקה דומה של כרמלו אנתוני, פשוט כי כוח הקנייה של היהודים בניו יורק עולה על זה של חובב מלו הממוצע – כך גם מחירי המרצ'נדייז שמלווים את הריידר קאפ מצביעים על כוח הקנייה של הקהל שמגיע לאירוע הזה. החל מ־40 שקל עבור מחזיק מפתחות, דרך ספלים ב־50 שקל, 70 שקל עבור סט של שני כדורי גולף, ז'קטים בכמעט 300 שקלים ורפליקות של חולצות השחקנים ביותר מ־500 שקל (כפול ממחיר של רפליקה רשמית של קבוצות פרמיירליג) – כל דבר שמוטבע עליו לוגו הטורניר אמור למצוא את דרכו לבית גדול כלשהו או למכונית יוקרתית כלשהי.

וזה מוכר. ההכנסות הכוללות מהטורניר הקצר הזה מגיעות לכרבע מיליארד ליש"ט. זכויות השידור עבור שני הטורנירים האחרונים נמכרו בכ־100 מיליון ליש"ט. זה 17 מיליון עבור כל יום של גולף תחרותי. ההשפעה של הריידר על הכנסות בתי עסק בדרום וויילס בלבד - לא כולל מכירת כרטיסים, מרצ'נדייז רשמי ויתר הכנסות שהולכות ישירות למארגנים (ה־PGA) - מגיעה לכ־60 מיליון ליש"ט עבור השבוע שבו הכל קורה, מהגעת ראשוני השחקנים ועד עזיבת אחרון התיירים.

מהבחינה הזו, וודס יכול היה להישאר בבית וגם הריידר קאפ ה־38 במספר היה ממשיך להיות הצלחה. ג'ורג' אוגריידי, מנכ"ל הסבב האירופי, אמר לפני שנתיים שהוא לא שולל לקיים ביום מן הימים מפגש על קרקע ניטרלית באיזו אמירות. עד כדי כך האירוע מושך עבור מפרסמים. ו־וודס, שבשנה האחרונה הפסיד חוזי פרסום בשווי עשרות מיליוני דולרים בעקבות התפוצצות פרשת הבגידות שלו ושעומד לראשונה מאז נהפך למקצוען ב־1996 לסיים שנה בלי אף זכייה בטורניר, היה צריך את הריידר קאפ עכשיו, יותר משהתחרות היתה צריכה אותו.

"הוא צריך חברים לקבוצה, הוא צריך חברים. ויותר מכל — הוא צריך ניצחון", כתב ווייצ'צ'ווסקי. בלי קשר לתוצאות התחרות, עצם ההשתתפות של וודס כשהוא לבוש במדים הלאומיים עושה שירות נהדר להליך שיקום התדמית שלו בעיני האמריקאים. "התחרות הזו היא הזדמנות מצוינת לזכות בחשיפה חיובית עבור כל מי שמעורב בה", אומר סטיב מרטין, מנכ"ל סוכנות החסויות M&C Staachi, המשווקת את החסויות לריידר קאפ. "זה אירוע שחוצה את גבולות הקהל המסורתי של הגולף". ואין אף אחד שמבין את החשיבות של זה יותר מטייגר.

ואולי בגלל זה הוא התחיל לשחק בשבועות האחרונים גולף שמזכיר קצת את מי שעדיין בכל זאת מדורג 1 בעולם. בשלושת הטורנירים האחרונים שהשתתף בהם מאז התרגש רשמית מאלין נורדגרן (שקיבלה "רק" 100 מיליון דולר) ירד בשש מ־12 משחקים מ־70 חבטות והעמיד ממוצע של 69.5. שיפור עצום לעומת ה־71.8 שהעמיד בחודשים האחרונים. ולמרות זאת, טייגר נקרא לנבחרת על ידי הקפטן לאחר שהתוצאות שהשיג השנה לא הספיקו לו כדי לזכות לקריאה אוטומטית. ולכן זהו יום מאוד מיוחד בגולף העולמי: היום שבו הספורט שוב גדול יותר מכל מי שמתחרה בו. ויהיה זה הספורטאי הכי עשיר בתולדות האנושות.