הלך הילד, הלך הפלא

אין לדעת אם זו נסיגת מרקורי המופרסמת, צירוף מקרים נדיר או ההכנה האמריקאית לימים הנוראים, אבל בחודש שעבר שלושה ילדי פלא עשו את הצעד האחרון בקריירה שלהם.

קוואמי בראון - שנבחר ראשון בדראפט ה־NBA על ידי מייקל ג'ורדן, אז עוד בוושינגטון, וגם שיחק לידו, חבר שוב למייקל ושיחק תחתיו - כעת הבעלים של שארלוט, כסנטר מחליף. מאט ליינארט, פעם ההבטחה של העתיד של אריזונה קארדינלס בפוטבול, שוחרר וחתם כקוורטרבק מחליף עם יוסטון טקסאנס. וג'ף פרנקור, שהיה אמור להיות הפנים של אטלנטה ברייבס בבייסבול, מסיים בימים אלה עוד עונה גרועה, הפעם בטקסס, ונראה שלא ישוב ממנה.

קוואמי בראון. היה אמור להיות מוזס מלון 2.0. פחות שרירי ומאיים, יותר מוכשר וחכם. צילום: איי פי

בראון "בחר בי, ולא תתחרט"

קוואמי בראון היה אמור להיות מוזס מלון 2.0. פחות שרירי ומאיים, יותר מוכשר וחכם. היתה זו ליגה אחרת אז, שבה בחרו כל יוצא תיכון או אירופי מבטיח וצעיר מוקדם בדראפט, מתוך ציפייה שיממשו את הפנטזיות והאשליות של מנהלים ומאמנים. בראון הגיע למחנה האימונים של הוויזרדס ואמר למאמן דאג קולינס שאם הוא יבחר אותו, הוא לעולם לא יתחרט על כך.מייקל ג'ורדן, שמעולם לא היה טוב מדי בהימורים,שוב שם את הצ'יפים על הסוס הלא נכון.

בעונות הראשונות הוא הראה משהו ממה שקיוו, לפחות על המגרש, והגיע לממוצעים יפים בעונת השיא שלו של 12 נקודות ו־9 ריבאונדים. אלא שמחוץ למגרש הוא הסתבך עם האוהדים וההנהלה כשלא חתם על הארכת חוזה ושאף להיות שחקן חופשי, וגם עם חבריו לקבוצה, ובפרט עם אחד, גילברט ארינאס. בראון נשלח ללייקרס ב־2005, שם התפרסם מחדש כשנשלח לממפיס תמורת פאו גאסול, במה שנחשב לגניבה של העשור הקודם.

מאז היה שנתיים בדטרויט, וכעת הוא שב וחובר לג'ורדן עם חוזה לעונה אחת. הסיפור של בראון הוא סיפור עצוב גם כי הוא עזר לקובי בריאנט השחצן לזכות באליפות שוב, וללייקרס לבנות שושלת חדשה - אבל גם כי הוא מעיד שוב על עיוורונם של אנשי המקצוע וחמדנותם, או במילים אחרות, חטא הציפיות המוגזמות. לפעמים ההייפ עצמו היה מנופח ללא פרופורציה למציאות. כמו עם הילד שלכם, ככה גם עם הילדים ב־NBA: מה שאתם רואים, זה מה שאתם מקבלים. אפשר להשתפר, אבל כמעט לא קורה שהם מממשים את החלומות הפרועים ביותר שלכם.

מאט ליינארט. נחשב לאבטיפוס של הקוורטרבק המודרני צילום: אי פי אי

ליינארט שק פציעות מהלך

מאט ליינארט היה כוכב מכללות במקדש הפוטבול של אוניברסיטת דרום קליפורניה, שם זכה בפרס הייזמן (שחקן המכללות המצטיין). עם גודל כמו שלו - 100 ק"ג על 1.94 מטר - הוא נחשב לאבטיפוס של הקוורטרבק המודרני.

וכאשר נבחר בדראפט בסיבוב הראשון, בחירה מספר 10, אוהדיה של אריזונה הודו לאלוהים על כך שהיטיב במהלך אחד את עתידם. חריקות ראשונות בקריירה החלו כאשר ליינארט עיכב את חתימת החוזה שלו - ובסופה של ההמתנה חתם על 51 מיליון דולר לשש שנים - וכך היה לשחקן האחרון של אריזונה שהופיע למחנה האימונים.

מול ליינארט התמודד על המקום בהרכב הפותח הקוורטרבק הקשיש קורט וורנר. בעונתו הראשונה קבע ליינארט שיא מסירות לרוקי במשחק בודד (405 יארד בהפסד למינסוטה), אך עונתו הסתיימה בפציעה. גם עונתו הבאה הסתיימה בפציעה.

וכך, אחרי שנתיים עמד הרקורד שלו על 5 התנגשויות עם שחקני הגנה, ושתי פציעות מסיימות עונה. ב־2008, בתחילת עונתו השלישית, הוא קיבל את תפקיד הקוורטרבק הפותח, אולם לאור יכולתו העלובה במשחקי האימון, וורנר עקף אותו עד לפתיחת העונה הרגילה והוביל את הקארדינלס עד לסופרבול. הארכת חוזהו של וורנר לשנתיים נוספות, ספסלה שוב את ליינארט. בתום העונה האחרונה פרש וורנר, וליינארט היה אמור לקבל - סוף סוף - את הקבוצה לידיו. אלא שהוא שוב הצליח להפסיד את התפקיד להחתמה תמוהה, הקוורטרבק דרק אנדרסון. הוא שוחרר וחתם ביוסטון טקסאנס כמחליף, מה שקיבע אותו כמחליף הנצחי.

סיפורו של ליינארט הוא זה של התאמות - האתגר הגדול ביותר לכל ספורטאי. ואין מקום שבו ההתאמות נדרשות מהר יותר מאשר בין פוטבול חובבני למקצועני. ליינארט סבל מחוסר מזל עם הפציעות, זה נכון, אבל הוא בעיקר לא הסתגל למהירות של המשחק ולאחריות שיש על קוורטרבק פותח שמקבל כל כך הרבה כסף.

ג'ף פרנקור. נלחץ מהמעמד צילום: איי אף פי

פרנקור "הטבעי"

אחרי שנקרא באמצע עונת הבייסבול מחוות טיפוח הכישרונות של אטלנטה ל"שואו" - הליגה הבכירה - הוביל ג'ף פרנקור, רוקי בן 21, את אטלנטה ברייבס לאליפות המחוז בפעם ה־14 ברציפות, שיא כל הזמנים, וקיבל בדרך שער במגזין הספורט "ספורטס אילוסטרייטד", תחת הכותרת המחייבת: "הכישרון הטבעי (The Natural)". הסלוגן הזה מחייב כי זהו גם שמו של הסרט בכיכובו של רוברט רדפורד, על הכישרון הכי טוב אי פעם.

לפרנקור יש יד שהיא תותח אנושי, וחבטה מתוקה שיכולה לשלוח כל כדור למסלול קבוע סביב השמש. רק סבלנות לא היתה לו. והוא גם הגיע למועדון עמוס כוכבים ותיקים. לאחר עונת הרוקי המדהימה שלו הוא נתן עונה שנייה טובה, ולאחריה - קרס.

האוהדים ראו שחקן לחוץ, שחובט על כל זריקה שנזרקת אליו, ולכן מרבה להיפסל מבלי לקדם רצים אחרים על התחנות. בסופו של דבר שלחו הברייבס את הכוכב המקומי ליריבה השנואה ניו יורק, וגם שם, החל לשחק היטב ומיד דעך. לפני חודש נשלח לטקסס, ושם יסיים ככל הנראה את הקריירה שלו.

פרנקור נותר תמיד פייבוריט מבחינת האישיות שלו באטלנטה. והנה ההספד העצוב שלו שכתב אחד הבלוגרים של אטלנטה: "פרנקור היה הפנים המוכרות ביותר בקבוצה שהעמידה בסגל שלה כמה נציגים עתידיים של היכל התהילה. בחשאי, אני עדיין מעודד אותו. אבל עמוק בפנים, אני יודע שהוא גמור”.

בניגוד לבראון, כאן החטא איננו ציפייה. פרנקור יצר אותה בזכות המשחק שלו, לא נתוניו הפיזיים. החטא כאן הוא של סבלנות. כישרון כזה דורש לפעמים סבלנות ועבודה אישית, ופרנקור הודה פעם שלא קיבל באטלנטה את ההדרכה שלה הוא זקוק. אבל זהו הספורט המקצועני - מי שלא יודע לשחות, טובע. לא תמיד המציל מוכן לקפוץ למים.