כל הדרכים מובילות לאינטר

אינטר נהנית כרגע מתור זהב מקצועי – שהגיע לשיאו במאי האחרון עם הזכייה באליפות אירופה השלישית במספר. חמישה תוארי אליפות ברציפות מאז פרשת קאליצ'יפולי ב־2006 מוסיפים גוון של דומיננטיות לנרהזורי – השחורים/כחולים, שגם לעונה הם מגיעים פייבוריטים לזכייה בסקודטו.

ההשתלטות של אינטר על הליגה עשויה לדכא את האיטלקים, שחוו מונדיאל נוראי, מה שהביא לשינוי המבנה המקצועי של התאחדות הכדורגל (FIGC) ולחוקים קסנופוביים, שלא מאפשרים לקבוצות הסריה A להחתים יותר משחקן אחד ללא אזרחות של מדינה מהאיחוד האירופי. כרגיל, ישנה גם בעיית האלימות שאפילו במשחקי קדם־העונה הרימה את ראשה במשחקים בקאליארי, ברשיה וקאטניה. כמובן שהבעיות הכלכליות עדיין בועטות בקבוצות. רומא, שנמצאת בחובות של יותר מ־300 מיליון יורו, מתקשה למצוא רוכש ורוב הקבוצות מפסידות כסף. כנראה שכל הקבוצות לא ממש עומדות בתנאים לעבור את הפייר פליי הפיננסי של אופ"א.

אה, וכמו בשנים עברו, גם השנה עזבו כוכבים גדולים - בראשם ז'וזה מוריניו, מאמן אינטר ומריו באלטולי, כוכב העתיד של הכדורגל האיטלקי.

שחקני אינטר חוגגים. פייבוריטים גם השנה צילום: רויטרס

סיבות לאופטימיות

עם זאת, יש כמה סיבות לאופטימיות. קודם כל, לראשונה הוקמה מינהלת ליגה שחתמה על הסכם זכויות שידור קולקטיבי שיפיץ את הכספים באופן שווה יותר בין הקבוצות. אחת התוצאות היא פיזור נאה יותר של הכישרון בין המועדונים - סבסטיאן ג'ובינקו, למשל, עבר לפארמה, לאציו החתימה את הרננש מסאו פאולו וגנואה התחזקה בכמה שחקנים מהרמה הגבוהה ביותר. ועוד משהו: האיטלקים חוזרים למגרשים. זאת ניתן לקבוע לפחות על פי נתוני השנה שעברה, אז הגיע מספר שיא של צופים למשחקים. הכי הרבה מאז תור הזהב של 1992/93.

ויש עוד משהו שעשוי לעורר אופטימיות - וזה לאו דווקא בגלל ההצלחה של אינטר אלא יותר בגלל הכישלון הפיננסי של המועדון. באיטליה התחילו להבין כי מודל ההסתמכות על "נדבן"/"גביר" כבר לא עובד. זה מודל שעשוי ליפול לתוך קשיים כלכליים מעונה לעונה בגלל איבוד עניין של הבעלים, בעיות משפטיות, מחלה או מוות. גם ראוי לשאול אם הילדים של אותם בעלים ירצו להמשיך בנעלי האב.

המקרה של מאסימו מוראטי ואינטר מסמל יותר מכל את המודל הזה - שעליו הסתמכו רוב קבוצות הכדורגל באיטליה ולכן גם נמצאות בקשיים כלכליים.

הפסד: 1.15 מיליארד יורו

מוראטי, שאביו אנג'לו היה הבעלים והנשיא של אינטר מ־1955 עד 1968, השתלט על המועדון ב־1995 כדי להחזיר אותו לימיו הגדולים שאליהם הגיע בתקופת אביו. הוא השתמש בכסף שמשפחתו הרוויחה מאחזקותיה בחברת הנפט Saras ושבר שיאי עולם בהעברות שחקנים וגם בפיטורי מאמנים (14 ב־15 שנה). הוא הפסיד המון כסף. המון.

לפי המסמכים שפורסמו בבלוג swissramble בעונת 2008/09, הפסידה הקבוצה 154 מיליון יורו. זה בא לאחר הפסד בעונת 2007/08 של 148 מיליון יורו. ב־2006/07 הפסידה 208 מיליון יורו (!). זה הפסד של 509 מיליון יורו בשלוש שנים - יותר מחצי מיליארד יורו. ההפסדים של אינטר מאז 1995 עומדים על 1.15 מיליארד יורו, שאת רובם כיסה מוראטי. הוא הסביר ש"זה מה שצריך לעשות כדי להעמיד את אינטר ברמה הגבוהה בעולם".

וזה נכון מאוד. לפי פירמת רואי החשבון דלויט, ההכנסות השנתיות של אינטר עומדות על 197 מיליון יורו, בעוד שמנצ'סטר יונייטד מכניסה כ־120 מיליון יורו יותר וריאל מדריד וברצלונה פי שניים יותר. זה נובע ממודל עסקי לא נכון, שמלמד על הכדורגל האיטלקי בכלל ועל אינטר בפרט.

הקבוצה הסתמכה עד עתה בעיקר על מכירת זכויות השידור באופן אינדיבידואלי - הכנסה של 116 מיליון יורו. בעוד שהצד המסחרי הכניס פחות מ־55 מיליון יורו. באיירן מינכן, שאותה אינטר ניצחה בגמר ליגת האלופות, מכניסה כ־160 מיליון יורו מפעילות מסחרית.

ואולם, בעונה הקרובה ייפגעו ההכנסות הגבוהות מזכויות שידור, שמהן נהנתה אינטר עד כה, בעקבות החתימה על הסכם שידור קולקטיבי. כלומר אינטר תצטרך לשפר את היכולות הכלכליות שלה. הקבוצה מכניסה כ־9.5 מיליון יורו מהסכם חסות ראשי עם Pirelli (מאז 1995) וכ־18 מיליון יורו מחסות הלבוש עם נייקי (מאז 1998). העסקאות האלה לא ממש טובות - בהתחשב בכך שמדובר באלופת אירופה.

ליברפול, למשל, מקבלת 24 מיליון יורו בשנה מנותנת החסות הראשית וברצלונה 30 מיליון יורו מחסות לבוש. ההצלחה בליגת האלופות ובליגה תביא לעלייה בבונוסים מהספונסרים, אבל עדיין מדובר בסכומים קטנים. ואפשר לומר שהמותג של אינטר לא חזק כמו זה של יובנטוס או מילאן ובטח שלא כמו מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה וריאל מדריד.

מאסימו מוראטי. אפילו משחקים חשבוניים לא מסתירים את העובדה שהשקיע כמויות אברמוביצ'יות באינטר צילום: בלובמרג

אצטדיון חדש?

הצד המסחרי, שגם מבחינת מכירת מרצ'נדייז מפגר בהרבה אחר היריבות בצ'מפיונס ליג, לא במצב טוב אבל העניין המביך יותר הוא ההכנסה מימי משחק. אינטר מכניסה פחות מ־30 מיליון יורו מימי משחק. ארסנל, לשם השוואה, מכניסה יותר מ-120 מיליון יורו מימי משחק אצלה. אינטר מושכת 55 אלף אוהדים למשחק, אבל לא מצליחה לייצר יותר מ־1.1 מיליון יורו למשחק מהם – בעיקר בגלל מיעוט בתאי VIP. בארסנל 35% מההכנסות של יום משחק מיוחסות ל־9,000 המקומות בתאי ה־VIP באצטדיון האמירייטס (60 אלף מקומת). ולכן באינטר החלו לדון במעבר לאצטדיון חדש, שעלות הקמתו לפחות 400 מיליון יורו. בהתחשב בכך שהקבוצה מוציאה 13 מיליון יורו בשנה על השימוש בסן סירו – 400 מיליון יורו זה לא כסף.

וגם: 400 מיליון היורו האלה לא ייחשבו כחלק מההוצאות כשבאופ"א יתחילו לפשפש בדו"חות הכלכליים כדי להעניק אישור על הוגנות פיננסית.

כי כרגע אלופת אירופה לא חיה לפי היכולות הכלכליות שלה, כמו הרוב הגדול של קבוצות הכדורגל באיטליה. תקציב הקבוצה בעונה שעברה עמד על 358 מיליון יורו, בערך כמו של ברצלונה, אבל בהתחשב בכך שהכנסות הקבוצה האיטלקית עמדו על מתחת ל־200 מיליון יורו, היא במצב בעייתי מאוד. רוב התקציב הולך על משכורות - 205 מיליון יורו, 104% מההכנסות - יותר מריאל מדריד (!) ששילמה 187 מיליון יורו לשחקנים. הכי הרבה בכדורגל האיטלקי (מה שמסביר את ההצלחה בשנים האחרונות). מילאן משלמת 177 מיליון יורו לשחקניה ויובנטוס 130 מיליון יורו. לא סתם החליט מוראטי לוותר על השחקנים בעלי המשכורות הגבוהות ביותר בשנים האחרונות - זלאטן איברהימוביץ', פטריק ויירה ואדריאנו - וגם על המאמן מוריניו. לכן גם הקבוצה הורידה באופן משמעותי את הסכומים ששילמה על שחקנים (821 מיליון יורו ב־15 השנים של מוראטי). לפחות החוב לא כל כך גבוה (כ־130 מיליון יורו – הרוב לקבוצות שמהן נרכשו שחקנים וחובות "פנימיים" מהלוואות בעלים של חברות של מוראטי).

"אינטר, כמו מועדונים איטלקים רבים, מפסידה כספים", אומר ארנסטו פאולילו, המנהל הכספי של אינטר, "אבל תמיד יש מי שמכסה את זה". זה, כאמור, הולך להשתנות מ־2013/14 וכניסת ההוגנות הפיננסית של מישל פלאטיני. עד אז, צפו לקיצוצים בשכר ובהוצאה על רכש ולשינוי התנהלות מסחרית/פיננסית.