מדוע הכדורגל כל כך פופולרי?

עם פתיחתה של עונת הכדורגל ברחבי אירופה ובישראל, ובצדה התלהבות האוהדים המתעוררים מנמנומי פוסט המונדיאל, מתחדדת שוב השאלה מה יש במשחק הזה שהופך אותו לכל כך מרתק, עד שהוא מאגד סביבו קהילות שלמות ומייצר חדשות כל הזמן.

גם למי שאינו מגדיר עצמו כאוהד כדורגל, קשה שלא להתפעל למראה מסות האוהדים שקופצים ומזמרים כמקשה אחת ומייצרים חוויית המון על גבול האקסטזה, בעוצמות השמורות רק להתארגנויות מהעולם הדתי. לא בכדי זוכה המשחק, חדשות לבקרים, להשוואות דתיות, ובעניין הזה הגדיל לעשות דירק שימר הגרמני, שכתב ספר ששמו "אלוהים הוא עגול".

אף שבחלק מהתרבותיות הכדורגל אינו ענף הספורט הדומיננטי, אפשר לקבוע בודאות כי מדובר בענף הספורט הפופולרי על פני הגלובוס. די להביט בסכומי העתק המתגלגלים סביב המשחק ולבחון את השפעתו על המרחב החברתי, הכלכלי והפוליטי, כדי ללמוד משהו על עוצמתו.

אוהדי הפועל. מסות האוהדים שקופצים ומזמרים כמקשה אחת ומייצרים חוויית המון על גבול האקסטזה, בעוצמות השמורות רק להתארגנויות מהעולם הדתי צילום: רויטרס

צורך פסיכולוגי אנושי

מחקרים שביקשו לנתח ולהבין את האהדה לספורט כתופעה חברתית יוצאת דופן זיהו הסברים מעניינים ומגוונים. בין השאר התמקדו חוקרים במטענים הפוליטיים, הלאומיים והחברתיים שנושא עמו הספורט, כך שכל מפגש בין קבוצות ספורט מתורגם מיד למאבק רחב יותר בין קהילות, אידיאולוגיות או מעמדות. כיוונים נוספים הצביעו על אהדת הספורט כצורך פסיכולוגי אנושי לחיים קהילתיים, או כתחליף לדת בעידן של חילון, ובהתאם נהפך העיסוק בסמלים ובטקסים (תלבושות, צעיפים, שירים, צבעים, אצטדיונים וכו') לחלק בלתי נפרד מהספורט.

הדרמה שמלווה אירועי ספורט נהפכה ודאי גם היא לאחד ממוקדי המשיכה המרכזיים של הספורט. המהפכים הספורטיביים, הסיפורים האנושיים וההתרגשות הנלווית אליהם עולים לעתים על כל דמיון. העובדה שמשחקים מתחילים בנקודה שווה מעניקה, לכאורה, הזדמנות שווה גם לחלש ומעצימה את המרכיב הדרמטי.

אחרים הסבירו את המשיכה לספורט בטענה שהוא מסמל את היכולת האנושית להתמודד ולהתעלות על איתני הטבע ועל מגבלות הגוף, וככזה הוא גם מייצר חוויה אסתטית שקשה להישאר אדישים אליה. הודגשו גם תפקידו של הספורט בניתוק האדם מן המציאות, המבנה הקבוצתי הדיכוטומי של מרבית משחקי הכדור ועוד.

אולם בדיוק על רקע כל אלו מקבלת משנה תוקף השאלה למה מכל הענפים דווקא הכדורגל נהפך לסמן הימני של האהדה הספורטיבית. למה דווקא משחקי הכדורגל, יותר ממשחקי כדור אחרים ויותר מפעילות ספורטיבית מקבילה, נהפכו לסמל המאבק בין קהילות ובין לאומים?

מעט חוקים

בניסיון לאפיין את ייחודו של הכדורגל בהשוואה למשחקים אחרים, עולים כמה הסברים. למשל פעמים רבות מושמעת הטענה כי הכדורגל נהפך למשחק של ההמון משום שאינו דורש כמעט שום אמצעים, עזרים או תקציבים. אפשר לשחק אותו בשכונות בכל מקום ובכל זמן.

גוף עגול, לא בהכרח כדור של ממש, ואבנים לסימון השערים הפכו את הכדורגל למשחק נגיש שהתחבב במיוחד על ההמונים. העובדה שכדורגל משוחק בקבוצות גדולות (11 נגד 11, ולא אחד נגד אחד או חמישה נגד חמישה) מסבירה גם היא משהו על הפופולריות של המשחק, שהרי ההזדהות עם חבורה גדולה של ספורטאים מאפשרת להשליך מהקבוצה כלפי קהילה שלמה גדולה ביתר קלות, ובהתאם מוסגר הכדורגל כזירה של מאבק סימבולי, מעבר למשחק עצמו. הסברים גם היטו את תשומת הלב לנסיבות ההיסטוריות ולהפצת הכדורגל מאנגליה לקולוניות ביבשות אחרות. בתוך כל זאת, נדמה שמה שהופך את הכדורגל למשחק כל כך פופולרי הוא בעיקר המיעוט היחסי של מגבלות המוטלות עליו, בהשוואה למשחקי כדור אחרים.

אוהדי ליברפול. כדורל הוא ספורט הקרוב ביותר למשחק הבסיסי, הגולמי, הקרנבלי והספונטני, שהיה מקובל טרם הכפפת הספורט למערכות חוקים צילום: בלומברג

כמו האדם הקדמון

בזמן שבענפים כמו הכדורסל או הכדוריד מוגבל זמן ההתקפה, ובענפים אחרים, כמו הטניס או הכדורעף, מוגבלת כמות הנגיעות האפשריות בכדור, נהנה הכדורגל מחופש יחסי, שהופך אותו למשחק קשה ביותר לתכנון מוקדם וקשה לשליטה. בכך בעצם מתעצב הכדורגל כספורט הקרוב ביותר למשחק הבסיסי, הגולמי, הקרנבלי והספונטני, שהיה מקובל טרם הכפפת הספורט למערכות חוקים.

החוקר הבריטי דזמונד מוריס והסוציולוג היהודי נורברט אליאס דיברו על התוקפנות האנושית, שעברה לאורך ההיסטוריה תהליכים של תירבות. המתחים, הדחפים והחיפוש אחר ריגוש, שבעבר באו לידי מימוש בציד למשל, עודנו ותועלו לאפיקים פחות אלימים, כמו הספורט. נראה שהכדורגל מסמל עבורנו, בזכות אותו חופש יחסי ממגבלות חוקיות, את נקודת האיזון הטובה ביותר בין היצרים האגרסיביים מצד אחד ובין הצורך החברתי־תרבותי מצד שני. שהרי יש משחקי ספורט אגרסיביים הרבה יותר מהכדורגל, בדיוק כפי שיש משחקים המכילים תנאים ואיסורים רבים יותר.

ועם זאת, לחופש של הכדורגל יש גם מחיר. ההתעקשות של ארגוני הכדורגל להימנע משימוש בעזרים טכנולוגיים נובעת מתפיסה זו של הספונטניות של המשחק. הטענה היא שעצירת המשחק והכנסת שיפוט חיצוני ירחיקו, הלכה למעשה, את הכדורגל מהמשחק הבסיסי, שהקרבה אליו היא כאמור אחד ממוקדי ההנאה של הצופים.

התוצאות הנמוכות של משחקי הכדורגל למשל, או ניצחון של הקבוצה החלשה במגרש במשחק נתון, יכולים היו להיפתר באמצעות הטלת מגבלות וחוקים נוספים על המשחק. אלא שזה בדיוק סוד קסמו. ועם נתונים כמו אלו שמתאספים סביב הכדורגל מישהו באמת יכול להתווכח?

הכותב הוא מרצה לתקשורת ומומחה לתקשורת הספורט באוניברסיטת בר־אילן ובמרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון