גם הנובורישים הסינים רוצים קבוצה בפרמיירליג

הואנג ז'יאנוואה או בשמו האנגלי קנת' "קני" הואנג, מייצג היטב את סין החדשה. ב־1988 הסטודנט המצטיין מאוניברסיטת ז'ונג סאן, שבדרום־מזרח מדינת הענק, היה לסיני (לא מהונג קונג) הראשון שהחל לעבוד בבורסה של ניו יורק. הוא תפקד כמשקיע בורסאי לכל דבר, אבל לא מטעם קרן השקעות פרטית זו או אחרת אלא עם תמיכתה המסיבית של הממשלה הסינית, ששפכה עוד ועוד כספים לשוק הפיננסים.

סין התעשרה ברמות אדירות מאז אותם ימים, ומנהלים בכירים כמו הואנג, קפיטליסט ברוח ובנפש, היו אחראים לכך. הם היו גם אחראים לנורמות נובורישיות שרפובליקת העם אימצה - סין היא היבואנית הגדולה ביותר של רולס רויס ו־XO קוניאק. כיום סין רוצה להראות שיש לה את הכסף - כמו כל נובורישית טובה. ולכן זה רק היה הגיוני שבאיזשהו שלב היא תגיע לפרמיירליג - מגרש המשחקים של שייח'ים מהמזרח התיכון, אוליגרכים מרוסיה ואנשי עסקים מאמריקה.

האמת - אין יותר מתאים מהסינים לפרמיירליג - שהיא שילוב של קפיטליזם ללא דמוקרטיה, ממש כמו "רפובליקת העם". מארק גאניס, בכיר שבסיסו בשיקגו, ושותפו קני הואנג הגישו את הצעה לרכישת ליברפול. ההצעה מגיעה מקונצרן שנקרא QSL, חברת השקעות ספורטיביות ממזרח אסיה, שחלק מחבריה מחזיקים במניות של קליבלנד קאבאלירס מה־NBA. השניים הגישו את ההצעה ל-Barcap, מחלקת ההשקעות של בנק ברקליס, שהשתלטה בעצם על הקבוצה ומינתה את היו"ר – מרטין ברוטון.

ליברפול נמצאת בחובות של כ־235 מיליון ליש"ט לרויאל בנק אוף סקוטלנד המולאם. גאניס והואנג מובילים את QSL, שאחד המשקיעים הגדולים בו הוא קרן ההשקעות של סין (CIC). הגשת ההצעה על ליברפול לא אושרה על ידי CIC אבל בחמישי האחרון מכרה הקרן מניותיה במורגן סטנלי ב־351.4 מיליון ליש"ט - בדיוק תג המחיר של המועדון.

לאוהדים מובטח הרבה. "ליברפול תמיד צריכה להיות אחת הקבוצות שמוציאה הכי הרבה כסף בכדורגל", אמר גאניס. "ולפי המודל הפיננסי שלנו, זה מה שיקרה - ליברפול תהיה אחת הקבוצות שמוציאות הכי הרבה כסף על שחקנים מדי שנה".

אנפילד. הגשת ההצעה על ליברפול לא אושרה על ידי CIC אבל בחמישי האחרון מכרה הקרן מניותיה במורגן סטנלי ב־351.4 מיליון ליש"ט - בדיוק תג המחיר של המועדון צילום: אי אף פי

כדורגל? כסף

שימו לב למינוחים. ליברפול, שנבנתה לגדולה בזכות עבודה קשה של ביל שאנקלי ומערכת העברת המידע הארגוני שהנחיל (בוט רום), לא תהיה אחת"הקבוצות הטובות" - היא תהיה אחת "הקבוצות שמוציאות הכי הרבה כסף".

האוהדים - שסובלים כיום מבעלים אמריקאים מנותקים, שהעלו את מחירי הכרטיסים ומכרו שחקנים מובילים כדי לכסות ריבית בשווי של כ־45 מיליון ליש"ט בשנה על חובות שנובעים מהלוואות שלקחו כדי לרכוש את המועדון - רוצים לראות בעלים חדשים. הם אפילו מוכנים לקבל בעלות של סין על הקבוצה שלהם. הכל - רק שלא יישאר המצב הזה של 20 שנה ללא אליפות.

חברת ההשקעות הסינית הבטיחה גם להשקיע בתשתיות - כלומר מעבר לאצטדיון חדש. מלבד ניקוי של חובות, הקבוצה הסינית צריכה גם להוכיח שיש לה יכולות לעמוד בדרישות של הקבוצה.

דרישה נוספת היא להעלות את תקציב השכר. כיום ליברפול משלמת סכום השווה רק ל־83.5% מתקציב השכר של מנצ'סטר יונייטד ו־61.5% מזה של צ'לסי.

את הרכישה רוצים להשלים לפני 31 באוגוסט - כדי שעדיין אפשר יהיה לחזק את הקבוצה לפני שחלון ההעברות נסגר ב־1 בספטמבר.

הבעלים, ג'ורג' ג'ילט וטום היקס, רצו לפני שנה להרוויח 800 מיליון ליש"ט על המכירה. אבל סביר להניח שמקסימום יצאו בברייק איבן ממכירת ליברפול. היקס וג'ילט צריכים 326 מיליון ליש"ט כדי לעזוב את ההרפתקה האנגלית שלהם ללא הפסדים כספיים. את המועדון רכשו ב־218 מיליון ליש"ט והשקיעו כ־144 מיליון ליש"ט נוספים.

מי שעשוי להעשיר יותר את היקס וג'ילט ופחות את ליברפול עצמה זה יחיא קידרי, "מיליארדר" סורי וחבר של ג'ילט הבן. הוא, כביכול, מציע 400 מיליון ליש"ט עבור הקבוצה - אך לא ברור מה מצבו הכלכלי. היקס וג'ילט לוחצים לקבל את ההצעה שלו, אבל המנהל המסחרי איאן אייארה, המנכ"ל כריסטיאן פרסלאו, והיו"ר ברוטון - שכביכול האינטרסים של ליברפול עומדים בראש מעיינותיהם - דוחפים לקבל את ההצעה הסינית.

ישנה גם הצעה מקבוצה של משפחת חאריפי מכווית ועוד אחת אמריקאית. קבוצה הודית החליטה לרדת מהפרויקט.

שחקני צ'לסי. כלי משחק בידי נובורישים צילום: איי פי

אבו דאבי VS סין

כמובן שעוזר שיש את ממשלת סין מאחוריך בעולם המוזר הזה שנוצר בפרמיירליג. בסך הכל הון רב מאבו דאבי נמצא מאחורי מנצ'סטר סיטי, וצריך להתחרות איכשהו בכספי הנפט הללו. הגופים הללו - ביחד עם מיליארדרים כמו רומן אברמוביץ' של צ'לסי (שווה 7 מיליארד ליש"ט) - מתחרים בליגה שיש בה בעלים מקומיים אמידים כמו דייב ווילאן מוויגאן (שווה 250 מיליון ליש"ט) או קרל אויסטון מבלקפול (שווה 105 מיליון ליש"ט).

כמובן שפערים כאלה יוצרים אבסורדים רבים. האבסורד הראשון הוא שאף שהפרמיירליג היא הליגה המכניסה בעולם והסכם הטלוויזיה מחולק על פי מודל שוויוני פחות או יותר בין הקבוצות - יותר מחצי מהקבוצות מסיימות את העונה בהפסדים כספיים, ודווקא הקבוצות שמתנהלות בשפיות כלכלית ולפי היכולות הטבעיות שלהן סובלות מבחינה מקצועית.

בשנה שעברה קבוצה אחת שהיתה בבעלות "מיליארדר" הגיעה לשפל המדרגה - פורטסמות' ירדה לליגת המשנה ולמעשה פורקה. בקושי רשומים אצלה שחקנים, והמנג'ר סטיב קוטריל צריך לשחק בעיקר עם שחקנים מקבוצת הנוער. המצב היה כה קשה שבמסע השיווקי לארצות הברית הובסה הקבוצה פעם אחר פעם על ידי קבוצות אמריקאיות. באחד המשחקים נאלצה הקבוצה לשחק עם חולצות היריבה - כיוון שלא היו לה חולצות משלה. בגלל חובות - שנוצרו בזכות הבעלים, משפחת גאידמק ואחרים, שהעבירו כספים לקבוצה בהלוואות בעלים ולא טרחו לשלם מיסים, או להשקיע בתשתיות ו/או לטפח צינורות מזומנים - הקבוצה לא יכולה לרכוש שחקנים חדשים והתחילה את העונה בליגת המשנה עם פחות מ־15 שחקנים. בקושי הרכב.

מנגד מנצ'סטר סיטי נהנית משפע לא נורמלי. לרוברטו מאנצ'יני פשוט יש יותר מדי שחקנים טובים. לפי חוקי הפרמיירליג החדשים, קבוצה יכולה לרשום רק 25 שחקנים בסגל, שמונה מהם חייבים להיות שחקני בית (גדלו שלוש שנים לפחות באקדמיה באנגליה עד גיל 21).

למאנצ'יני יש 37 שחקנים בסגל. הוא חייב למכור. אבל אף אחד לא קונה. המשכורות שמקבלים בסיטי כה מנופחות שאף אחד לא ממש רוצה לגעת בשחקנים שלו. המצב הבעייתי הזה לא מנע מהסיטי להוציא יותר מ־100 מיליון ליש"ט על רכש. בכל מקרה, ההנחה היא שהסיטי תשלם עשרות מיליוני ליש"ט במשכורות לשחקנים שלא ישחקו.

יש תקווה לדמוקרטיה

ולצד האבסורדים שנובעים ממבנה הליגה הליברלי מדי שאפשר למועדונים להיכנס לחובות שמטופלים בריביות בשווי עשרות מיליוני ליש"ט, ישנה גם תקווה. הפייר פליי הפיננסי של אופ"א, שאמור להיכנס לתוקף ב־2012/13, אמור להפוך את כל המועדונים למאוזנים. בנוסף, קבוצות יהיו מחויבות להשקיע יותר בנוער. בממשלה הבריטית אף דנים בהעברת חובה של אחוזים מכל מועדון לעמותות אוהדים. גובר הדיבור ברמת השטח על דמוקרטיזציה של הכדורגל.

ואולי, רק אולי, הכל דווקא יסתדר לטובת האוהדים. לפחות בעניין ליברפול ייתכן שהקבוצה תעבור לידי משלמי המסים – הרי הם האוהדים. RBS המולאם ייקח לעצמו את השליטה על ליברפול אם עד 6 באוקטובר הקבוצה לא תימכר.

הבנק שקרס במשבר הגדול עבר לידי הממשלה הבריטית. במקרה כזה ייתכן שקבוצות האוהדים שהתאחדו להן כדי לגייס כספים ולהשתלט על ליברפול יקבלו מחיר מיוחד.

מה הסיכוי שחבורה של אוהדים מקומית עם שאיפות למודל כלכלי יציב תצליח מול כספי המסים של מיליארד סינים? לא גדול.