למגרש חיים משלו

ירון קוריס, הבעלים של הפועל רמת גן, נכנס לעולם הכדורגל בתשוקה של אוהד ונפל – כמו רבים לפניו – בגלל מה שקרה על המגרש. הוא לא תכנן שהקבוצה שלו תעלה מספר ליגות בתקופה של פחות מחמש שנים אבל למגרש חיים משלו וזה קרה - וזהו הבסיס לאסונו הכלכלי.

בתור אוהד הוא היה מרוצה אבל בתור איש עסקים קטן וחסר נכסים משמעותיים קוריס היה צריך לקחת הלוואות מגורמים מפוקפקים כדי לעמוד בעלויות החזקת הקבוצה המצליחה יחסית, כך נכנס לתסבוכת בה הוא נמצא כיום.

קוריס, שהגיע לכדורגל ללא הבנת התעשייה ועם ניסיון עסקי של סגן אלוף בצה"ל, מקלל את עצמו מאז נכנס נכנס לעולם הזה. בסופו של יום הוא אשם בתסבוכת שהכניס את עצמו אליה, אבל הוא לא האשם היחיד בהלבנת הון וחוזים כפולים – הוא פשוט עוד קורבן של עולם השוק האפור.

קוריס לא הראשון ולא האחרון שנופל בגלל שלא היתה לו תוכנית הגיונית לטווח הארוך.

קבוצת לידס נכנסה לבור כלכלי שהיא לא יוצאת ממנו בגלל שההנהלה בנתה על הכנסות הצ'מפיונס ליג לפני שבכלל הגיעה לשם. כיום הם בבעלות מספר גורמים מפוקפקים. גלזגו סלטיק וגלזגו ריינג'רס נפלו גם כן קורבן לתוכניות שבנו על סמך הכנסות עתידיות, שהיו תלויות אך ורק בביצועי הקבוצה. ברצלונה גם לא ביטחה את הבונוסים והשדרוגים הגדולים שהבטיחה לשחקניה בשנת הטרבל והתוצאה היתה שנכנסה למערבולת כלכלית.

המסר הוא שתקציב לקבוצת ספורט רצוי לבנות בשמרנות. או לא לבנות כלל.

ירון קוריס. לא תכנן שהקבוצה תצליח צילום: אוראל כהן

האם הגיע תורה של הפועל תל אביב לסבול מתכנון לקוי של בניית תקציב? הקבוצה עדיין פייבורטית להעפיל על חשבון אקטובה הקזחית לשלב האחרון של מוקדמות ליגת האלופות אבל ההפסד במשחק הראשון עשוי לעלות לה ביוקר. ושוב אנחנו נתקלים בחברנו הטוב - "תכנון לקוי".

הקבוצה בונה על תקציב של 60 מיליון שקל, אך סעיף צפי ההכנסות הטבעיות שלה (כלומר מספונסרשיפ, מכירת מנויים, זכויות שידור וכו') לא עולה על 30 מיליון שקל. זה הימור גדול שלא בטוח ששווה לקחת. אם הקבוצה תעפיל לשלב הבא אז מובטח לה מקום בליגת אירופה – שתסייע בכיסוי הוצאות של 60 מיליון שקל. אבל אם לא תצליח לנצח את אקטובה העקשנית בבלומפילד – וסליחה על הצרפתית שלי - החרא יפגע במאוורר.

לא בטוח שיש לבעלי הקבוצה את הכסף לכסות גרעון של 30 מיליון שקל. לא ברור טיב העושר של אלי טביב – כמה יש לו ואיך הוא עשה את הונו וגם לא ברור אם מוני הראל, שמסובך בהליכי גירושין, מסוגל לעמוד בעלויות הגבוהות של כישלון בהעפלה לליגת האלופות. המצב גורם ללחץ רב על הקבוצה. במיוחד לאחר הפסד.

בבקרה התקציבית אומרים שהבעיות של הפועל רמת גן קשורות באופן ספיציפי לקוריס ולא מהוות תסמין לבעיות גדולות יותר בכדורגל הישראלי (מחסור בהכנסות טבעיות למשל). אפשר לחלוק על כך בהחלט. גם על היחס הסלחני של הבקרה כלפי הפועל תל אביב אפשר לחלוק. בכל מקרה גם בבקרה התקציבית מודים שהבעיה העיקרית שלהם היא שאי אפשר להבטיח קיום של קבוצה אל מעבר לשנה.

התוצאה היא שבכדורגל הישראלים חיים משנה לשנה - לפחות ברמה הפיננסית. בהתאחדות לכדורגל דחו גם את יישום "חוק גולדהאר" המבורך בשנה.

ובכלל, בכדורגל הישראלי יש התנגדות מסוימת  לתוכניות לטווח הרחוק.

כשקוריס נכנס לכדורגל היה נכון להעביר אותו מבחן נאותות מייגע – לא פחות – לפני שלקח את השליטה על הפועל רמת גן. ראשי ההתאחדות היו צריכים לשבת איתו על תוכנית לעשור – לראות אם יש לו יכולות כלכליות לעמוד בדרישות התוכניות המקצועיות. להוציא ממנו התחייבות עלייה.

כך גם היה צריך לעשות עם ארקדי גאידמק, עם מישטל גולדהאר, עם רובי שפירא, עם דניאל יאמר, לוני הרציקוביץ', עם כל אחד שרוצה להיכנס לתעשיית הכדורגל - שאת רוב כספה מכניסה ממקורות ציבוריים. כן - תכנון לטווח הארוך זה לא ביטוי גס. לדרוש מההתאחדות לכדורגל שתדאג לטווח הארוך של הכדורגל זה גם לא דרישה גסה מדי.

נבחרת ספרד חוגגת עם הגביע העולמי. סוף מעשה במחשבה תחילה צילום: אי אף פי

לפני 10 שנים בדיוק החליטו בארגון הליגה הספרדית על "אסטרטגיית הנאמנות". כל קבוצות הליגה הספרדית החליטה שצריך לקדם את השחקנים הספרדיים הצעירים כדי שכולם – גם הקבוצות וגם הנבחרות – ייהנו מכך. "התוכנית מתבססת על ריבוי מאמנים וגם הענקת הזדמנויות לשחקנים לשחק במועדונים ובקבוצות המילואים שלהן", הסביר חוסה לואיס אסטיאסארן, נשיא ליגת הכדורגל הספרדית. "האספקט הנוסף של התוכנית היא להבטיח לילדים חינוך – המועדונים משקיעים במורים שעוזרים להם מחוץ למגרש. זה חשוב להורים. והדבר הכי חשוב זה סבלנות – אוהדים שרואים שחקני בית מצוינים עם פוטנציאל גדול מוכנים לגלות סבלנות".

לפי אסטיאסארן עוד שש שנים רוב הקבוצות בספרד יוכלו לעלות עם 11 שחקני בית. "זה העתיד בגלל שההתאחדות והקבוצות חולקות פילוסופיה זהה".