מה שוק ההעברות מלמד אותנו בינתיים?
שחקנים אנגליים לא שווים את הכסף; קבוצות לא יכולות להרשות לעצמן להוציא 20% מההכנסות שלהן על שחקן אחד וריאל מדריד לא תבכה על עזיבתם של גוטי וראול
שוק העברות השחקנים נכנס לחודש האחרון שלו. בינתיים זה נראה כמו שוק חלש במיוחד. המעבר הגדול של הקיץ שייך לברצלונה – ששילמה 40 מיליון יורו עבור דויד ויאה. מנצ'סטר סיטי גם כן היתה פעילה והחתימה שחקנים ביותר מ-75 מיליון ליש"ט. ריאל מדריד, שהוציאה יותר מ-260 מיליון יורו בשנה שעברה, רכשה את אנחל די מריה עבור 25 מיליון יורו – וכנראה שהוא יהיה השחקן היקר ביותר שיגיע בקיץ. פדרו ליאון (10 מיליון יורו מחטאפה) וסרחיו קאנאלס (5 מיליון יורו מראסינג סנטאנדר) גם כן הגיעו לקבוצה אותה יאמן ז'וזה מוריניו (שעבר מאינטר עבור כ-8 מיליון יורו). סמי קדיירה משטוטגרט (10 מיליון יורו) וריקרדו קארבליו מצ'לסי עשויים להצטרף למהפכה של מוריניו, אבל לא תהיה החתמה של סופרסטאר ענקי. לפחות זה לא נראה ככה.
מה עוד היה לנו? ולנסיה משלימה את הסגל עם ה-40 מיליון יורו שקיבלה מבארסה על דויד ויאה וה-30 מיליון יורו שקיבלה ממנצ'סטר סיטי אבל עם שחקנים זולים יותר. השאר הולך לכיסוי חובות. מנצ'סטר יונייטד אומרת שיש לה הרבה מאוד כסף להוציא על שחקנים - אבל המערכת מעדיפה לכסות חובות.
באיטליה ההחתמה הגדולה ביותר לא שייכת ליובנטוס, אינטר או מילאן אלא לנאפולי מהדרום, שרכשה את אדינסון קאבאני מפאלרמו ב-17 מיליון יורו.
בצרפת אפילו המועדון שהבטיח את מקומו בליגת האלופות מתקשה להבטיח סכומים. "המועדון לא יכול להחתים שחקנים היום", גילה דידייה דשאן, מאמן מארסיי האלופה, לאחר שרכש את סזאר אספילקואטה מאוסאסונה עבור 9.5 מיליון יורו.
בבונדסליגה מראים סולידריות ועוצמה. וולפסבורג היא היחידה שהיתה מוכנה לשלם 10 מיליון יורו עבור הבלם של פאלרמו, סיימון קאייר. זאת למרות שגם ארסנל, מנצ'סטר יונייטד ואינטר היו מעוניינות בבלם הדני. באיירן מינכן עדיין לא נכנסה לתמונה, וזאת לאחר שפספסה את החתמת גרגורי ואן דר וייל מאייאקס.
בכל מקרה, אין הרבה שחקנים שמוכנים להשקיע בהם יותר מ-20 מיליון יורו. הסיבה לכך היא בעיקר ההיגיון הכלכלי שחדר לחלק מבעלי הקבוצות – ותודה לפייר פליי הפיננסי שייכנס לתוקף ב-2012.
ראול. צפוי לחזור לריאל אחרי השתלמות בגרמניה צילום: רויטרס
הקיץ של הויאה?
סביר להניח שברצלונה לא היתה מוציאה 40 מיליון יורו על דויד ויאה אם אלו לא היו ימיו האחרונים של משטר ז'ואן לאפורטה. נראה כי הוא מנסה להותיר מורשת בכוח על ידי הבאת ויאה.
בכל מקרה, לא סתם ויאה הוא השחקן היחיד שעבר וכנראה היחידי שיעבור בקיץ זה ביותר מ-40 מיליון יורו.
ממוצע הכנסות 20 הקבוצות המכניסות ביותר באירופה עומד על כ-195 מיליון יורו. כלומר משמעות רכישת שחקן ב-40 מיליון יורו היא הוצאה של 20% על רכישת השחקן בלבד – לא כולל שכר הברוטו שלו (המיסים עלו ברוב אירופה והטבות המס לרוב בוטלו). ברצלונה, שהיתה צריכה לקחת הלוואה של 155 מיליון יורו כדי להעמיד תקציב לעונה הקרובה, לא תוכל לקנות יותר אם לא תמכור. אבל מי ירכוש את זלאטן איברהימוביץ', שרק לפני שנה הגיע להסכם בשווי של יותר מ-70 מיליון יורו?
בשוק של היום, כשהפייר-פליי הפיננסי מרחף באוויר, והחובות בוערים מלמטה - רק מנצ'סטר סיטי יכולה להוציא כספים בלי סוף על רכישות השחקנים – כי כנראה שלא איכפת לה להגיע להפסדים אדירים כדי להבטיח מקום בליגת האלופות בשנה הבאה.
שחקני בית מיותרים
ראול וגוטי הודיעו השבוע על עזיבת ריאל מדריד לאחר ששניהם היו חלק כמעט בלתי נפרד מהמועדון. גוטי שיחק 25 שנה במועדו. הוא עזב לבשיקטאש שם ירוויח כ-3 מיליון יורו נקיים ממס. ראול שיחק במועדון 16 שנה והיה לכובש המצטיין שלו. הוא עזב עם דמעות בעיניים לשוק החופשי וההנחה היא שיצטרף לשאלקה. האוהדים מבכים את העובדה ששני שחקני בית עוזבים אבל בהנהלת המועדון דווקא מרוצים. ראול הפך לדמות דומיננטית מדי בחדר ההלבשה ומגבלה מקצועית. ניתן לומר את אותו הדבר על גוטי – שחבריו בקבוצה היו מכנים "פרימדונה". סביר להניח שראול לא אמר את המילה האחרונה שלו בריאל. בעבר הסתכסך עם פלורנטינו פרס, בעיקר על רקע מכירת פרננדו מוריינטס, חברו הטוב – אבל בקדנציה השנייה של הנשיא היחסים התחממו ונראה כעת שראול יוצא ללמוד קצת על העולם מחוץ למדריד כדי לחזור להנהלת המועדון בעתיד.
גוטי כנראה לא יחזור – הוא אף פעם לא התאים לרוח השמרנית של המועדון. בכל מקרה, לא מדובר על אובדן גדול מד. השניים בני 33 וכעת יכולים לחוות משהו חדש ומרגש בקריירה שלהם – וגם להרוויח ממש לא רע (ראול ירוויח קרוב ל-6 מיליון יורו בשנה בשאלקה).
אמיל האסקי. עוד סיבה להתרחק מהשחקן האנגלי צילום: אי פי אי
למה מתרחקים מהשחקן האנגלי?
כנראה שהמאמנים בליגת הכדורגל הטובה בעולם יודעים למה הם לא רוצים לרכוש שחקנים אנגליים – המוגבלים מבחינה טכנית אבל שווים הרבה יותר מדי בגלל חוקי שוק העברות השחקנים בבריטניה.
"הסאן" בדק את מספר השחקנים האנגליים שהמנג'רים בפרמיירליג החתימו וגילו שמעט מאוד העדיפו להסתכן עם החתמת
שחקן אנגלי. ארסן ונגר, למשל, קנה 83 שחקנים בזמנו באנגליה בעלות של 250 מיליון ליש"ט. רק שבעה מהם היו אנגלים. "ארסן אמר להנהלה שהוא יכול לגרום לפשיטת רגל של המועדון תוך 2 דקות אם הם רוצים שיחתים רק שחקנים אנגליים", אמר בוב ווילסון, שוער ארסנל לשעבר.
המנג'ר שהוציא הכי הרבה על אנגליים הוא מרטין אוניל מאסטון וילה, מתוך 50 ההחתמות שלו באסטון וילה 60% היו שחקנים אנגליים. אגב, אברם גרנט, מנג'ר ווסטהאם, הוא המאמן היחיד בפרמיירליג שלא רכש אף שחקן אנגלי בתקופתו כמאמן בפורטסמות', צ'לסי או ווסטהאם. בכל מקרה, עכשיו – עם החוק שמחייב כי לפחות 8 שחקנים מתוך סגל של 25 שחקנים יהיו שחקני בית – ההנחה היא שנראה יותר אנגליים בפרמיירליג. לא ברור מה זה יעשה לאיכות המשחק בליגה.
