אז מה עושים עם הקובי בראיינט הזה?

אם קובי בראיינט בדרך אל מדרגת האלוהות של מייקל ג'ורדן? בגיל 32, עם אליפות חמישית בכיס, ועם הקבוצה הכי טובה באנ.בי.איי, לבראיינט סיכויים טובים להשוות את מספר האליפויות של ג'ורדן, בצורה דומה (שתי סדרות של 3 אליפויות רצופות). יש לו אפילו סיכוי לחלוף על פני ג'ורדן, שכן

בראיינט, שהואשם לאורך הקריירה שלו באנוכיות, בדאגה בעיקר לעצמו ולמורשת שלו, נמצא במרחק אליפות אחת ממספר הטבעות שג'ורדן עונד, ומג'יק ג'ונסון, כוכב העבר של הלייקרס ובעלים של כ-5% מהקבוצה, אמר שלקובי מגיע פסל באולם הבייתי, הסטייפלס סנטר. ואולי חמור מכך, קובי מאלץ גם את שונאיו הגדולים ביותר במערכת כלכליסט לכתוב לו שירי הלל.

אז מה עושים עם הבראיינט הזה? עם משחק אליפות שהניב את הרייטינג הכי גבוה ב-12 שנים, 15.6% שהם 28 מיליון צופים, בראיינט מוכיח שוב את האפיל שיש לו, ועושה זאת מול ההיסטוריה. נחשו במי צפתה אמריקה לפני 12 שנים?במייקל ג'ורדן מטביע את יוטה.

בכלל, בראיינט איננו רק מוכר החולצות הקבוע של הליגה בחנות הדגל בניו יורק ובסין. בראיינט מצמיד את האמריקאים למסך, ולכן הוא שווה כל סנט מ-23 מיליון הדולרים שהוא עושה בשנה בשכר בלבד. הרייטינג בסדרת הגמר השנה, 10.6% או 18 מיליון צופים, היה גבוה ב-26% מזה של שנה שעברה, 8.4%, או 14 מיליון צופים. גם אורך הסדרה, 7 משחקים, הוא נתון חשוב, שכן ככל שסדרות מתארכות הן נהנות מרייטינג גבוה יותר, מכיוון שגם צופים שאינם אוהדים מושבעים מגלים עניין לאורך הזמן.

אלא שכאן קל להעריך את ההשפעה של בראיינט - קובי ושות' הביאו לזינוק של 29% מול הסדרה האחרונה שהלכה לשבעה משחקים, בין דטרויט פיסטונס לסאן אנטוניו ספארס, ב-2005. כמובן, שהעובדה שהיריבה היא הסלטיקס, עם כל המטען ההיסטורי בין הקבוצות, עזרה לבראיינט, אבל ההישג הזה ללא ספק רשום על שמו.

למרות שמייקל ג'ורדן נחשב לאייקון שאין לערער על עליונותו בכל תחומי המשחק – על המגרש ומחוצה לו – ההשוואות נמצאות בכל טור בעיתונות, ובכל בלוג. ג'ורדן עצמו, שידוע כבעל אגו שמשפיע על כח הכבידה של כדור הארץ, מתוחכם מדי בכדי להתייחס לכך. אבל דווקא בנו של מייקל, מרקוס, פצה פיו השבוע וצייץ בטוויטר שלו ש"אף אחד, ואני מתכוון אף אחד לא יכול להשוות בין קובי לאבא או אפילו להגיד שהוא קרוב אליו."

אם כתבי ההגנה כבר נכתבים – ועוד בלא פחות מ-140 התווים המותרים בטוויטר – כנראה שלתיק הזה יש חיים אחרי הכל.

אז מה עכשיו

מבחינה כלכלית, האליפות של הלייקרס שינתה מעט את העונה האיומה, בה הפסידה הליגה כ-400 מיליון דולר, לפי דברי הקומישינר דיוויד סטרן. ומבחינה כלכלית, מה שהיה, גם אם היה רק לפני יומיים, חשוב כשלג דאשתקד, ומה שיהיה הוא החשוב. וגם כאן, עשה בראיינט את המלאכה: עם הזכייה באליפות, קובי הניח את היסודות לעונה אדירה בשנה הבאה.

כעת, יש לנו את כל היסודות הסיפוריים לדרמה אדירה. יש גיבור, שעמו מנהלת אמריקה ייחסי אהבה-שנאה; יש מניע ברור, הרצון להשוות את ג'ורדן – או לעבור אותו – במספר האליפויות; יש תחושת דחיפות שנובעת ממסגרת זמן, מכיוון ששעון החול הביולוגי שלו מתקתק. אחרי הכל, קובי זכה אמנם בתואר השחקן המצטיין, אך התצוגה שלו בסדרה לא הזכירה את התצוגות הגדולות של מייקל או אף את התצוגות הגדולות שלו מתחילת העשור הקודם; ואולי חשוב מהכל, שנה הבאה גם היריבה צפויה להיות קבוצה עם שני סופרסטארים בשיאם, מכיוון שכל הערכות המומחים מדברות על חבירתם של לפחות שניים מהשלושה – לברון ג'יימס, דויין וייד וכריס בוש – בקבוצה אחת. ואם הקבוצה הזאת תעשה עמנו את החסד ולא תפסיד לבוסטון בחצי גמר המזרח, צפו לרייטינג גבוה עוד יותר.

לדיוויד שטרן ולחבורת המנהלים שלו, שהצליחה להפוך בתוך חמש שנים מליגה איתנה לליגה בדרך לפשוט רגל, יש כחודש אחד של חסד. תשומת הלב עוברת כעת מהגמר שהסתיים, אל דברים שאוהדים אוהבים לא פחות מאליפויות: הדראפט, שעמוס בכישרון חדש וצעיר, והחתמת השחקנים החופשיים, שמותרת החל מ-1 ביולי.

הפיתול שבעלילה

אבל בתום החודש הזה, אנחנו קופצים שו להילוך חמישי בניסיון לשנות את מסלולה של הליגה. ברקע, מתקדרים העננים בקרב שבין השחקנים לבין הליגה בנוגע להסכם השכר החדש. גם השחקנים וגם הבעלים מגלים עד כה בעיקר עקשנות שמהולה בחוסר אמון בצד השני. וכאן מצוי היסוד הסיפורי האחרון כאן, הפיתול בעלילה. תארו לכם שקובי זוכה באליפות השישית, ואז הליגה נכנסת לשביתת עבודה. מי שמכיר את הרצון של קובי להתעלות מעל כולם, לא יכול לשלול גיחה למכבי בעונה המושבתת, רק כדי להיות חתום על שבע אליפויות, אחת יותר מג'ורדן.