זה לא כדורגל. זה ג'אנק פוד
לא צריך לשפוט את רמת הכדורגל, פיפ"א עושה עבודה מצוינת עם נותני החסות, המהפכה האמריקאית בעיצומה ומי שיפטור אותנו משאון הוו־וו־זלה יהיה מיליארדר
כדורגל בינלאומי לא צריך להישפט לפי הרמה שלו - אין סיכוי שיוכל להתחרות ברמה של כדורגל הקבוצות. הסיבות לכך פשוטות. חוק בוסמן הפך כל קבוצה בכירה לכזאת שיכולה לבחור את שחקניה מבין 7 מיליארד בני אדם, בעוד הנבחרות מוגבלות לאוכלוסייה המקומית. כלומר, אם ברצלונה יכולה, באופן תיאורטי, לבחור שחקנים מבין מיליארדים, נבחרת ספרד יכולה לבחור רק מבין 40 מיליון איש. זה משמעותי.
נוספו לכך גם הזמן הרב שיש לקבוצה לעבוד ביחד, לעומת הזמן הקצוב שיש לנבחרת, וגם האימונים האינטנסיביים והמקצועיות של המועדונים - שנבחרת, לא משנה כמה מסודרת, מאורגנת ומקצועית היא, לא יכולה להתחרות בכך. "מאמן של נבחרת הוא כמו שף בלי היכולת לקחת את הזמן על הארוחות שהוא מכין", אמר ארסן ונגר, מנג'ר ארסנל. "זה כמו ג'אנק פוד. יש מעט זמן להתאמן, לעבוד על הסטייל של הקבוצה". ישנם עוד גורמים לכך שהכדורגל הבינלאומי נראה לנו לפתע נחות מבחינה איכותית. העיניים כבר רגילות לכדורגל האולטרה־מודרני של המועדונים, וכל דבר אחר נראה אטי וכבד יותר. כמו שידורים חוזרים של משחקים משנות השמונים. ולכן, הכדורגל הבינלאומי יכול להתחרות רק ברמת הדרמה - ויש לשפוט אותו לפי הדרמה שהוא מייצר - ולא האיכות. דרמות עדיין אין - בוודאי לא רגעים קריטיים באמת - בשלבים הראשונים של המונדיאל.
האיכות של המונדיאל, בסופו של דבר, תיקבע על פי המידה שבה הוא ריגש ולא על פי רמת הכדורגל.
ללמוד מפיפ"א
דבר אחד שנראה מצוין הוא השילוט והפרסום בזמן המשחקים. פיפ"א שכרה את חברת ייעוץ הספונסרשיפ IEG אחרי מונדיאל 2002 ועלתה על מנוע הצמיחה המשמעותי ביותר בשוק הספורט העולמי - הספונסרשיפ. פיפ"א גייסה 1.6 מיליארד דולר מחסויות בין 2007 ל־2010; עלייה ניכרת מגיוס של 584 מיליון דולר בין 1999 ל־2002. לפי דו"ח של PricewatehouseCoopers, תהיה הספונסרשיפ מנוע הצמיחה העיקרי של תעשיית הספורט. שווי סך הסכמי הספונסרשיפ יעמוד על 35.2 מיליארד דולר ב־2013, לפי הערכות. שווי שוק הספונסרשיפ בספורט כיום עומד על 28.4 מיליארד דולר.
פיפ"א השכילה להבין זאת, ובזכות חבילות חדשות וטכנולוגיית הלדים על המגרשים (שלטי פרסום אלקטרוניים) מצליחה למצות את הסכמי הספונסרשיפ עבורה ועבור הלקוחות שלה. פיפ"א פיתחה אסטרטגיה שלפיה יוצעו שלושה שלבים של ספונסרים - במשחקים רואים זאת בעיקר בזמנים ובחלל שמקבלים כל ספונסר.
"שותפים" (FIFA Partners) מקבלים יותר פרסום (חלל וזמן) על הלדים, ספונסרים של המונדיאל (World Cup Sponsors) מקבלים פרסום, אבל לא כמו הפרטנרס (חולקים את הלדים עם מותגים אחרים), וספונסרים מקומיים/לאומיים (National Supporters.Partners) - מקבלים הכי מעט פרסום. הפיפ"א פרטנרס משתתפים במגוון פעילויות של התאחדות הכדורגל העולמי, לרבות המונדיאל. אדידס, קוקה־קולה, אמירייטס איירליינס, יונדאי־קיה, סוני וויזה משלמות בין 24 ל־44 מיליון דולר בשנה ומעניקות חסות גם לטורנירים האחרים של פיפ"א. שמונה חברות נוספות מפרסמות במונדיאל בלבד. הן מקבלות גם כרטיסי VIP לעובדים ולקוחות בנוסף לחשיפה משנית. הספונסריות הלאומיות יכולות לקדם את המוצרים שלהן עם הלוגו של המונדיאל ופיפ"א רק בארצות שמארחות את המונדיאל. הן משלמות בין 4.5 ל־7 מיליון דולר.
IEG ייעצה לארגון לפנות למספר נמוך יותר של ספונסרים כדי להעניק אקסקלוסיביות רבה יותר לנותנות החסות. בשווקים גדולים (ארגנטינה, אנגליה, גרמניה) ניתנו גם רגעי פרסום למותגים מקומיים על הלדים. בקיצור, לראות וללמוד.
המהפכה האמריקאית
נבחרת ארצות הברית הביאה בערך 2,000 אוהדים יותר מאשר נבחרת אנגליה. מדובר בהמשך מגמת הכדורגליזציה של ארה"ב. יותר אמריקאים משחקים את המשחק
ומתעניינים במשחק. לפי הערכות של פיפ"א, כ־25 מיליון אמריקאים משחקים כדורגל - יותר ממה שמשחקים באנגליה. מן הסתם, גודל האוכלוסייה של ארה"ב מאפשר לה שהכדורגל יהיה הספורט החמישי או השישי הכי פופולרי ובכל זאת להגיע למשחק מול אנגליה ולהראות עליונות בחלק גדול ממנו. העליונות המשמעותית יותר נצפית באינטרנט. האמריקאים מצייצים על כדורגל בטוויטר יותר מאשר כל עם אחר. הרבה זמן אומרים שארה"ב זה הדבר הגדול הבא בכדורגל הבינלאומי. במונדיאל הזה ייתכן שסוף סוף נראה את זה. אם ארה"ב תזכה במונדיאל 2018 או 2022 המהפכה תושלם?
קצת פרופורציות
אווירת חגיגה ברחובות והבטחה לעתיד טוב יותר הן דברים טובים ויפים, אבל צריך מעט מספרים כדי לספר את הסיפור של המונדיאל הזה.
22 מיליון דרום אפריקאים חיים על פחות מ־3 דולרים ביום. פיפ"א צפויה להכניס כ־3.3 מיליארד דולר מהמונדיאל. הסכום שתשלם פיפ"א במסים לדרום אפריקה? 0.
מי ירוויח מהוו־וו־זלה?
שאון הוו־וו־זלה (אותן חצוצרות, זמבורות, שופרים) נהפך, כצפוי, לחלק בלתי נפרד מחוויית הצפייה במונדיאל. המארגנים אפילו שוקלים להרחיק את הרעש הזה מהאצטדיונים בגלל ריבוי התלונות.
מעצבן או לא, מי שיצליח להמציא מסנן וו־וו־זלה - אנטי־מחיקון 2010 - ייהפך לאחד האנשים העשירים בעולם.