דורסים בדרך להכנסות של 25 מיליארד דולר בשנה
הפוטבול בארה"ב עומד מול איומים ממשיים ורציניים על עתידו, מה שלא מפריע לרוג'ר גודל, קומישינר הליגה, להכריז על מטרה שאפתנית של צמיחה ב־10% כל שנה. איך זה יקרה?
רוג'ר גודל, קומישינר ליגת הפוטבול האמריקאית, ה־NFL, רוצה הכנסות של 25 מיליארד דולר לליגה שלו ב־2027. מנהלים אוהבים יעדים ארוכי טווח, כי עד שמגיע זמנם, איש לא זוכר את היעד עצמו. ובכל זאת, נראה שהיעד השאפתני מתעלם במתכוון מכמה איומים ממשיים על התפתחות הענף, כמו שביתת שחקנים אפשרית בתוך שנה, וכמו מחקרים חדשים שמראים שפוטבול מקצועני הורג את האדם שמתחת לשריון. אבל אחרי הכל, זהו בדיוק הפוטבול: דורסני, מוטה שורה תחתונה, ומתעלם מכל מה שבדרך.
באקסל הכל אפשרי
מבחינה כלכלית, כבר היום, הפוטבול, ובראשו הסופרבול, הוא הספורט מספר אחת בעולם בהכנסות, ברייטינג ובעניין ציבורי. הרשתות נלחמות על זכויות השידור שלו, בחדשות מדברים עליו ללא הרף, גם בפגרה בת שבעת החודשים, וברוקרים בניו יורק מהמרים על 100 אלף דולר מי ינצח ביניהם בליגת הפנטזי פוטבול.
ולכן, כשבוחנים את היעד של גודל, אותם 25 מיליארד דולר, החישוב הנפוץ בעיתונות היה הגדלת ההכנסות הליגה במיליארד דולר בכל שנה. אלא שזה לא בדיוק פועל ככה.
הדרך הנכונה להסתכל על זה היא בצמיחה דו־ספרתית ארוכת טווח. פחות או יותר 10% בשנה. ועם צמיחה כזו, ההכנסות מוכפלות בכל שבע שנים, ונראה שזה היה היעד האמיתי כאן. תיאורטית, זה אפשרי. זה דורש אמנם כלכלה אמריקאית בריאה, אך בתיאוריה, הכל אפשרי - טבלאות האקסל סובלות הכל. אלא, שכאשר גודל מפרסם יעד כזה, גם השחקנים, שעומדים לחתום הסכם קיבוצי חדש מול הבעלים, רואים וקוראים. כלומר, לפחות אלה שלמדו לקרוא, או שעדיין לא איבדו את היכולת של האונה הזאת במוח. אבל לכך נגיע מיד.
ראשית – הכסף. שלוש הליגות העיקריות של אמריקה, דהיינו בייסבול, פוטבול וכדורסל, עומדות בפני סוף ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בעשור הקודם, הסכמים שנתפסים כמיטיבים מאוד עם השחקנים. מאז פרוץ המשבר הכלכלי, הבהירו הבעלים שהם רוצים לשנות את ההסכמים, "לטובת הספורט". אלא שהשחקנים מאמינים שהבעלים מנצלים את תזמון המשבר כדי לקצץ בעלויות, כפי שהם עושים בשאר העסקים שלהם, וכי לאור ההסכם השחקנים לא יהנו מהרווחים שיגדלו שוב בעתיד הקרוב. וכעת גודל, שעובד אחרי הכל אצל הבעלים, מציב יעד חדש ושאפתני, ולפי היעד הזה, יש כסף. ייתכן שגודל, בניגוד לדיוויד סטרן, עמיתו מה־NBA, מבין שכמעט כל מחיר שישולם לשחקנים עדיף על פני שביתה. ייתכן שהיעד הזה נועד להבטיח לשחקנים פירות עתידיים.
גודל. בריאות השחקנים? זה לא מופיע באקסל צילום: בלומברג
ספורט קטלני
ייתכן גם כי גודל מנסה לשדר יותר מ"עסקים כרגיל". אחרי הכל, מעל הפוטבול מרחפת בשנה אחרונה עננה שחורה במיוחד: תחקיר שפרסם מלקולם גלאדוול ב"ניו יורקר" הראה את הנזקים שנגרמים כאשר הרי אדם נוטפי סטרואידים מתנגשים בזה בזה במהירות גדולה ובעוצמה אדירה. מעבר לחשודים המיידיים - פגיעות ראש, שיתוק, שבירת עצמות, קריעת גידים ורצועות ושרירים פגועים - קיים הנזק החמור יותר, נזק מצטבר: כאבי ראש כרוניים, אובדן זיכרון, פגיעה ביכולות המוטוריות, דיכאון קליני מתמשך ונטייה אובדנית. ואלה מיתרגמים להתנהגות שלילית והרסנית, כלפי השחקן וכלפי הסביבה. איך זה שלא גילו את זה קודם? הרופאים, שבבעלות הקבוצות מעלימים עין, או שמתרכזים בעיקר בהזרקת סטרואידים, שגם להם השפעה שלילית על הגוף לטווח הארוך, לישבני השחקנים. אולם, את הנזקים המצטברים, בניגוד לפציעות, שהן חלק מכל ספורט פיזי, אין לנצח.
זאת אומרת שהורים ישקלו היטב אם לשלוח ילד למגרש בידיעה שכבר מגיל צעיר הוא מתחיל לצבור נזק מצטבר מהחבטות לגופו ולראשו. אם גודל מדבר על יעד ארוך טווח, שלא ישכח שהשחקנים שיגיעו ב־2027 לשיאם הם היום בני 8, וכדי שיהיו שחקנים אז, עליו לדאוג שאמהות יאשרו לילדיהם בגיל זה ללכת למגרש הפוטבול, ולא לשחק בבית בקונסולה.
מבחינת המודל העסקי, הפוטבול הוא הספורט בעל היכולת הגדולה ביותר להצמיד צופים למסכים, ולהביא אותם לאצטדיונים. הוא נהנה מכמה יכולות טלוויזיוניות, כמו גודל הכדור, המדים המרשימים (שריון וקסדה), והאלימות הרבה. והוא נהנה מעונה קצרה, שהופכת כל משחק לקריטי. נוסף על כך, כל קבוצה משחקת נגד קבוצות שסיימו את העונה שעברה במאזן דומה לשלה, מה שהופך כל משחק לשווה כוחות, פחות או יותר. כדי להעלות את ההכנסות, הליגה תיאלץ ללא ספק להאריך את העונה. ואמנם כבר בעונה האחרונה התרבו הדיבורים על הארכת העונה על חשבון משחקי ההכנה קודם לפתיחתה.
וכאן אנו צועדים ישירות אל המלכוד של השביתה: הליגה והבעלים רוצים יותר משחקים, אך מבלי לשלם את המחיר הנוכחי. השחקנים מבינים את המשמעות: סכנה גדולה יותר לפציעה, ואובדן תשלום - מאחר שהחוזים הם מוטי תמריצים, כמו מספר יארדים, מספר תיקולים ומספר משחקים למשחק.
וכמובן, לאור חלוקת הרווחים והסכנה הבריאותית הקשה, מעמיק גם חוסר האמון ששורר בין השחקנים לבין הבעלים. חוסר אמון זה, אגב, נפוץ בכל שלוש הליגות. אלא שהפוטבול הוא הספורט הראשון שבו מסתיים הסכם השכר. וכעת, למרות עוד הצהרה בומבסטית, לא ברור איך התקרב גודל להסכם חדש, שימנע שביתה. אחרי הכל, אם לא יצליח למנוע אותה, יכול גודל להיפרד לשלום מהיעד הזה של 25 מיליארד דולר.
