קונדום "טייגר" קולע בול!
די כבר ! אי אפשר למכור ספורטאים בעלי תדמית נקייה. אבל זה לא רע בהכרח. לאוהדי הספורט אפשר להביט ישר בעיניים ולומר את האמת: אוקיי, אז הוא לא בנאדם מי יודע מה, אבל תראו - הוא יודע לשחק
"התרסקות היא הזדמנות להתחלה חדשה" - את הקלישאה הזאת יאמר לכם כל מאמן אישי מתחיל שישלח אתכם להאמין בעצמכם במקום לומר לכם את האמת: שאין לכם סיכוי באמת. ואמנם קלישאות, כפי שאומרים בעולם הפרסום, הן אמיתות שאיש אינו מאמין בהן. ושומה עלינו לשלב ידיים עם אנשי הפרסום והשיווק,
עד היום, כאשר התנפצה הבועה בפרצופם הרווי בריצוי עצמי, מי שנתנה את הדין היתה דווקא ממשלת התאגידים, השולטת בספורט. הנוהל ידוע: מוציאים הודעה לקונית, מטשטשים עקבות, ולבסוף מפסיקים לתמוך במי שעד לפני שנה היו פניו הבלתי מעורערות של המותג.
אבל אחרי פרשת טייגר וודס, אנחנו אומרים: משהו חייב להשתנות. די עם הטמטום הזה של חיוכים מנצחים ושל תדמיות לייף סטייל מזויפות, ריקות מתוכן. תמכרו את זה לנשים שרוצות לרוץ בלבן בחוף הים בימי המחזור שלהן. לאוהדי הספורט אפשר להביט ישר בעיניים ולומר את האמת: הוא לא אדם מי יודע מה, אבל הוא יודע לשחק. אחרי הכל, רוב הספורטאים אינם אנשים יוצאי דופן מבחינת טוב הלב, אלא מחוננים ביכולת פיזית ובנחישות. ולכן אנו אוהבים אותם.
וכך, שחקני כדורסל יכולים בהחלט להמשיך לפרסם נעליים, כי אין ספק שהם יכולים לקפוץ גבוה ולשנות כיוון במהירות בלי לנקוע את הקרסול. אולם לפי היגיון זה טייגר וודס וקובי בראיינט אינם צריכים לפרסם שעונים אלא קונדומים.
להלן עוד כמה סנסציות שהתרחשו בשנים האחרונות וכיצד הן היו יכולות לשרת מוצרים, לו רק היו כולם דוברי אמת.
המהמר
אוגוסט 1989. פיט רוז, אולי החובט הגדול ביותר של שנות השמונים בבייסבול, מושעה לכל החיים מהליגה, עקב חשדות שהימר על משחקים בעודו מאמן את הקבוצה. ב־2004 הודה שהימר בספר אוטוביוגרפי שפרסם.
חסות אפשרית: אתרי הימורים
סלוגן: "המקום שבו המקצוענים עושים את כספם"
הפרפר
נובמבר 1991. מג'יק ג'ונסון, אחד מחמשת השחקנים הגדולים של ה־NBA בכל הזמנים, מודה שהוא נשא איידס ופורש מכדורסל. ג'ונסון, נשוי ואב, הודה לאחר מכן כי קיים כמה מערכות יחסים מחוץ לנישואים במהלך הקריירה.
חסות אפשרית: חברת קונדומים.
סלוגן: "בשביל ההנאות הקטנות שמציעה נסיעת העסקים הקרובה שלך".
החמקן
יוני 1994. או.ג'יי סימפסון, חבר בהיכל התהילה של הפוטבול, שחקן קולנוע וסלבריטאי מהשורה הראשונה, הוביל את משטרת לוס אנג'לס למרדף בשידור חי לאורך אוטוסטרדות העיר, עד שנתפס ונעצר. הוא הואשם ברצח של אשתו לשעבר ניקול וחברה רונלד גולדמן, ולתדהמת כולם - זוכה.
חסות אפשרית: החברה המייצרת את ג'יפ הברונקו שבו ברח מהמשטרה ומשרד עורכי הדין שזיכה אותו
סלוגן: "המכונית שאו.ג'יי ברח איתה" ו"המשרד שזיכה את או.ג'יי"
החותך
פברואר 2000. ריי לואיס מבולטימור רייבנס, שחקן ההגנה הדומיננטי של ליגת הפוטבול של צפון אמריקה, מואשם ברצח לאחר דקירה של אדם מחוץ למסיבת סופרבול שבה נכח בשבוע שקדם לכך. לואיס הצליח להפחית את ההאשמות לסעיפים קטנים יותר והגיע למאסר על תנאי, כאשר העיד נגד שני אנשים אחרים שהיו מעורבים במקרה.
חסות אפשרית: ליין של סכיני שף, למען השקט הנפשי של הסוקר מאמי
סלוגן: "נראה אם בעלך ינסה להציע לך להוסיף מלח, כשאת מחזיקה באחד מאלה"
המתוודה
דצמבר 2003. קובי בראיינט, הכוכב הגדול ביותר של ה־NBA (לברון ג'יימס עוד היה בתיכון) והאיש הכי משווק שלה, נאשם באונס של בחורה בדנבר, קולורדו. קובי הודה בקיום מערכת יחסים מחוץ לנישואיו, אך טען שזה היה בהסכמה. ההאשמות בוטלו לאחר שהמתלוננת סירבה להופיע בבית המשפט.
חסות אפשרית: רשתות תכשיטים שמוכרות טבעות יהלום ב־4 מיליון דולר.
סלוגן: "במחיר הזה, אתה יכול להתנצל על כל מה שתעשה ועשית"
המזריק
פברואר 2009. כוכב הבייסבול אלכס רודריגז (ניו יורק יאנקיז) הודה שהשתמש בסטרואידים ב־2003. רודריגז זכה לפני חודשיים באליפות הראשונה שלו, והוכיח שוב כי אין צדק בעולם.
חסות אפשרית: מזרקים לחיסונים נגד שפעת החזירים
סלוגן: "תן לילדך עוד יתרון על פני חבריו - בין אם הוא רוצה לנצח אותם במגרש או סתם לחיות יותר שנים מהם"
האלכוהוליסט
דצמבר 2009. רון ארטסט (לוס אנג'לס לייקרס): לארטסט כמעט אין חסויות מאז תגרת ההמונים עם אוהדיה של דטרויט בימיו העליזים באינדיאנה. אבל למזלו הוא בעל חיבה עמוקה ומפורסמת למשקאות אלכוהוליים, ואף הודה ששתה במחציות של משחקי NBA.
חסות אפשרית: ג'ק דניאלס
סלוגן: "מי ידע שהערכים התזונתיים של המבשלות שלנו יתבררו להיות משקאות אנרגיה?"
יולי 2012. טייגר וודס. בואו לא נשכח את הטייגר עצמו, שיחזור בתשובה ויפרסם את ערכי המשפחה בעודו חובק את אשתו ומשווק מוצרים לנוצרים הקשים ביותר, שרק אתמול שנאו אותו בתור הכושי שבגד באשתו הלבנה עם כוכבות פורנו. וזה היופי של אמריקה המתנצרת והולכת - מצד אחד, הצביעות האינסופית שלה, ומצד אחר, וזו אינה בדיחה, היכולת לסלוח בפומבי ולקבל אנשים שטעו בדרכם וראו את האור - בתנאי שזהו אורו של ישו, כמובן.
