מג'יק ג'ונסון: "העסקים שלי מתבססים על הצורך לרצות לקוחות"

"המעבר מכדורסל לעסקים היה מאוד טבעי עבורי", מבהיר מג'יק ג'ונסון כשהוא מתיישב על הכורסה ב־92Y, בית התרבות היהודי בצפון־מזרח מנהטן.

אירווין, או "מר ג'ונסון", לפי שותפיו העסקיים, בא לניו יורק וקיים פאנל כדי לקדם את ספרו החדש: "32 דרכים להפוך לאלוף בעסקים". המספר 32, כמובן, אינו מקרי, שכן זה היה מספר חולצתו של אחד הרכזים הטובים בתולדות המשחק.

תקציר זריז: ג'ונסון, שזכה לכינויו הקסום כבר בקולג', נבחר ראשון בדראפט של 1979 על ידי הלוס אנג'לס לייקרס, זכה בחמש אליפויות והאדיר את שמה של ליגת ה־NBA לאורך שנות השמונים והתשעים.

ב־1991 הדהים ג'ונסון את העולם, כשהכריז שהוא נושא את נגיף ה־HIV. הוא פרש, חזר לזכות עם הדרים טים במדליית זהב באולימפיאדת ברצלונה 1992, ניסה את מזלו בקאמבק קצרצר, נכשל, ניסה את מזלו כמאמן ונכשל, אבל בתור איש עסקים ג'ונסון בן ה־49 דווקא מצליח.

ג'ונסון נהנה לספר שהוא נולד כמומחה למשא ומתן, ושהלייקרס הציעו לו 400 אלף דולר לעונה, סכום לא מבוטל לרוקי ב־1979, הוא הודיע להם שהוא חוזר לקולג'. הלייקרס התקפלו, עיגלו את הסכום לחצי מיליון דולר, והשאר היסטוריה.

ג'ונסון. "בכדורסל כמו בעסקים, בגלל שיש לי חיוך קבוע על הפנים, כולם חשבו שאני רך ולא תחרותי" צילום: איי פי

"בכדורסל כמו בעסקים, בגלל שיש לי חיוך קבוע על הפנים, כולם חשבו שאני רך ולא תחרותי. אבל כמה שהם טועים, והם לומדים את זה מהר!", הוא אומר. "מגיל צעיר הייתי צריך להיאבק ולעבוד קשה כדי לשכלל את הכישרון שלי. אמא שלי עבדה בקפטריה של חטיבת הביניים המקומית במשך עשרות שנים, ואבא שלי עבד במשך 30 שנה בג'נרל מוטורס ובאיסוף אשפה. בכל שבת ובכל יום בקיץ הייתי נוסע איתו בשכונה ומעמיס שקי זבל מבתים של אנשים. היינו אנשי צווארון כחול ממישיגן וגדלתי עם עוד תשעה אחים ואחיות בבית קטן של שלושה חדרים. צריך לזכור שלא משנה כמה אתה מוכשר, תמיד יהיה מישהו שהוא טוב כמוך, ותמיד הכל יכול להיעלם ברגע עם הכסף והתהילה. אתה רואה את זה גם היום, פציעה אחת בברך או בגב ופתאום השחקן הכי גדול שיש לא שווה כלום".

"הרבה כסף מבלבל"

כיום ג'ונסון עומד בראש תאגיד יזמות הנושא את שמו, ומחזיק בזיכיונות לכ־120 סניפי סטארבקס ברחבי ארה"ב. כמו כן הוא מחזיק בנדל"ן, במסעדות, בתיאטראות, באולמות קולנוע ובמכוני כושר, ומשתף פעולה עם רשתות דוגמת ברגר קינג ובסט ביי.

ההקבלה מתבקשת בין עולם העסקים לכדורסל?

"כדורסל הוא כמו אמריקה התאגידית, והמשחק מלמד אותך לעבוד כקבוצה עם אנשים בעלי צבע עור שונה שבאו מרקעים שונים. חשוב שיהיה סביבך צוות טוב. בגיל 16 השגתי לעצמי עבודה כמנקה חלונות בבניינים ואני אדם שמאמין שבלי חלומות אתה לא יכול להגיע לשומקום. לכן, הכי אהבתי להגיע לקומה השביעית, למשרדים של המנכ"ל. ממש הייתי מתיישב בכיסא שלו, עם רגליים על השולחן והכל, ומדמיין שאני מורה לעוזר שלי להביא לי קפה ועוגה ועיתון, כשאני נשען אחורה בשמחה. במשך שעתיים או שלוש פשוט הייתי משחק את כל הסיטואציה הזו".

ובחיי היומיום?

"אני מאוד פרפקציוניסט ותחרותי. גם עכשיו אני משחק עם הבת שלי כדורסל, נותן לה להגיע עד מרחק זריקה מהניצחון, ואז אני חייב לשבור אותה! כמו בקבלת החלטות, יש דברים שאתה מרגיש אינסטינקטיבית שהם נכונים, ולרוב אני צודק. עסקים בסופו של דבר דורשים הרבה היגיון".

איך שחקני NBA מנהלים את הכסף שלהם?

"כשאתה בא מעוני גדול ופתאום מקבל כל כך הרבה כסף, זה מאוד מבלבל. למזלי, היו לי מנהלים ורואי חשבון ושאר אנשי עסקים שדאגו לי ולכספי, ותמיד ידעתי איך להשקיע אותו בתבונה. אני מסביר לצעירים היום שזו הדרך הנכונה לעבוד, אבל רובם אינם מקשיבים לי, וזה מתנקם בהם בהמשך. שמע, גם לפני האיידס המעבר לעסקים היה הצעד המתבקש מבחינתי. הייתי מותג בספורט ורציתי ליצור את המותג הזה גם בעולם העסקים, לכן מצאתי את הנישה הזו - 'אירווין אמריקה'. פעם המדור הראשון שהייתי קורא בעיתון היה מדור הספורט. לא עוד...".

מה היתה העסקה הראשונה שלך?

"קניתי מוצרי ספורט במאות אלפי דולרים וחשבתי שאני הולך לעשות קופה. אבל עברו שבועות ואף אחד לא קנה כלום! אז הבנתי שרכשתי דברים שאני אוהב, ולא מה שהלקוחות רוצים. מאז, כל העסקים שלי מבוססים על הצורך לרצות את הלקוחות. ככה שכנעתי את סטיב גרובר מסוני לפתוח איתי בתי קולנוע בערים האלו, כי הראיתי לו שאני מכיר היטב את הקהל המקומי. ובאמת, אלפי צופים באו להקרנות הבכורה".

"לא צריך את ה־NBA"

איך נותר הקשר עם הווארד שולץ, בעלי סטארבקס?

"השגתי איתו פגישה והוא היה מודאג מהדעה שבני מיעוטים לא יקנו קפה בארבעה דולרים. אמרתי לו שהם ייקנו גם יקנו, אבל לעזאזל, אין סיכוי שנאכל את המאפים שלכם! אז הוצאתי את הביסקוויטים והכנסתי עוגות מסורתיות יותר. וכמובן, שיניתי את מוזיקת המעליות למשהו מגניב יותר".

מה קורה עכשיו?

"גייסנו, לפני המשבר, מיליארד דולר לקרן הנדל"ן שלנו, ואנחנו נכנסים לתחום ההסעדה בבתי ספר, בבתי חולים, בפארקי שעשועים ובנמלי תעופה. האם נתרחב אל מחוץ לאמריקה? העסקים שלי נמצאים ב־22 מדינות בלבד, אז יש לי דברים לטפל בהם כאן קודם, ובכל אופן עכשיו - זה לא הזמן הנכון".

בתחילה תמכת בהילארי ולאחר מכן עברת לאובמה. מה הנושא הכי בוער שהוא צריך להתמודד עמו?

"כלכלה, כלכלה וכלכלה. תן עבודות לאנשים, כי איבדנו כמיליון מקומות עבודה, ושיטפל במשבר הדיור והמשכנתאות. זו עבודה עצומה להיות נשיא, ואני חושב שאנחנו צריכים להיות סבלנים כלפיו. יש מלחמה שעולה לנו 12 מיליארד דולר בחודש, חוב לאומי שעומד על 10 טריליון דולר והרבה מה לעשות".

ולסיום: איך הבריאות?

"הבריאות שלי מעולה כבר 18 שנה, תודה לאל. שמע, אני לא צריך ג'וב ב־NBA, אני מעדיף לתת עבודות ופרנסה לאנשים. כך אני רוצה שיזכרו אותי".