ליגת הניגודים של ארצות הברית

הרבה ניגודים יש בליגת הפוטבול המקצוענית של ארצות הברית, ה-NFL. מצד אחד, זוהי הליגה העשירה בעולם, שבה השווי הממוצע של קבוצה הוא מיליארד דולר ובעלי הקבוצות הם טייקוני נפט ותקשורת מהזן הרפובליקני, ומצד שני, חוקים נוקשים, כמעט סוציאליסטיים, של תקרת שכר, חלוקת הכנסות ובניית תוכנית המשחקים מבטיחים שלכל קבוצה יש בכל שנה הזדמנות להגיע לפלייאוף.

להלן כמה מהסיפורים הגדולים ביותר של העונה שנפתחת. 

שחקני פיטסבורג האלופה עם האוהדים. הארגון של הקבוצה הוא מושא לגאווה ברחבי פנסלבניה צילום: אי פי

אלכוהול זה רע

ואם כבר פתחנו את הדלת הסוציאליסטית - יש כמה נקודות השקה בין השלטון הטוטליטרי של מינהלת ליגת הפוטבול לזה של ממשלת רוסיה. בדומה לדרך שבה מתנהגים השליטים מהקרמלין לעיתונאים, גם הליגה הגיבה באיומים קשים כנגד שחקנים שלא להשתמש בטוויטר במהלך משחקים ואימונים. וכעת, במקביל לתוכניתו של הנשיא מדבדב לצמצם את שתיית האלכוהול ברוסיה, פונים גם ב־NFL להוריד את כמות האלכוהול בדמם של האוהדים. ראשית, התאספויות לקראת המשחק (tailgating), שבהן חוגגים האוהדים עם ברביקיו ושתיית בירות עד אובדן חושים, יוגבלו לשלוש וחצי שעות לפני המשחק. כמו כן, הליגה מנסה להגביל את כמות הצריכה של האלכוהול בתוך האצטדיון ולהטיל מכסת שתייה פר אוהד. לבסוף, הליגה הגרילה כרטיסים לסופרבול עבור אוהדים שמבטיחים להיות נהג תורן ולא לשתות. המכסה השנה: 200 אלף מתנדבים.

חינוך מחדש

הסיבה שהליגה כל כך נוקשה בכלליה היא העובדה שהמוצר שלה לא אוהב להתנהג יפה. בפוטבול יש הכי הרבה בעיות ופשעים חמורים מצד השחקנים - לרבות רצח, אונס, סמים ושימוש כמעט חופשי בחומרים משפרי ביצועים. וכעת שב לליגה המפורסם ביותר מבין אותם עבריינים, מייקל ויק, שהורשע בארגונם של קרבות כלבים. ויק היה השחקן המלהיב ביותר בעשור האחרון, קוורטרבק שיודע למסור ביד אמן ולרוץ כמו צ'יטה. הוא נפל כאשר ארגן פשעים חמורים נגד כלבים, הוא נזרק מאטלנטה פלקונס לכלא. מאז ננטש בידי קבוצתו והמפרסמים ופשט רגל. וכעת - כמו באמרה הידועה של הממשל הסובייטי "המדינה אינה מענישה אנשים, היא מתקנת אותם" - גם בליגה החליטו לתקן את ויק והרשו לו לחזור אם יביע "חרטה אמיתית" על מעשיו. אז הוא חזר. והאוהדים של האיגלז כבר מביעים בו אמון: חולצתו של ויק היא אחת הנמכרות ביותר ב־NFL.

בובת מחאה של כלב נגד מייקל ויק. האוהדים לא יעשו לו חיים קלים צילום: אי פי אי

לפרוש זה לחזור

ברט פארב הוא אחת הדמויות המוכרות בהיסטוריה של הליגה והוביל במשך כל הקריירה המפוארת שלו את הגרין ביי פאקרס להישגים גדולים. הוא נחשב לאחד מחמשת המוסרים הגדולים בהיסטוריה, ולמעשה כבר פרש לפני עונה. אבל פארב התחרט ושב למדי הניו יורק ג'טס, שם החל את העונה בצורה טובה, ואז דעך עם הקבוצה. בקיץ הוא שוב פרש, ושוב התחרט, ושוב הודיע שהוא פורש סופית, ואז שוב שב אל הקווים – עם חוזה של שנתיים, שהציעה לו מינסוטה וייקינגס, האויבת השנואה של הגרין ביי פאקרס. הזיגזג של פארב, שיחגוג 40 באוקטובר, יכניס לו 12 מיליון דולר העונה ועוד 13 מיליון בעונה הבאה, אבל עלה לו באוהדים רבים. אם פעם הוא נחשב לקשוח ואמין, היום הוא נחשב לסתם מרגיז. לפחות הוא הוסיף עניין לעונת המלפפונים, ומי יודע, אולי עוד נותרה בו נשמה אחת טובה מספיק כדי לשחק. הוא, אגב, ניצב בראש רשימת מוכרי החולצות ב־NFL.

גבוה זה נמוך

אצטדיונה החדש של הדאלאס קאובויז, שעלותו הסתכמה ב-1.6 מיליארד דולר, הפך את "הקבוצה של אמריקה" לקבוצה בעלת השווי הגבוה ביותר בספורט - 1.6 מיליארד דולר - למרבה אושרו ועושרו של ג'רי ג'ונס, הבעלים. גבוה בראש האצטדיון שוכן המסך היקר, הגדול והטוב ביותר בעולם, תוצרת מיצובישי. מדובר למעשה בארבעה מסכים אשר עלותם המצטברת הגיעה ל־40 מיליון דולר — שניים מהם לאורך המגרש ושניים ליושבים מאחורי השערים - כאשר הגדולים יותר הם בגודל של כ־45 מ"ר. וכעת, מסתבר, שהם הותקנו נמוך מדי: בפוטבול בועטים את הכדור כדי להרחיקו אל הטריטוריה של הקבוצה השנייה — והבעיטות הללו פוגעות במסך. כן, כמו בתכנון לקוי של אירוע סוג ד', גם כאן, בלב הגאווה הדרומית נעשתה עבודה חפיפניקית. וכעת, השלט של ג'רי ג'ונס יעלה כבר 42 מיליון דולר, שכן לא פחות מ־2 מיליון דולר היא עלות ההעברה של המסכים. נחת.

ההחשכה היא בשבילך

הג'קסונוויל ג'אגוארס הודיעו כי הם מצפים להחשכת המסכים בשוק המקומי לכל עשרת משחקי הבית שלהם העונה - שמונה רשמיים ושני משחקי קדם עונה. חוקי הליגה אוסרים על שידור משחק לשוק המקומי אילולא נמכרו כל הכרטיסים 72 שעות לפני המשחק. הג'אגוארס משחקים באצטדיון בעל תפוסה של 67,164 מושבים, ובמשך ההיסטוריה בת 15 השנים של הקבוצה הצליחו תמיד למלא לפחות משחק אחד. השנה זה לא יקרה, מיתון פלוס כרטיסים במחירים גבוהים וכו', אבל זה לא ימנע מהבעלים לומר שהמשחק "שייך לאוהדים".

מנהלים טובים מביאים קבלות

ב"פורבס" חישבו מיהם המנהלים הטובים בליגה - כלומר אלה שמביאים הכי הרבה ניצחונות בכמה שפחות כסף. לא תופתעו לגלות שהאלופה, הפיטסבורג סטילרס, נמצאת במקום השלישי. זה בגלל שהיא קבוצה משוק בינוני שתמיד מעמידה קבוצות טובות ומבלי לחרוג בתקציבים מתקרת השכר, ושבה ניהול מוצלח הוא סימן ההיכר שלה לא פחות מהמגבות הצהובות של האוהדים. במקום הראשון, תופתעו לגלות את הניו יורק ג'איינטס, האלופה הקודמת. הקבוצה זכתה באליפות לפני שנתיים עם התקציב הקטן ביותר בליגה. הג'איינטס מראים לכל קבוצות הספורט בניו יורק שזה לא תמיד הכסף שמנצח, לפעמים גם ניהול חכם עושה זאת.

המגרש בדאלאס. היו צריכים להשקיע עוד 2 מיליון דולר כדי להקטין את המסך הענק. נחת צילום: רויטרס

לחיי האיגוד!

ואם כבר מדברים על הליגה הסוציאליסטית בעולם, אז איך אפשר בלי איגוד מקצועי? בתום העונה מסתיים ההסכם הקיבוצי בין איגוד השחקנים לבין הבעלים, לאחר שאלו החליטו פה אחד לפרוש ממנו. הבעלים לא מרוצים מהעלייה בשכר השחקנים ומחלוקת ההכנסות. לכולם ברור שהמו"מ יהיה קשה אבל האם תהיה שביתה או לאו, את זה קשה לחזות. על התפר שבין "המיתון הגדול מאז שנות העשרים" לבין התאוששות מהירה צריכים הבעלים להיזהר שלא להתעורר בבית, כאשר חבורת בריונים מפוצצי סטרואידים - וחברי איגוד - זועמת עליהם.

עונה אחרונה של שפיות?

עונת 2009 עשויה להיות האחרונה עם תקרת שכר. ככל שהמו"מ בין איגוד השחקנים לבין נציגי הבעלים תקוע, ייתכן כי בעונה הבאה ישחקו פוטבול ללא תקרת שכר.  

ליגת הפוטבול היא העשירה ביותר והחזקה ביותר, ולכן כל שאר הליגות - בייסבול, כדורסל והוקי - נושאות עיניהן אליה, מכיוון שגם אצלן מסתיימים ההסכמים הקיבוציים.

 והשאלה הגדולה ביותר על המגרש היא זו: האם בתום העונה יגנבו הקבוצות העשירות את כל השחקנים האיכותיים מהקבוצות העניות יותר? מי דמיין שמילים מהז'רגון הארכאי של מפא"י, הסכם וקיבוץ, יישאו מטען נפץ גדול כל כך לאוהדי הספורט האמריקאי ב־2009?