שיטת הניהול השקט של פיל ג'קסון שוב עבדה
כל מי שטוען שהמאמן של לוס אנג'לס לייקרס ישב בצד בזמן שהכוכבים שלו עשו את העבודה לא מבין מה הוא אומר. ג'קסון הוא הגדול מכולם
15:2415.06.09
אולי עכשיו.
אולי עכשיו המבקרים ימירו את דתם. אולי הם יאמינו בזן ובאמנות ניהול הכדורסל. אולי אומרי הלא יפסיקו לומר דברים. אולי הפיות ייסגרו, כך שהאוזניים והראש יוכלו להיפתח.
אולי מטילי הספק יקשיבו לאלה שהעבירו את האימון האחרון של העונה עם מאמן הלוס אנג'לס לייקרס - פיל ג'קסון, שהיום בבוקר רשם שיא חדש כשהבטיח את אליפות ה-NBA העשירית שלו כמאמן.
אולי הם ייתנו אמון במילותיו של דרק פישר, הפוינט גארד הקטן שהצליח. פישר האמין בעצמו כי המאמן שלו לא נתן לו אפשרות אחרת. אמון ותחושת ה"ביחד" הם הקריטריונים של ג'קסון.
"הוא לא מנסה לשלוט בך. הוא מעצים אותך כדי שתוכל להיות מי שאתה", אמר פישר לאחר שקלע את סל הניצחון על האורנלדו מג'יק במשחק הרביעי - סל שבעצם סיים את אליפות ה-NBA בחמישה משחקים. "הוא לא שם את עצמו באמצע. אני אוהב אותו".
קובי בראיינט חוגג. לא היה זוכה ללא ג'קסון צילום: אי פי אי ג'קסון תמיד ראה מעבר לנקודות, ריבאונדים ואסיסטים, במיוחד עם התלמידים הכוכבים שלו, כמו מייקל ג'ורדן וסקוט פיפן בשיקגו, קובי בראיינט ושאקיל אוניל בלוס אנג'לס.
במקום לדון במה שאין לאורלנדו, נתמקד במה שג'קסון השיג. יותר טבעות מאצבעות. 10 טבעות כמאמן, ואחת נוספת כשחקן בניו יורק ניקס.
אחרי שרואים את מייקל פלפס עם שמונה מדליות זהב על צווארו, קשה שלא לחשוב על התמונה המפורסמת של ביל ראסל מחייך, סנטרו שעון בידיו, טבעת על כל אצבע. ועוד אחת.
ראסל, שחיבק את ג'קסון אחרי שריקת הסיום - שיחק בשביל רד אורבך המנוח, שתשע האליפויות שלו כמאמן ירדו למקום השני.
למען האמת, אני מתחרט שהתקשרתי לאורבך במאי 2002. רציתי לדבר איתו על ג'קסון, שהיו לו אז שמונה אליפויות כמאמן, אחת פחות מהפטריארך הגאה של הסלטיקס. אורבך המטיר ביקורת על ג'קסון, וטען שהצלחתו אינה תוצר לוואי של יכולת, אלא של נבחרות מוכנות שלא דרשו הוראה או פיתוח.
במילים אחרות, כל אחד שיש לו משרוקית ולוח יכול היה לנצח עם ג'ורדן ופיפן, ולאחר מכן עם בראיינט ושאק.
תתעוררו, חבר'ה!
"אני אעשן הערב סיגר לזכרו של רד", אמר ג'קסון, שחבש כובע בייסבול מעוטר ב-X, או 10 בספרות רומיות.
רק בשבוע שעבר נשמעו הדים לאורבך בדבריו של אלונזו מורנינג, אול-סטאר לשעבר, שאמר שג'קסון פשוט ישב בצד בזמן שבראיינט עשה את כל העבודה.
אל תתבלבלו בין הרוגע והשלווה של ג'קסון לבין נטישת חובות. עצרתם פעם לחשוב על החשיבה שמאחורי הזלזול של ג'קסון בטיים אאוט בזמן העונה הרגילה?
רוב המאמנים מרגישים את השינוי במומנטום, קופצים על הרגליים ועוצרים את המשחק. לא ג'קסון. הוא נותן לשחקנים להבין את זה לבד.
"הוא שולט בתגובות שלו כי הוא לא רוצה שהקבוצה שלו תבזבז אנרגיה על רגשות מיותרים", אומר צ'רלי רוזן, אחד מהעוזרים של ג'קסון באולבני פטרונס ב-CBA בתחילת שנות השמונים.
ג'קסון מכיר בכך שכשמגיע זמן הפלייאוף, כשהאליפויות והמורשת תלויות בתוצאות, עדיף למאמן לא להפריע להתלהבות.
זה כמו לתת לאדם דג לעומת ללמד אותו לדוג.
הרהורים פילוסופיים מצחיקים. אבל עובדים
"המסע הוא החשוב", אמר ג'קסון כשהתבקש לספר על אורבך כשהלך לעולמו.
קדימה, תצחקו על ההרהורים הפילוסופיים של ג'קסון. הם כלי. תראו לי מאמן אחר המשתמש בספרות כדי ללמד. ג'קסון נתן פעם לקובי בראיינט את "אמנות המלחמה" של שון דזה, בתקווה שהמסר של מנהיגות אמיתית יעבור.
בראיינט פרח והיה לשחקן הרווחי ביותר בעונה שעברה, ואימץ את חבריו לקבוצה, ולא הרחיק אותם. נראה לכם שמאמן אחר היה מטפח שינוי כזה? אין מצב.
ג'קסון אף פעם לא צפוי. כמו הפעם ההיא שהוא הבעיר מרווה במלתחות. או שגרם לשחקנים שלו לעשות מדיטציה ויוגה. השחקנים שלו מחויבים. הם לא משתעממים. הם לא מפסיקים להקשיב. או ללמוד.
או לנצח.
אולי עכשיו הם יקשיבו למאמן של המג'יק סטן ון גנדי, שנשאל על ההישגים של ג'קסון. "כן, היו לו שחקנים מעולים, אבל הוא מנצח כל הזמן", הוא אמר. "אני בכלל לא מכיר את פיל ג'קסון, אבל לעזאזל, תראו את הרקורד של האיש. אי אפשר להכחיש את זה".
"מזל טוב פיל ג'קסון. כשהגנרל לא נכנס לפאניקה הכוחות לא נכנסים לפאניקה. עכשיו אתה הגדול ביותר". עדכן שאקיל אוניל, דרך טוויטר.
אולי עכשיו יבינו שבוס זה לא רק הוראות, הפחדה וצרחות. בוס זה קודם כל להוציא את המיטב מהשחקנים שלו - בכל דרך שהיא.
