האסון ששינה את פני הכדורגל

בימים אלו מציינים בבריטניה את יום השנה ה-20 לאסון הילסבורו. 96 אוהדי כדורגל איבדו את חייהם במשחק חצי גמר הגביע בין ליברפול לנוטינגהאם פורסט ב-1989 – משחק ששינה את פני הכדורגל לנצח.

בליברפול מספרים שקני דלגליש, מנג'ר הקבוצה באותה התקופה, לקח קשה את האסון. בנו ובתו היו במשחק ההוא ויצאו ממנו ללא פגע אבל הוא נותר מצולק נפשית מהפגיעה האדירה באוהדי הקבוצה שלו. דלגליש, אז מאמן צעיר ומבטיח, ויתר על אימונים כדי להגיע לניחום אבלים ובסופו של דבר לא עמד בלחץ השכול שבליברפול ונאלץ לעזוב את תפקידו.

רבים מאמינים שאחת מהתוצאות של אותו אסון היא קריסת ליברפול הגדולה. אבל זה לא היה האפקט היחיד של אותו אסון. הטרגדיה הזו שינתה לחלוטין את המשחק וגררה אותו לעידן המודרני.

דו"ח טיילור שפורסם בינואר 1990 לאחר חקירה מעמיקה של האסון הוא ככל הנראה הדו"ח החשוב ביותר בתולדות הכדורגל האנגלי בפרט והכדורגל העולמי בכלל.

מאחוריי גדרות כמו בהמות

עד לאותו דו"ח אוהדים באנגליה ובעולם נדחסו לתוך אצטדיונים מתפוררים מאחוריי גדרות ברזל מסוכנות; המשטרה התייחסה אליהם כאל פושעים, ואלימות האוהדים, שכנראה נבעה מאותו יחס של הרשויות, היתה נפוצה בתוך האצטדיונים ומחוצה להם. אסון הילסבורו קרה גם בגלל אותו יחס כלפי האוהדים. הילסבורו לא היה האסון הראשון, היו עוד רבים לפניו בשנות השבעים והשמונים, הוא פשוט היה החמור מכולם והשינוי שהביא היה מהפכה של ממש בכדורגל. 

זר פרחים באנפילד לזכר הרוגי אסון הילסבורו. הטרגדיה הזו שינתה לחלוטין את המשחק וגררה אותו לעידן המודרני שלו צילום: רויטרס

דו"ח טיילור חייב את כל המועדונים בליגות הבכירות באנגליה לשפץ את האצטדיונים שלהם בצורה ניכרת - וכל מועדון חויב להתקין באצטדיון הביתי שלו מושבים ולשפר את תנאי השטח והבטיחות בו. הדו"ח דרש גם סיוע ממשלתי (31 מיליון ליש"ט) במסע השיפוצים הנרחב בהיסטוריה של הכדורגל. מסע שהפך כל אצטדיון בבריטניה למקום בטוח יותר – מקום בילוי לכל המשפחה.

הדו"ח המפורט והיסודי היה גם תוכנית לחיסול החוליגניזם והוא הוביל בסופו של דבר גם להקמת הפרמיירליג – גוף שהפך את ליגת הכדורגל הבכירה באנגליה לליגת הכדורגל המכניסה והטובה בעולם. 

"טיילור זיהה ומתח ביקורת חריפה על הצורה המחרידה שבה תעשיית הכדורגל התייחסה לאוהדים עד אסון הילסבורו", אמר מלקולם קלארק, יו"ר התאחדות האוהדים באנגליה ל"אובזרבר". אחרי אותו אסון התחילו בתעשיית הכדורגל להבין שהאוהד הוא לקוח. והתחילו להתייחס אליו כלקוח.

אם תעבירו אוהד אנגלי מלפני 30 שנה לאחד מאצטדיוני הפרמיירליג כיום, הוא לא יאמין שאפשר להגיע למגרש 5 דקות לפני שריקת הפתיחה, לשבת בכסא מפנק, לצפות במשחק בלי הפרעות וליהנות מהמשחק ללא סכנת מחיצה.

אבל אותו אוהד גם עשוי להגיב בתדהמה על כך שכרטיס ממוצע למשחק עולה יותר מ-40 ליש"ט. אז נכנסו למשחקים ב-5 או 7 ליש"ט (שלפי שיעורי האינפלציה שווים כיום לכ-15 ליש"ט).

הפרמיירליג אינה מושלמת. הכרטיסים יקרים מדי, השחקנים זרים מדי (ועשירים מדי). והכדורגל מסחרי מדי. רבים מהאוהדים (לקוחות) מתלוננים על כך שיקר מדי לאהוד קבוצה באנגליה. אולם בליגות האחרות באירופה יכולים רק לחלום על צרות כאלו. צרות "טובות" מבית היוצר של דו"ח טיילור.

שיפור לא רק באנגליה

דו"ח טיילור לא עזר רק לכדורגל האנגלי להפוך לעסק כלכלי.

בגרמניה, גם בגלל אסון הילסבורו, העבירו את המועדונים לאצטדיונים משובחים והפכו את הכדורגל לנעים יותר לכולם. באיטליה – אחרי אירועים אלימים בשנים האחרונות והידרדרות מקצועית, שנובעת בין השאר גם מאובדן הדומיננטיות לפרמיירליג – מאמצים את ה"אינגליש מודל" - המודל האנגלי. עד 2014 אמורות קבוצות איטלקיות לעבור מאצטדיונים המוזנחים של המועצות המקומיות לאצטדיונים משלהן, שנבנים במיוחד לכדורגל ומעוצבים עבור האוהדים.

גם בליגות קטנות יותר למדו את לקחי אסון הילסבורו. מושבים נוחים ואווירה משפחתית קיימים כמעט בכל ליגה מערב אירופאית.  

אוהדי הפועל באצטדיון האורווה. אין אצטדיון אחד בישראל שהוא מקום בילוי צילום: טל שחר

ומה למדנו בישראל?

ומה למדנו בישראל מאסון הילסבורו? מעט. מעט מדי. אירועים בשנות ה-2000 - שבמזל גדול הסתיימו ללא עשרות הרוגים (אסור לשכוח שהסיפור של אמיר רנד הוא טרגדיה ענקית למשפחתו) - לא שינו באופן מהותי את היחס לאוהד הכדורגל בישראל.

האוהדים הישראלים עדיין נדחקים לתוך אצטדיונים שמכונים "אורווה" ו"קופסה" ו"אצטדיון לאומי". חלק מהאוהדים נדחקים כמו בהמות מאחורי גדרות ברזל והמשטרה מתייחסת אליהם כאל פושעים. אבל הישראלים חכמים. הם רואים מה קורה באירופה ולא מוכנים לסבול בשביל כדורגל גרוע. ולכן הם פשוט לא מגיעים למגרשים.

ואין, אין אצטדיון אחד שהוא גם מקום בילוי בטוח לכל המשפחה.

גם האצטדיונים החדשים שנבנים לא נראים ולא ירגישו כמו אצטדיוני כדורגל. הם פתוחים משני הצדדים, מכוערים, נטולי מרכזי מסחר ולא מודרניים. מצד שני, אולי עוד אפשר לשנות בהם – אחרי הכל החלמאות הישראלית מעכבת את העבודות.

אפשר לשנות את המצב בכדורגל הישראלי. אפשר להפוך גם את הכדורגל הישראלי לאירוע לכל המשפחה.

בוא נתפלל ששינוי כזה יקרה לפני שיתרחש אסון גדול באמת.