לא רק מעודדות: יותר נשים תופסות מקום בתעשיית הספורט בארה"ב

בארצות הברית לספורט הנשי יש מעמד איתן. מאז התיקון הפדרלי למניעת אפליה, שעבר ב־1972, הוכפל מספר הנשים בספורט המכללות האמריקאי פי 12, ל־180 אלף. ברמת התיכונים, 3 מיליון נערות פעילות ספורטיבית, וכמובן, בעוד ספורט מקצועני נשי לא התקיים בזמנו, היום יש ליגות כדורסל וכדורגל שמציעות חוויה מקצועית לחלוטין לאוהדים. זאת ועוד, נשים שמשפיעות על הספורט נמצאות בתפקידים בכירים בתקשורת ובחברות שנותנות חסויות, למשל אינדרה נוי, מנכ"לית ונשיאת פפסיקו.

אבל בספורט הגברי, בהצגה הגדולה, כמעט אין נשים. הסיבה לכך נובעת בקצתה ממסורת שמרנית של ספורט דוגמת בייסבול, וקצתה מחלוקת הון ותחומי עניין. כך יוצא שמתוך כמאה בעלים ב־NFL רק שמונה הן נשים, ולרוב הן בנות משפחה של בעלים דומיננטי אחר. זאת ועוד, נשים — גם אם הבנתם בספורט מושלמת — עדיין זוכות למבטי זלזול באווירה האולטרה־שוביניסטית שמטפח הספורט.

מעודדות בארצות הברית צילום: אי פי אי

מתוך פאנל של עשרה כתבי הספורט במגזין של ESPN — Around The Horn — (סוג של יציע העיתונות בלי הצעקות של רון קופמן), יש רק אשה אחת, ג'קי מקמאלן, והיא זוכה לביקורת רבה מעמיתיה.

האם זה ישתנה? קשה לומר. הספורט עמוס הטסטוסטרון, מיליוני הדולרים והאגו, נגוע גם בלא מעט שוביניזם. הסיפורים הבולטים של נשים שנמצאות בספורט הגברי היו על הטרדה מינית.

כולם זוכרים את איזיאה תומאס והניקס משלמים 11.6 מיליון דולר לאנוקה בראון־סנדרס לפני שנתיים. וגם הסיפור של סטייסי ג'ונסון־קליין, שמונתה ביולי האחרון למנהלת של אוקלהומה קבאלרי מה־CBA (ליגת הכדורסל שאיזיאה תומאס החריב), עלה רק כי היא האשה שזכתה ב־9 מיליון דולר בתביעה על אפליה מינית כנגד מכללת פרזנו־סטייט.

הילדות של אבא

מי שפורחות אפוא בארגונים הן אלה שחסינות מפני כל הטרדה וביקורת — במילים אחרות, אלה שהוצנחו מלמעלה. העובדה שהנשים הן נצר למשפחות הבעלים מעקרת כל ניסיון לקטרג על עבודתן, ולכן, גם אם מקורו של השינוי בנפוטיזם, מדובר בכל זאת בשינוי.

למשל מי שנחשבת לאשה החזקה בספורט היא ליסה פראנס קנדי, שהיא גם בתו של ביל פראנס, ממייסדי סבב הנאסקר. ליסה היא נשיאת ה־ISC, ארגון־העל ששולט בסבב ונסחר בנאסד"ק לפי שווי של 760 מיליון דולר.

שרלוט ג'ונס אנדרסון, הבת של ג'רי ג'ונס מדאלאס קאובויז, זכתה לכתבה מחמיאה במיוחד ב"ספורטס ביזנס ג'ורנל". תחת שרביט הניהול הפתוח של אביה, וגישת הגבולות המטושטשים שלו, היא סגנית נשיא בכירה ומנהלת מותג שתורם, לפי "פורבס", 207 מיליון דולר מסך כל שווי הקבוצה — 1.6 מיליארד דולר.

כמו כן היא אחראית לפעילות הצדקה של הקבוצה וגם מי שהגתה את מופע המחצית המפורסם במשחק חג ההודיה, שאותו תיאמה בעשור האחרון עם שלוש רשתות ארציות שונות.

עוד שתי נשים בולטות בספורט האמריקאי הן ריטה בנסון לה קלארק, מהניו אורלינס סיינטס, שהיא גם אחת מהבעלים וגם סגנית נשיא בכירה, וקייסי קוילס אירסיי, שהיא המקבילה האמריקאית לרונה דנקנר באיי.די.בי. אירסיי בת ה־25 היא בתו של הבעלים וכבר נחשבת למספר 3 בארגון של האינדיאנפוליס קולטס.

מולן מתייצבת איימי טראסק, הנציגה הנשית הבודדת בין המנכ"לים, שעובדת באוקלנד ריידרס מאז 1987 — ללא ייחוס משפחתי. גם ליסה ביירד, לשעבר מנהלת השיווק של ה־NFL, מונתה באחרונה למנהלת השיווק של הוועד האולימפי האמריקאי. ביירד קיבלה משימה קשה — לחתום על חסויות חדשות בשוק קשה במיוחד. הצלחה שלה עשויה בהחלט להרחיב לנשים את החריץ הדק בדלת של עסקי הספורט.

תעשי משהו יצירתי

ככלל, הנשים בספורט ממוסגרות בעבודה של שיווק ולא בניהול עסקי הספורט או חלילה אימון. מאמר מעניין שנכתב במאי האחרון ב"אריזונה רפאבליק" שולל את כניסתן של נשים לתפקידי אימון בכירים, שכן ככל שהספורט נעשה מקצועי יותר, הנטייה להעסיק גברים גוברת. גברים הלוא זמינים יותר, מנוסים יותר, ופועלים לפי מודלים ברורים יותר מאלה שנשים פועלות לפיהן. התוצאה היא שאפילו בספורט הנשי חל שינוי דרסטי ורוב המאמנים היום הם גברים.

הקרדיט שלו הן זוכות ניתן על יצירתיות ואותה, איך לומר, קשה למדוד. כך לארה פרייס היא סגנית נשיאה בכירה ומנהלת הצד העסקי של פילדלפיה 76 ב־NBA, בעוד ג'יימי מקורט, נשיאת לוס אנג'לס דודג'רס והאשה הבכירה ביותר בבייסבול, מקבלת באתר הרשמי של הליגה הערכה בעיקר על הפעילות העסקית, ו"התרבות המאפשרת שהביאה לארגון".

במילים אחרות, הפעילות הנשית בספורט עדיין נשארת מחוץ לקווים אבל ההשפעה שלה מורגשת, כיוון שהיא בנקודת ההשקה בין האוהד לקבוצה: במותג, באצטדיון ובהפיכה של ספורט מתחרות לחוויה — ועדיף חוויה משפחתית.