הג'וקר של ליצמן לפתרון משבר הדיור: אפשר לחכות עם החגיגות

תוכנית הדיור החדשה של שר השיכון יעקב ליצמן יוצאת סוף סוף לדרך, כ-4 חודשים לאחר הצגתה, בעקבות חתימתו הנדרשת של שר האוצר ישראל כץ. ועם כל זאת, שבעי הבטחות ואכזבות, לא כדאי שאזרחי ישראל ימהרו לחגוג.

הבעיה הבולטת עם תוכנית ליצמן היא הרגולציה המטורפת שהיא מעמיסה על שוק הדיור האומלל. התוכנית מחלקת את ישראל לשלושה אזורים שונים, שייהנו מרמות סבסוד שונות; עכשיו נותר לנו להתווכח בכל פעם מחדש איפה מותחים את הגבולות, מהו רף המחיר שמגדיר את הסבסוד (ואיך מודדים אותו), ועד כמה נדיבות יהיו אותן הנחות.

במקום לשחרר את הצנרת ולהוציא לשיווק כמה שיותר קרקעות, מתוכננות ולא מתוכננות, בעיקר כדי שהשוק הפרטי יעשה את שלו, מכרזי המדינה שוב יסחבו על הגב משקולת ענקית, שלא תאפשר למדינה לרוץ ולשווק עוד ועוד קרקעות לדירות כדי שההיצע יעקוף את הביקוש.

במקום לפשט את השוק, מדינת ישראל ממשיכה לחפש ולהמציא בכל פעם גלגל חדש, שרק תוקע את העגלה יותר עמוק בבוץ.

יעקב ליצמן

ושוב, במקום לפתות אותנו להגיע לנגב או לגליל באמצעות חינוך משודרג, קהילתיות מפותחת, תחבורה ראויה, שירותי בריאות מתקדמים וכד', הפריפריה חוזרת להציע לנו בעיקר מחיר זול. אין לכם כסף? בואו לנגב ולגליל. הפתרון המושלם למסכנים שאין להם הון עצמי או הורים עשירים שיעזרו להם לקנות באזורי הביקוש.

ומעבר לכל אלה, הבעיה הכי גדולה עם תוכנית ליצמן היא שהיא, כאמור, תוכנית ליצמן.

כשיבוא שר חדש, וזה יקרה כנראה בעוד לא הרבה זמן, הוא יצטרך לכנס מסיבת עיתונאים ולצאת בתוכנית דיור חדשה משלו לפתרון משבר הדיור. בדיוק כמו שהשר אורי אריאל שלף בשעתו את "מחיר מטרה", ואז בא כחלון עם "מחיר למשתכן", ועכשיו ליצמן מנופף במכרזים של "דיור במחיר מופחת". בין לבין, נגזר על השוק הקפאה ארוכה של חצי שנה - כי למה שליצמן ישווק פרויקטים במחיר למשתכן של כחלון.

ובשורה התחתונה, כשכללי המשחק משתנים בכל פעם מחדש, אי אפשר לנצח שום מלחמה. זה לא התחיל עם הקורונה.